עיתון, פוליטיקה ומציאות חיים.
אתם לבטח מכרים את הרמת הגבה, בשעה שאני מספר למי מידידי, כי אני עדיין מנוי על עיתון מעריב בשישי. אתה רציני משיב לי הידיד? כן בוודאי, יש בו מספר כותבים ראויים, אבל הטוב מכולם, המרתק והאקטואלי הוא בן כספית, לכתבות שלו אני ממתין בשקיקה. בשעה שאני שומע את חבטת העיתון המושלך סמוך לדלת הכניסה ביום שישי בארבע בבוקר, אני מיד פותח את העיתון עם כוס קפה ראשון בכתבה של בן כספית.
הכתבות של בן כספית עוסקות בדרך כלל ביבי ובני משפחתו, כפרויקט חיים אותו הוא נטל על עצמו. הוא מגיב לאירוע עכשווי במהירות, כמו השימוע שביבי עבר כעת, ומצליח להבהיר את תמונת המצב, את האפשרויות, את האינטרסים שיש לכולם, בעיקר למשפחת נתניהו. התחושה הכללית היא שבן כספית מכיר את בני משפחת נתניהו היכרות אינטימית מעמיקה. קריאת הכתבות שלו יוצרת בי תחושת מיאוס הולכת ומצטברת. בהמשך לבוקר, לאחר שצברתי תסכול וזעם, אני מגיע לחדר הכושר, שם סמוך לבחירות ואחריהן, התנהלו וויכוחים קשים, ביבי בעד, עד לרמת ביבי המשיח בפי אוהדיו, לבין אלו שמתעבים אותו ובני משפחתו באופן קיצוני, ולבטח ניחשתם, המחנה אליו אני שייך, הוא הנגד הקולני.
מכיוון שיש לי שעות רבות בכל שישי של בן כספית וביבי גם יחד, לא כל כך התעניינתי בביוגרפיה על ביבי. אבל לא יכולתי לסרב, בשעה שאלי, חברי לסייעת המתנגדים, מי שגדל והתחנך על ברכי מפלגת חירות, השאיל לי את ספרו האישי, ובו חתימת בן כספית, והוסיף אתה חייב לקרוא, באמצעות הספר הזה תוכל להבין את תופעת ביבי ומה זה אומר עלנו כעם וכדמוקרטיה, ובכלל מה קרה לנו בשנים האחרונות.
הספר נתניהו של בן כספית, הוא קודם כל ביוגרפיה, אותה כתב עיתונאי מעורך, ההולך נגד המגמה הרווחת בתקשורת, אחרי שאחד מהעיתונאים, סרנה נתבע וחויב לשלם קנס למען יראו וייראו ולאחר מכן הוא גלה מעיתונו וארצו. מכאן שהקריאה שלי היא לא רק חוויה העומדת בפני עצמה, אלא הערכה והזדהות עם העיתונות והעיתונאים שעדיין עומדים, לעתים בודדים בקרובת מאסף מול מנהיגות דורסנית, המנסה בכל כוחה לעקר את שומרי הסף בדמוקרטיה הישראלית השברירית, בה העיתונות אמורה להיות הזרועה הרביעית במערכת איזונים ובלמים בשלטון דמוקרטי.
כביוגרפיה עיתונאית הספר של בן כספית מעניין וסדור, יש לו כתיבה קולחת, הוא יודע להיכנס לנבכי המחשבות, היצרים, ולתאר את הכוחות והתשוקות המניעים את ביבי ואת המדינה למחוזות שעד כה לא הכרנו. הוא יודע לתאר את מערכי הכוחות המורכבים והסבוכים בפוליטיקה הישראלית והבינלאומית בהם מצליח ביבי לנווט בהצלחה פנומנלית, לעתים. דרך שליטה בסדר היום באמצעות פיק ניוז והרשתות החברתיות. אין כמו בן כספית לתאר יחסי פוליטיקה ותקשורת, הון ושלטון.
הוא מצליח לתאר יחסים משפחתיים, את אהבת נעוריו למיקי האישה הראשונה, באופן מכמיר ומעורר אמפתיה לביבי שחי בצל שיגיונותיה של שרה. יש בו תיאורים מרהיבים לאב ההיסטוריון שתמיד חשב שקופח על ידי האקדמיה העברית, ומסיבה זאת חינך את ילדיו כפרויקט הנהגה לאומי, משיחי ההכרחי לתיקון עיוות הסוציאליזם הציוני. בראש הפרויקט עמד יוני, ממנו ציפו למנהיגות לאומית. אך לתוך החלל המשפחתי וגם הלאומי נכנס ביבי, לאחר נפילת אחיו, מונע על ידי תשוקות אישיות של הבן הלא מעודף, ותחושה היסטורית כמעט משיחית, מתוך רצוך להיות צ'רצ'יל ישראלי, יהודי שיציל את העולם ועמו מכוחות דמוניים. על דימוי זה אמר דגן, צ'רצ'יל לא רק נאם, הוא עשה.
למרות היתרונות הרבים של הספר, והעניין שהוא מעורר בניסוחיו הרהוטים ובתובנות המתארות את ביבי בצורה מדויקת, הספר מאבד מקסם הכתיבה העיתונאית המידית. אין בו כמעט דברים חדשים, ואמירה גדולה ומעניינת שעדיין לא הכרנו, או ניתוח פוליטי חברתי לאופן בו ביבי כמנהיג שינה את פניה של המדינה והחברה, לטוב ולרע יותר מכל מנהיג אחר שקדם לו. האם עידן ביבי, שייך לעידן פוליטיקאים ציניקנים ומתוחכמים הפועלים על פי מדיניות רומאית עתיקה של הפרד ומשול, אבל של העם שלך? אך למרות אלה, עדיין שווה ומחכים לקרוא את הספר על רקע יתרונותיו האחרים ועל רקע פרשת הדרכים בה נתונה המדינה, הכיוון אליו תפנה תלוי באדם אחד בלבד - ביבי.












![האיצחקיה [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1026434.jpg?v=1772888315070)





