• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

מאת יורם עשת-אלקלעי

הביקורת של בוב

תמונה של בוב
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

מאת יורם עשת-אלקלעי

הביקורת של בוב

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של בוב
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:סיפורי חיים
הקודמת
tuvia
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“סיפור פציעתו של יורם עשת והתאוששותו מימנה, הוא סיפור אנושי מרתק ומרגש של בחור צעיר שרסיס פגז שפוגע ב”

3/14
ביקורות על אדם הולך הביתה
הבאה
ניר
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•2 דקות קריאה

אדם הולך הביתה - יורם עשת אלקלאי

לפני כחודש הצלחתי לשבור את אחת מעצמות כף הרגל (המסרק החמישי) . חזרתי מהעבודה ובחוץ התחוללה סופה אדירת רוחות. לאחר שהחנתי את הרכב רצתי לפתח הבית מחשש שמשהו יעוף ויפגע לי בראש, אך לגורל הערמומי תוכניות משלו, ונחבלתי עם כף הרגל בשפת המדרכה. למזלי השבר לא הצריך התערבות כירורגית, ואף לא גיבוס, אלא מנוחה עם דריכה ועמידה מינימלית ברגל הפצועה. זאת מכיוון שהשבר שמר על מנח אנטומי, אך מאז אני בבית בחופש מחלה. מחכה בסבלנות שהשבר יתאחה.

הדבר פתח לי חלון זמנים אדיר שרובו בשל המוגבלות החדשה נוצל לקריאה. אך לאחר מספר ימים דכדוך החל לשקוע בי. יש לי המון תחומי עניין מאוד מגוונים ושונים זה מזה ואני יודע להעסיק את עצמי מצויין. בהמשך העיסוקים הביתיים הורחבו לכתיבה, איור ונגינה. למעשה לוח הזמנים הנרחב איפשר לי לנגן שעות על גבי שעות. בחרתי יצירות נהדרות מתקופת הבארוק של באך, קופרן ופרסל, ושיפרתי את רמתי עד כי אני שוב חושב אולי להופיע מול קהל.

אבל למרות היכולת למלא את חלל הזמן בבית, אני גם אדם שמרבה לטייל והשהייה בבית במשך כמה ימים ברצף מבלי לצאת החוצה החלה לתת אותותיה. מה גם שחומר הקריאה היה סיום הטרגדיות של אוריפידס, לא בדיוק הטקסטים הנותנים תקווה ורוח חיים באדם. כאן נכנס שוב הגורל לתפקידו ועיני נחו פה באתר על אחד הספרים תחת הכותרת 'קוראים אותי בזה הרגע' שעיצוב עטיפתו עורר בי סקרנות. תוכן הספר, ע"פ התימצות, סיקרן אותי עוד יותר. עוד באותו יום שלחתי את אישתי להביא עבורי את הספר מהספריה.

הספר מגולל את סיפור החלמתו האוטוביוגרפי של יורם עשת אלקלעי שבמלחמת יום הכיפורים נפגע אנושות מפגז שחשף את מוחו ועוד יותר מכך, ריסק את נפשו לרסיסים. כיצד התמודד עם הפציעה שלב אחר שלב, מול אשתו ילדיו, החברה, חששותיו ושדיו הפנימיים.
ספר מרתק בכנות ויכולת ההתבוננות הפנימית שלו.
אני לרגע לא מנסה להשוות בין פציעתי הקלה לבין חזרתו מהמתים ותהליך שיקומו של עשת אלקלעי, אך גם אצלי החלו חששות מפני דברים שאולי לא אוכל לקיים בעתיד כגון מסעות למטיבי לכת הדורשים נשיאת משקלים כבדה. הספר סיפק תובנות נהדרות גם אם אכן כך יהיה הדבר. יותר מכך, החיבור האישי שלי לספר היה בכל פן שרק יכולתי להצביע עליו. האהבה לטבע וטיולים, התושיה, השימוש באנלוגיות מתוך המיתולוגיה היוונית, פגישותיו עם אישים שאישית אני מעריץ כמו חוה אלברשטיין ורפואית, סיפור שרידותו כנגד כל הסיכויים והפיכתו של המחבר לפרופסור לגיאולוגיה ברוות הימים,הילך עלי קסמים.
תודה לכל הממליצים הקודמים שהכווינו אותי לספר הזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של רץ
רץ
תמונה של מושמוש
מושמוש
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של אנוק
אנוק
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של אגס
אגס
27קוראים|גיל ממוצע54|67%נשים

על המבקר

תמונה של בוב

בוב

ותיק
חבר מזה 17 שנים
138 ביקורות•11 נבחרות•1,553 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מחזות•ספרות קלאסית
תמונה של בוב
בוב
ותיק
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות138
ביקורות נבחרות11
לייקים שקיבל1,553
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת33מחזות11ספרות קלאסית8

דיון על הביקורת

21 תגובות
רץ
רץ•לפני 7 שנים

תודה להמלצה

בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה Pulp_Fiction

Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 7 שנים

רפואה שלמה בוב.

בטח היית חסר להם במקום הזה שבו אתה עובד. בכל אופן,שמח שזה לא רציני כל כך, אם כי כל פגיעה ביכולת יכולה לבאס מאוד. כתבת ביקורת מצוינת כהרגלך.
בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה כרמליטה.

בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה אדמה.

כרמלה
כרמלה•לפני 7 שנים

תודה בוב,

והחלמה מהיר.
אדמה
אדמה•לפני 7 שנים

תודה בוב,

ספרי 'ניצחון הרוח' הן תופעה נפוצה בעם היהודי רדוף האסונות והמלחמות. לצערי אני אוותר הפעם, בכל מקרה מאחל רפואה שלמה.
בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה עמיחי.

בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה נעמי.

אכן ספר מדהים.
בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה חני.

הם אכן סיפקו נחמה מהמצב.
עמיחי
עמיחי•לפני 7 שנים
נהדר. תודה רבה, ותהיה בריא, חביבי.
נעמי
נעמי•לפני 7 שנים
רפואה שלמה, ספר מדהים, מלא בתעצומות נפש ומעורר התפעלות עצומה
חני
חני •לפני 7 שנים

אולי בעיטה קוסמית השאירה אותך קצת בבית

לך תדע... נסה להפיק את המירב ולהתחזק. בינתיים כל עולם הרוח על המדפים והפסנתר מלווים אותך. תרגיש טוב. והספר נשמע כמו סיפור מלחמה וניצחון.
בוב
בוב•לפני 7 שנים

Tamas, תודה רבה.

אני מנגן על מספר כלים. הפעם ההתמקדות הייתה בעיקר על הפסנתר. זה הכלי המרכזי שלי.
Tamas
Tamas•לפני 7 שנים
יפה. רפואה שלמה. מהו כלי הנגינה?
בוב
בוב•לפני 7 שנים

פרפר צהוב, תודה.

זה אכן סיפור על מאבק גופני ונפשי אדיר המסתיים בנצחון הרוח כנגד כל הסיכויים.
בוב
בוב•לפני 7 שנים

סקאוט, תתפלאי אבל אני כן קורא ספרות עכשווית.

אני לרוב לא כותב עליה ביקורות כי בדרך כלל יש רבות וטובות שנכתבו לפני, ואני פשוט לא מרגיש שיש מה להוסיף. תודה על איחולי ההחלמה, מקווה ששבוע הבא אחזור לשיגרה.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 7 שנים
בוב, איחולי החלמה מהירה. נראה כסיפור מעודד על עוצמת הרוח מול הפגיעה הגופנית.
סקאוט
סקאוט•לפני 7 שנים

כשראיתי שהכינוי שלך צמוד לביקורת הספר התפלאתי. בוב קורא ספרות עכשווית? מה קרה?

טוב, קראתי את הביקורת וטוב שעשית אתנחתא מספרות קלאסית כבדה. שתהיה לך רפואה שלמה ותודה רבה שחשפת אותנו לתחומים אחרים שאתה עוסק בהם. אין ספק שאתה אדם ברוך כשרונות וממש איש אשכולות. שאפו! נשמע ספר שההגדרה המושלמת עבורו היא: קרן אור המבצבצת בחושך שחור משחור.
בוב
בוב•לפני 7 שנים

תודה אפרתי.

אפרתי
אפרתי•לפני 7 שנים

רפואה שלימה.

21 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של בוב

המנורה הטמונה

המנורה הטמונה

סטפן (שטפן) צווייג

Zweig Stefan- Der Begrabene Leuchter

גילוי נאות- זו הפעם ראשונה שאני קורא ספר של שטפן צוויג. האמנם קראתי בעבר על חייו של הסופר והתאבדותו רגע לפני סיום מלחמת העולם השנייה, אבל משום מה לא יצא לי לקרוא עד היום ספר שלו.
אינני יודע אם הספר הזה מייצג בצורה טובה את כתיבתו. אני כן יודע שהוא כתב לא מעט ספרים על דמויות היסטוריות כגון מרי סטיוארט, מגלן, מרי אנטואנט ואף ביוגרפיה על בלזאק. גם הספר הזה בעל מימד היסטורי, אך צוויג מרכיב סיפור מומצא על סיפור מנורת בית המקדש שנלקחה על ידי האימפריה הרומית כאשר נכבשה ירושלים בחורבן בית שני ועל הקהילה היהודית שיושבת ברומא. התקופה היא בזמן רומא הביזנטית בו הדת שהשתלטה על האימפריה היא הנצרות. רומא חלשה וסופגת מתקפה של שבטים וונדלים הגונבים את מנורת בית המקדש לחרדתם של חברי הקהילה היהודית בעיר. מכאן מתחילה עלילה בה מנסים מספר יהודים להשיב את הפריט החשוב כל כך ומסמל את המולדת שנגזלה.
צוויג למעשה משתמש במנורת שבעת הקנים כאנלוגיה על עם היושב בגלות ללא מולדת ומנסה להחזיר לרשותו את עצמאותו. עם חלש, מוכה ונרדף.

נהנתי מאוד. אין לי ספק שאקרא עוד ספרים שלו בעתיד.

