הייתי רוצה לומר כמה מילים חכמות על ההיתכנות של הטכנולוגיה שהספר מציג, אבל וואלה. אין לי מושג.
לא מבינה כלום בבינה מלאכותית.
האם בעתיד הקרוב נראה בינה מלאכותית שמפתחת רצון עצמאי, שאינו קשור ברצון של המתכנתים העומדים מאחוריה (לעשות כסף, כך או אחרת, מן הסתם) ורגשות אנושיים?
לי זה נשמע מופרך, אבל מה אני יודעת.
וספק אם הסופר יודע, כי נראה שאין לו באמת עניין בשאלות הטכנולוגיות.
או שיש לו, אבל הוא שומר אותו לעצמו. בספר, בכל אופן, הוא לא נכנס לזה יותר מדי.
יש לו עניין בשאלה מה הופך אותנו לאנושיים, יש לו עניין לספר סיפור רומנטי נוגע ללב, יש לו עניין לשעשע.
ורציתי לאהוב אותו כי כל אלו נשמעים כמו מתכון מצויין, בפרט כשהוא מגיע בניחוח בריטי.
אבל לא כל כך הצלחתי.
במרכז הספר עומדת בינה מלאכותית חביבה המנסה לשדך בין שני גיבוריו האנושיים של הספר.
מנגד, עומדת בינה מלאכותית המנסה לשבש את הקשר הזה במגוון דרכים שהעולם הדיגיטלי מאפשר.
אז למה לא אהבתי?
כי לא מספיק חיבבתי את הגיבורים הראשיים (אלו מהרומן הרומנטי הנוגע ללב), וגם ההומור לא כל כך שעשע אותי.
נראה לי שאולי קראתי אותו בתקופה לא מוצלחת, אולי פספסתי איזה רובד.
כי זה הרגיש כמו תבשיל שעשוי מחומרי גלם טובים ומדיף ניחוח ערב...
ואין לי מושג למה בסוף אכלתי אותו בכזה מאמץ, כפית אחרי כפית, רק כדי לסיים מהצלחת.


















