באחד הימים נכנס לקרון הרכבת אדם מבוגר, נקרא לו רוברט, שבדיוק חזר מביתו של סוחר ספרים מכובד, לצורך הסקירה שמו יהיה ג'ימי, מלווה בסיפור משונה שכמותו לא שמע מעולם. הוא התיישב אל מול חבר שאותו זכר מאחד ממסעותיו בדרכים. בנסיעה ברכבת הסביר רוברט שמאז האינפלציה, מאז שהתנדף ערכו של הכסף מהעולם, קשה לעסוק במסחר, שלא לומר מסחר של כתבי ספרות ורוח, אמנות ומוסיקה. המצב בעייתי ולכן החליט לעשות מעשה ולבדוק את הפנקסים בהם מתועדות כל אותן העסקאות שנעשו במרוצת השנים. באחד מהדפים ראה רישומים של אדם מבוגר המתעודים שנים אחורה, אותו אדם עשה עסקים עם אביו וסביו של רוברט. הוא החליט לצאת ולחפש את אותו סוחר, גימי, שהיה אחד מסוחרי הספרים המכובדים והוותיקים בברלין. כל יצירה מוסיקלית וספרותית, ציור ומסמך בעל ערך אמנותי והיסטורי היה משיג, קונה, מחליף ומוכר.
גימי גר בביתו יחד עם אשתו ובתו. ראייתו הידרדרה ולבסוף התעוור לחלוטין. מאז יושב בביתו ובחייו נדמה ויש נקודת אור אחת ברורה שמצליחה לרומם נפש של זקן בא בימים, נפש של אדם שכל חייו אסף וסחר באמנות לכל צורותייה. מאחר ומצבו כבר לא כבימים ההם, הוא מבלה את זמנו בעיקר בבית ובכל יום למשך שלוש שעות מתיישב ולפניו פרושים כל אותם מסמכים, כתבי עת, ספרות, שירה וציורים. יושב אל מול האוצר החשוב לו יותר מכל דבר אחר בעולם, אוצר אמנותי אליו הסב את כל תשומת לבו ואותו אהב ושמר. יושב ומביט, יכל היה להביט שעות על אף העיוורון ובכל זאת היה אפשר לראות מתחת לעיניו הלבנות, אושר מרובה ותחושת סיפוק עמוקה ומרגשת, עיניו המתות נצצו כפנינים.
באחד הימים נשמעו נקישות על דלת ביתו של גימי, אשתו פתחה את הדלת ולפניה עמד רוברט. רוברט נכנס וסיפר לגימי את הסיבות מאחורי המסע אליו יצא. גימי הבין שכנראה הגיע לצורך עסקים ומסחר והסביר לו שפרש מזמן ואין לו מקום בעולם העסקים החדש של הצעירים. רוברט אמר שאין לו שום כוונה למכור או לקנות ובכלל יהיה זה כבוד גדול עבורו להעיף מבט באוסף המרשים. הם קבעו שיגיע לכאן בשעה שלוש בדיוק ולאחר שיחה מעניינת קם רוברט והלך. לפני שעזב נגשה אליו אשתו של גימי והסבירה לו שהמצב שלהם בשנים האחרונות הידרדר יותר ויותר, בעלה עיוור ואין ביכולתו לעשות דבר והכסף אזל במהירות. היא הבהירה לו שיש כמה דברים שהוא לא יודע וחשוב שידע לפני הפגישה שלו עם בעלה, ויותר מכל, שינסה להבין.
על מה כל המהומה? את זה תצטרכו לגלות לבד.
נדהמתי לגלות כמה דומים שטפן צוויג וסוחר הספרים עליו מסופר בסיפור הקצר והמקסים הזה. סיפור שמאוד מזכיר את מנדל של הספרים. שני הספרים מספרים את סיפורם של אנשים דומים מאוד שכל עולמם היה סביב אמנות. הם הקדישו לכך את כל כולם ומשם הסיפוק הגיע, הם הרגישו חיים אל מול אותן יצירות אמנות, אל מול ההיסטוריה שנשפכה מכל אחת ואחת מהן, הסיפורים והעובדה שהכל שייך להם. את שניהם פקדו אסונות כאלו ואחרים. ובכל זאת, יש הבדל גדול בין מנדל לגימי שלנו וכמו שכבר אמרתי תצטרכו לקרוא כדי לגלות.
שטפן צוויג מעולם לא מאכזב, כתיבתו נוגה ונוגעת.
זהו סיפור על החיים, על רוח ומטריאליזם, על אהבה, על הקרבה למען עושר ובעיקר אושר. נפלא.
קריאה מהנה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