לפני חודשיים•
★★★★★
•בוב
מעשים וימים ; תיאוגוניה ; מגן הירקליס

מעשים וימים ; תיאוגוניה ; מגן הירקליס

הסיודוס

,Ήσίοδος- Ἔργα καὶ Ἡμέρα ΘεογονίαἈσπὶς Ἡρακλέους,

הסיודוס היה אחד מהמשוררים האפים של יוון העתיקה וחי במאה השמינית לפני הספירה. נבדלותו ממשוררים אחרים מתבטאת בעיקר ביצירתו 'מעשים וימים', שהיא יצירת מוסר העוסקת בחיי האדם הפשוט, החקלאי. היצירה מטיפה למוסר עבודה, הגינות, כיבוד הורים וגם עוסקת במסורות ומנהגי פולחן מיוון העתיקה. בעוד שירה אפית אחרת מאותה העת הדגישה את עלילות הגיבורים רוויות האלימות כמו באיליאדה והאודיסיאה, הסיודוס כותב שירה מתוך רצון לצדק ולתיקון עיוותים. היצירה עצמה נולדה מתוך סכסוך על נחלת ירושה עם אח פזרן ועצלן שלא הסתפק בחלקו ורצה לנשל את הסודיוס מנחלתו כדי לממן את אורח חייו הפזרני, ואף עשה זאת בתביעות חוזרות ונשנות.

בספר 3 יצירות: מעשים וימים, תיאוגוניה ומגן הרקולס.

תיאוגוניה היא יצירה כרונולוגית המתארת את הולדת האלים (גם הטיטנים וגם צאצאיים- האלים האולימפים אשר מרדו ולקחו את השלטון).
מגן הרקולס מתאר סיפורים רבים מיוון העתיקה אשר מגולפים על מגינו של הרקולס.

כפי שציינתי היצירה הבולטת והמעניינת ביותר היא מעשים וימים.
התרגום של שלמה שפאן מעולה ושפתו יפה ומאתגרת.
יש ביאורים רבים לאורך הספר שעוזרים להבנת בתי השיר.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•בוב
ספר טעם הטעמים

ספר טעם הטעמים

גיום פוסטל

ספר טעם הטעמים- גיום פוסטל

לפני מספר שנים כתבתי סקירה על ספר חולין בשפה העברית שנכתב הרבה לפני המהפכה של אליעזר בן יהודה. ספרים שכאלו מושכים אותי מאחר והכתיבה העברית החילונית נפרשה על פני כל הגלובוס ונמשכה אלפי שנים לפני שחזרה העברית להיות שפת יום יום. באחת התגובות הזכירו את הספר הזה, ולמרות שהוא לא נכלל בקטגוריה שציינתי מאחר והוא מסמך דתי, העובדה שהוא נכתב בעברית עוררה בי סקרנות.

גיום פוסטל (1510–1581) היה מן הדמויות המוזרות והמרתקות של הרנסנס האירופי: מלומד צרפתי, בלשן מבריק, חוקר המזרח, איש כנסייה וגם טיפוס בעל חזון משיחי קיצוני. הוא למד עברית, ארמית וערבית בתקופה שבה עצם העיסוק בשפות הללו היה חריג במערב אירופה. הוא האמין שהאמת הדתית האחת מצויה ביסוד כל המסורות (יהדות, נצרות ואסלאם) ושבאמצעות פענוח נכון של הלשון והקבלה ניתן יהיה להביא לאיחוד עולמי.

טעם הטעמים הוא חיבור דקדוקי־מיסטי שכתב פוסטל בעברית. לכאורה מדובר בספר על טעמי המקרא, מערכת הניקוד וההטעמה של התנ״ך, אך בפועל זהו טקסט טעון ברעיונות תיאולוגיים ומשיחיים.
הקריאה בספר קשה מאוד. מרגישים מיד שלא מדובר באדם שגדל בתוך השפה. העברית שלו מלומדת, מאולצת, ולעיתים נוקשה ולא מובנת בעליל. המשפטים ארוכים ומסורבלים, התחביר לעיתים זר לאוזן עברית טבעית, ויש שימוש במונחים בצורה שמזכירה תרגום מחשבה אירופית לתוך עברית ולא חשיבה עברית מבפנים.
בקריאת הטקסט הרגשתי שזו לא עברית חיה, אלא עברית מעבדתית. אתה קורא ומרגיש שמישהו ישב עם מילון, אולי עם מקורות רבניים פתוחים, וניסה לבנות מערכת מושגים, אבל לא מתוך נשימה יומיומית של השפה.

פוסטל לא הסתפק בדקדוק. הוא ראה בטעמי המקרא מפתח סודי להבנת הסדר האלוהי בעולם. עבורו, סימני ההטעמה אינם רק כלי קריאה, אלא צופן קוסמי. צריך להבין שפוסטל מעבר לעברית קרא את ספר הזוהר ולמד קבלה שהשפיעה מאוד על הלך מחשבתו. הוא האמין בשליחות אוניברסלית: איחוד דתי של האנושות, גאולה קרובה, ותפקיד מיוחד לעצמו בתוך הדרמה הזאת. בשלב מסוים בחייו אף טען לגילויים מיסטיים ולשליחות כמעט נבואית על התגלות המשיח בפעם השניה בדמות נקבה. יש בכתביו תחושה של אדם מאוד מלומד בעל אקסטזה דתית ואובססיה מטאפיזית. המעבר התכוף מדקדוק למטפיזיקה, הניסיון להטעין כל סימן לשוני במשמעות קוסמית, התחושה שהוא רואה עצמו כמפענח סוד עולמי שנשמר עד זמנו לישות האלוהית בלבד. בקיצור, הזכיר לי חלק מהשיחות שהיו לי עם מטופלים במחלקה סגורה של מוסד פסיכיאטרי בהיותי סטודנט.

הטקסט קשה מאוד לקריאה, וכל מספר מילים יש המון ביעורים שמקשים עוד יותר על רצף הקריאה. הוא מתאמץ להוכיח יותר מדי. יש בו מתח מתמיד בין למדנות מדויקת לבין חזון כמעט אפוקליפטי.
מה שכן היה מאוד מעניין הוא ההקדמה לספר שסקרה את פוסטל עצמו, פועלו והלך מחשבתו. אנקדותה מעניינת הוא מסע שהוא ערך לאזור ארץ ישראל.
אני שמח שסימנתי וי על הספר, אבל זה לא סוג הספרות שאני נהנה ממנה.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•בוב
שמשון [מהדורה מחודשת 2007]

שמשון [מהדורה מחודשת 2007]

זאב ז'בוטינסקי

CАМСОН НЭОРЕЙ- Влади́мир (Зеэв) Жаботи́нский

אפתח בגילוי נאות, כשהשאלתי את הרומן "שמשון" מאת זאב ז'בוטינסקי מהספרייה, לא היו לי ציפיות ספרותיות גבוהות. ידעתי כי הנושא המרכזי לא מדבר על שמשון מספר שופטים אלא משתמש בדמותו ובתקופתו כאלגוריה על הנעשה בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת. ז'בוטינסקי למעשה יצר מניפסט רעיוני במסווה של אפוס היסטורי, שבו ז’בוטינסקי מקרין את תפיסת עולמו הרוויזיוניסטית לאחור, אל תקופת השופטים.

ז’בוטינסקי מציג את שמשון כטיפוס של “יהודי חדש”: לוחם, גאה, עצמאי, שאינו מתנצל ואינו מחפש חן בעיני סביבתו.
הוא מתרחק מהמודל של היהודי הגלותי, הפסיבי, בעל מוסר היתר, שלשם מחייתו תלוי באחרים. לעומתו, זבוטינסקי מציע אידיאל של כוח, ריבונות, כבוד לאומי ונכונות לאלימות כהכרח קיומי. אבל בניגוד לפאתוס לאומני שטחי, לספר גם מימד ספרותי גבוהה ולז'בוטינסקי בהחלט יש את היכולת ליצר מתח ספרותי ורגעי שיא במתח ואלימות.
שמשון הוא למעשה השתקפותו של ז'בוטינסקי עצמו. חזק אך בודד, גיבור אך לא מנהיג, סמל אך לא מדינאי. בכך ז’בוטינסקי רומז שכוח צבאי לבדו אינו מספיק בלי מסגרת לאומית, מוסרית ופוליטית יציבה.
כלומר הרוויזיוניזם כאן אינו רק קריאה להתחמש, אלא קריאה להתבגרות לאומית מלאה.
מלחמתו העיקרית של שמשון היא כנגד הפלישתים שמייצגית את אנגליה והמנדט הבריטי. שמשון מעריץ ומתאב אותם כאחד. יש הקבלה רבה בין העמים, עם זאת שמשון רואה בפלישתים עם מאורגן יותר ורוצה להשתמש ולהעתיק מהם כדי לגבש את השבטים של ישראל לעם אחד. לגבי עמי כנען, שמשון רואה בהם דרים על אדמה ללא שאיפות לאומיות. כאן טעה ז'בוטינסקי בחיזויו, ומפירותיו העבושים של הסכסוך וההתנגשות על ליבת הלאום של הארץ הזו כנראה ששני הצדדים ימשיכו לאכול עוד שנים רבות.
דברים נוספים בהם דן הספר הוא כוחה של נקמה וגם ביצירת נרטיב רעיוני, גם כשהוא לא תואם את האמת ההיסטורית.

זהו התרגום השלישי לספר שנכתב במקור ברוסית. כשדיברתי עם אבא שלי הוא אמר לי שיצא לו לקרוא את התרגום הראשון והוא קשה לקריאה. חבל שלא היה עותק ממנו בספריה. תרגומים היסטורים לרוב מהנים עבורי יותר.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•בוב
מדינת היהודים [מהדורת ידיעות אחרונות]

מדינת היהודים [מהדורת ידיעות אחרונות]

בנימין זאב הרצל

Der Judenstaat- Theodor Herzl

התחלתי לקרוא את הספר כדי להשוות בין החזון ובין המציאות בפועל.
"מדינת היהודים" של הרצל הוא טקסט מפתיע: הרבה פחות ספרותי ממה שציפיתי, והרבה יותר מסמך עבודה. זה לא רומן, לא חיבור פילוסופי במובן העמוק, אלא תוכנית פעולה קרה, מסודרת, כמעט הנדסית איך מקימים מדינה ליהודים, שלב אחר שלב לרעיון היזמות השאפתני בכל הזמנים. תמצות הצגת התוכנית (ספרון דקיק בעל פחות מ-80 עמודים) הוא לא פחות ממדהים בעיני.
מה שמעניין במיוחד הוא הפער בין הטון היבש של הרצל לבין עוצמת הרעיון. הוא כותב בצורה רציונלית, לפעמים אפילו טכנית, על בנקים, קרקעות, תחבורה, דיפלומטיה, אבל מתחת לזה בוער רעיון עצום: הפיכת עם מפוזר לישות מדינית ריבונית. דווקא הפיכחון הזה הוא מה שנותן לטקסט את הכוח שלו. זה לא חלום רומנטי, אלא ניסיון אמיתי להפוך חלום למציאות.
איך בכלל מתגברים על הקשיים שעומדים בדרך?
עם ללא טריטוריה (הצעותיו של הרצל מתלבטות בין פלסטינה שהייתה אז תחת שלטון טורקי ובין ארגנטינה)
מה תהה השפה המדוברת? (הרצל חשב שעברית לא תוכל להיות השפה במדינה ומדגים זאת על ידי כך שהוא שואל מי יכול לבקש בעברית לקנות כרטיס רכבת?)
איך יגייסו הון ראשוני (המספר שהרצל נוקב בו הוא מיליארד מארק גרמני ואין להתחיל כלום לפני שיש את הסכום הזה)
איך יעודדו הגירה של יהודים לפרוייקט זה?
יש כל כך הרבה מכשולים בדרך והרצל מנסה בדרכו לענות ולסגור את כל הפינות המהותיות להצלחת הרעיון.

בקריאה היום, אחרי שקמה מדינה בפועל, הספר נקרא כמעט כמו מסמך היסטורי מן העבר, מין תכנון מוקדם של משהו שעוד לא היה, אבל כבר היה ברור שהוא חייב לקרות. חלק מהדברים נראים נאיביים, חלק נראים נבואיים, והחיבור ביניהם יוצר חוויה מוזרה של קריאה אחורה בזמן אל הרגע שבו הכול עוד היה פתוח.
בסופו של דבר, זה לא ספר שמרגש ברמה הרגשית, אלא ספר שמרגש בעצם קיומו: הידיעה שמישהו ישב וחשב ברצינות, בפרטי פרטים, על אפשרות שנראתה אז כמעט דמיונית ושבשבילנו היא כבר מציאות יומיומית.
כבר סימנתי לעצמי את אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה), הרומן האוטופי של הרצל לרשימת הקריאה שלי.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•בוב
כל כתבי שאול טשרניחובסקי: מחזות [כרך ח']

כל כתבי שאול טשרניחובסקי: מחזות [כרך ח']

שאול טשרניחובסקי

כל כתבי שאול טשרניחובסקי: מחזות [כרך ח']
בר כוכבא-שאול טשרניחובסקי
Oι̉δίπoυς τύραννoς- Σοφοκλής
Le Malade imaginaire- Jean-Baptiste Poquelin
The Tragedy of Macbeth- William Shakespeare
A Midsummer Night's Dream- William Shakespeare

כרך נוסף לתרגומי המופת של שאול טשרניחובסקי בתוספת הפתעה שלא הייתי מודע לקיומה- מחזה מקור בשם בר כוכבא פרי עטו של טשרניחובסקי.
התנסות מעניינת כמחזאי של דרמה טראגית המגוללת את עלייתו ונפילתו של שמעון בר כוכבא ויחסיו עם רבי עקיבא בן יוסף במרד הכושל מול הרומאים. השפה, כמו תמיד, מאוד מאתגרת, אך יש בה יופי נהדר מהרגע שנכנסים להלך הרוח של כותבה.
באשר לשאר המחזות המתורגמים, קראתי את כולם כבר בעבר. את 'החולה בעיניו' (כך טשרניחובסקי תרגם את החולה המדומה של מולייר) קראתי ממש לא מזמן בתרגומו של אלתרמן. אני חייב להגיד שתרגומו של אלטרמן זורם ומהנה יותר מזה של טשרניחובסקי. אפילו שם המחזה (החולה המדומה) נצרב בתודעת הציבור בתרגומו של אלתרמן ולא בזה של טשרניחובסקי.
אדיפוס המלך היה נהדר. לא פלא שהמחזה מוגדר כהטרגדיה הגדולה בכל הזמנים.
התרגום של מקבת גם כן מעולה.
לגבי 'חלום ליל קיץ' או 'כרצונכם', זה פחות הטעם שלי. משום מה מעולם לא התחברתי ממש לקומדיות של שייקספיר.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•בוב
חמור הזהב (מהדורת 2001)

חמור הזהב (מהדורת 2001)

לוקיוס אפוליוס

Asinus aureus-Lucius Apuleius

חמור הזהב הוא טקסט מן העולם הרומי המאוחר, ונחשב לרומן הלטיני היחיד שהשתמר בשלמותו. הוא נכתב ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה־2 לספירה על ידי לוקיוס אפוליוס, סופר ורטוריקן לטיני ממוצא ברברי (נולד באזור אלג'ריה של ימנו).
הרומן משלב קומדיה סאטירית עם ריאליזם חברתי ומימד מאגי-מיסטי. בציר העלילה המכזי מסופר על עלם צעיר שהופך לחמור בעקבות כישוף ועל גילגול חייו בעקבות כך עד חזרתו לצורתו האנושית. מבנה הספר בנוי מהרבה מסיפורים ומעשיות קצרות המהווים סטייה מנושא העלילה המרכזי או כאלו שמשלימים אותה. הסיפור המפורסם ביותר בספר, הנמשך על פני 2 פרקים, הוא האגדה על פסיכה ואמור. הכתיבה מהולה בתיאורים חושניים, סצנות גרוטסקיות ולעיתים פורנוגרפיות, לצד קטעים ליריים או פילוסופיים. כמו כן, האכזריות האנושית וההתעללות שגיבור הספר חווה כחמור, ותיאורם הגראפי לא פחות ממזעזעים.
אני יודע שיש עיבוד של עמוס קינן לספר, אך היה חשוב לי למצוא את העותק הזה מאחר והוא מכיל את התרגום הישיר למקור הלטיני.
התרגום עצמו היה בסדר. העריכה (הוצאת ירון גולן) נעשתה בצורה רשלנית עם טעויות כתיב, קפיצה לפיסקה אחרת באמצע משפט וכו'... הספר לא עמוס בטעויות אלו, אבל יש בו מספיק מהן כדי שאציין זאת פה.

סה"כ נהנתי להעביר את הזמן עם הספר.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•בוב
גוף ראשון רבים

גוף ראשון רבים

נוגה פרידמן

גוף ראשון רבים- יומן שכול בצבע מלא/ נוגה פרידמן. מאיירת/רון לוין

רומאן גראפי שני שאני קורא עם הקשר לשביעי באקטובר.
הראשון- היום בו הכל השתנה (עליו גם כתבתי סקירה מציג מספר אירועים שונים מה-7.10 שצויירו ע"י אמנים שונים).
הספר הזה הוא למעשה ספר על שכול וההתמודדות עימו. נועה פרידמן איבדה את בן זוגה עידו רוזנטל, לוחם שלדג, בקרבות באותו יום.
ההגדרה רומאן גראפי אולי לא נכונה לגבי הספר מאחר והוא בנוי מרצועות קומיקס קצרות. עם זאת, הרצועות מספקות הצצה לציר זמן כרונולוגי של מעל שנה בהתמודדות עם שכול כשהחיים ממשיכים לנוע ויש לדאוג לילדים כשהנפש פצועה. לאורך כל הספר יש דיאלוג בין נוגה לבין בן זוגה המנוח. שיח שהוא למעשה שיח עם עצמה כאשר היא מטיחה את כעסיה, בדידותה והקשיים שלה בצורה מאוד צינית, גדושת הומור שחור ובכנות חסרת פשרות. כל זאת כאשר יש חור גדול שנפער בלב ומסרב להתמלא.
רון לוין, המאיירת, עשתה עבודה נהדרת ומשלימה את הטקסט בצורה מעולה.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•בוב
כל כתבי שאול טשרניחובסקי: שירות [כרך ז']

כל כתבי שאול טשרניחובסקי: שירות [כרך ז']

שאול טשרניחובסקי

Henry Wadsworth Longfellow- The Song of Hiawatha
Henry Wadsworth Longfellow-Evangeline
Johann Wolfgang von Goethes- Reineke Fuchs

אינני יודע מי מכם נחשף לכתביו או לסרוגין לתרגומיו של טשרניחובסקי. שליטתו בשפה העברית והגשתה כפסגה רוחנית ואינטלקטואליות ברמות זיקוק אלוהיות של יופי נשגב היא הרבה מעבר לבינתי, בעיקר בשל העובדה שהעברית לא שימשה כשפת אם עבורו. את המפגש הראשון עם תרגומיו יצא לי לקרוא בתצורת האודיסיאה של הומרוס. את האודיסאה קראתי מייד לאחר סיום האילידה בתרגומו של אריה סתיו. מה רחוקים היו התרגומים זה מזה. כמרחק רקיע מעמוקת המערות בתחתית הים. בעשרים העמודים הראשונים מצאתי עצמי מזיע מן המאמץ ששפתו דרשה ממני. אולם לאחר שהשתפשפתי מעט בהלך הרוח של שפת השרפים בחלד שוכני שמיים, לפתע נפרש לפני יקום חדש, שפה אחרת ונשגבת, שמתוך עשירותה יודעת לדייק את התחושות, הרגשות והמסרים העמוקים שבתוך הסיפור לכדי חוויה משמימה ומעוצבת להפליא.
בשיר השירים פרק ו' פסוק ב' כתוב: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.", כך רואה אני את תרגומיו של טשרניחובסקי. יש הרבה תרגומים שמאוד נהנתי מהם במהלך חיי כחובב ספרות, אולם מבין הדברים היפים ביותר הוא תמיד בפסגה. גם במקומות היפים ביותר הוא הבולט באיכותו מעל כולם.

שירת ההיאותה (שירת הנביא) היא יצירה אפית מאת המשורר האמריקאי הנרי וודסוורת' לונגפלו, המתארת את סיפורו של הגיבור האינדיאני היאותה. היצירה מבוססת על אגדות ופולקלור של שבטים ילידיים בצפון אמריקה, ומציגה את סיפורו של היאותה כנביא ומורה של עמו. מה שלונגפלו עשה זה ללקט סיפורים מן הפולקלור הילידי צפון אמריקאי, בעיקר מיתוסים ואגדות ממשפחת האוג'יבווה (OJIBWE), שהיא חלק מהקבוצות האתנו-לשוניות של האלגונקינים ומן המסורות של האירוקוים (IROQUIS), קבוצה נוספת של שבטים אינדיאנים. עם זאת, העיבוד של לונגפלו היא עיבוד אירופאי חופשי ונחשב כאחת מיצירות הספרות הגדולות ביותר של הספרות האמריקאית.
קשר האדם, האדמה והטבע פורץ מתוך שורות השיר. אי אפשר שלא להתפעל מהעוצמה ומהיופי שסובב את ההיאותה ומעצב את דמותו עם השנים. סופה של הפואמה מפתיע ואדיר בצמרמורות קרישנדו המזעזעות את העולם השיבטי בנבואתו האחרונה של ההיאותה.

אבנג'לינה היא הפואמה השנייה ושמה נקרא על שם דמותה הראשית. הפואמה עוסקת בגירושם של תושבי אקדיה (נובה סקוטיה) על ידי חיילים אנגלים. לא הכרתי את ההיסטוריה לפני קריאת הפואמה הזו ולכן השלמתי את הידע הנדרש מויקיפדיה.
המונח "גירוש אכדיה" מתייחס לאירועי הגירוש של תושבי אקדיה (אזור בצפון אמריקה שהיום הוא חלק מקנדה) על ידי הבריטים במהלך המאה ה-18. זהו אירוע היסטורי משמעותי שבו גורשו תושבי האזור מבתיהם בשל סכסוך פוליטי ודתי בין בריטניה לצרפת.
אקדיה הייתה מושבה צרפתית בצפון אמריקה, ולאחר מכן עברה לשליטה בריטית. בשנת 1755, הבריטים החליטו לגרש את תושבי אקדיה, בעיקר צרפתים קתולים, מחשש שהם עלולים לתמוך בצרפת במלחמתם נגד בריטניה. הגירוש בוצע בצורה אכזרית, תוך הפרדת משפחות וגירוש המוני של אנשים למושבות אחרות באמריקה ובאירופה.
גירוש אכדיה היה אירוע טראומטי עבור תושבי האזור, והשפיע עמוקות על התרבות והמורשת של אקדיה. רבים מהמגורשים מתו בדרך או לאחר שהגיעו למקומות חדשים. אחרים הצליחו לשרוד ולבנות חיים חדשים, אך החוויה השפיעה עליהם עמוקות.
הפואמה ניכנת באופי טראגי ומספרת את טלאות מסעי אבנג'לינה בחיפוש אחר אהובה לאחר שנפרדו דרכם בהליך הגירוש.

ריינקה שועל מאת גתה היא אחת היצירות שאני הכי אוהב אם לא האהובה שבהן. עד היום קראתיה פעמיים בתרגומו של יצחק כפכפי ובפעם השלישית בתרגומו של טשרניחובסקי. לא אפרט יותר מידי על היצירה מאחר וכתבתי בעבר סקירה שלמה על תרגומו של כפכפי. מה שאוכל להגיד הוא שהיא מספקת את אחת מדמויות הנבלים הנהדרים ביותר בעולם הספרותי ומורכבת מקו עלילה מרכזי שעליו נשזרים משלי חיות רבים שרבים מהם חסרי מוסר או בעלי מוסר שלילי. אציין לטובה שגם תרגומו של כפכפי מעולה ונופל אך במעט ביצירה זו מזה של טשרניחובסקי.

דבר מעניין הוא שאל היצירה הזו הגעתי בעקבות אוגדן של שני תקליטי וניל ישנים בהם הקריאו את כל היצירה בגרמנית ובין שיר לשיר חיברו קטעים שהולחנו לתזמורת עבור היצירה. האוגדן הכיל את איוריו קולבך לסיפור, ציורים גאוניים וגרוטסקים שבמשך שנים הניעו אותי לחפש את היצירה ולבסוף למצוא אותה ולהנות מתוכנה עד אין קץ. במבוא לתרגום מציין גם טשרניחובסקי איורים אלו.

קוריוז אחרון לגבי הספר ואסיים. באחד הלילות בו סיימתי לעבוד, הגעתי לקטנוע שלי ומאחר ואני קורא תוך כדי הליכה, שמתי לרגע את הספר בין המושב לבין הארגז האחורי בעודי לובש את הג'קט והקסדה. משום מה שכחתי אותו שם והתחלתי נסיעה. רק כשהגעתי לביתי שמתי לב שהספר חסר ונזכרתי במהלך פעולותי. לא היה לי סיכוי למצוא את הספר מאחר ואני עובד בעיר אחרת מזו אשר בה אני מתגורר. הספר לא שלי, השאלתי אותו מהספרייה העירונית. מעולם לא קרה שלא החזרתי ספר. עם זאת, אין בעיה לשלם קנס אבל הבעיה טמונה הייתה בעובדה שהייתי חייב לסיים את היצירות הללו. התחלתי חיפוש ותוך זמן לא ארוך מצאתי בחנות הספרים חפציבה שברחובות עותק חדש שדפיו עדייו דבוקים זה לזה. תוך יומיים מרגע האבדה נסעתי לשם ורכשתי בחמישים שקלים טובין ותקילין את העותק איתו סיימתי את מלאכת הקריאה.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•בוב

ביקורות נוספות על "אדם הולך הביתה"

אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

מבין הספרים שהתפרסמו על מלחמת יום כיפור כסיפור אישי, אפשר להמליץ על רבים וביניהם על קצה המזלג: "אש" של יובל נריה (בעל עיטור הגבורה), "סיפור מלחמה" של רון זהר ו"בשדה הקרב של הזיכרון" מאת תומר לויסמן שכבר סקרתי כאן באתר.
על סיפורו של יורם עשת-אלקלעי אפשר לקרוא בכתבה שהתפרסמה בסוף שבוע זה ב"ישראל היום". בין היתר מופיעות שם תמונות של יורם הפצוע שצולמו בזמן אמת בתאג"ד ואינן מופיעות בספר.
הספר עצמו עוסק ברובו בתהליך ההתמודדות לאחר פציעת הראש הקשה של יורם מעבר לתעלה. כשהוא מתעורר הוא אינו מצליח להבין מיהו האיש שמנסה לומר מילים ואינו יכול לזכור איך. הספר מלווה את תהליך השיקום המייסר והמתסכל צעד אחר צעד. הן בתיאור הארועים הרודפים זה את זה כשאף אחד לא יודע להגיד לאן זה מוביל ומה הלאה. המשפחה, בת הזוג שפתאום מוצאת את עצמה לצידו של אדם אחר מזה שהכירה, שהפך לתינוק שצריך ללמוד מחדש ללכת. ההורים, אנשי המקצוע, החברים למחלקה והכל בתוך אוירת ההלם הכללית של אחרי המלחמה. ספר מרתק הן כספרות, הן כסיפור התמודדות אישי ומשפחתי והן כתיעוד של דור. באחת הסצנות מגיעה למחלקה ראש הממשלה גולדה מאיר. אחד הפצועים נופל על הריצפה ומתחיל לחבוט בה ללא שליטה ויורם ממלמל לעברה "תראי מה עשית!". בלי להכנס לויכוח על אחריותה של גולדה להפתעה הצבאית והמדינית (וזה לא שחור לבן כמו שנדמה), יש כאן רגע של התפוצצות שמתמצת את הטרגדיה. היום יורם עשת-אלקלעי הוא דוקטור לגיאולוגיה ופרופסור באוניברסיטה הפתוחה, בלי חלק גדול מהאונה הימנית במוח. סיפור מופלא של כוח רצון ואהבה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קיבוצניק
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

"אדם הולך הביתה" הוא בראש ובראשונה סיפור הכתוב היטב. זוהי יצירה ספרותית משובחת הראויה למקום על המדף לצד הטובים שבסופרים הישראליים.
בנוסף על כך, זהו סיפור נדיר בעוצמתו ובכנותו של חשיפה אישית. כפי שהמחבר מתאר זאת, הספר הוא דרכו ליילד מתוכו את כאב הפציעה והחוויה שחווה במהלך מלחמת יום הכיפורים, כשלושים וחמש שנים לפני כתיבת הספר.
בדומה לניצול שואה, המחבר חי עם הנטל אך לא הצליח לתווך אותו לאנשים אחרים, בראש ובראשונה לאשתו ולמשפחתו האהובה. והתוצאה הייתה חיים הרצופים באי הבנות, כעס, כאב וניכור. הוא אף תולה בכך את הסיבה להתרחקותו של בנו הבכור, אשר היה פעוט בזמן הפציעה.
כאב המלחמה (הלם קרב או פוסט טראומה בפי המומחים) ליווה ומלווה את המספר במשך כל חייו. מעבר לסבל הנורא של הפציעה ולהתהליך השיקום המפרך הוא חווה גם מגוון של רגשי פחד ואשמה שלא הירפו ממנו וליוו אותו בכל צעד בחייו. אינני מכירה עוד סיפור כל כך ישר, כן ואמיתי המתאר חוויית מלחמה של פצוע ישראלי מכלי ראשון. ובכך חוזקו של הספר בעיניי, בשילוב הנדיר של יצירה ספרותית ראויה עם סיפור כל כך עוצמתי ומדהים. אהבתי מאוד גם את הטכניקה הסיפורית ששילבה קולות נוספים מלבד קולו של המחבר כגון קולה של אישתו, בנו וחברים ליחידה. הקולות הנוספים תרמו למירקם הסיפורי והעשירו את עוצמת החוויה כמו גם את המהימנות שלה.
יורם עשת הפצוע הטיח בפני גולדה מאיר, שבאה לבקר את הפצועים, "תראי מה עשית!". אני מקווה, בדומה לתקוותו של יורם המובעת בסוף הספר, שמנהיגינו בהווה יקראו את דבריו ויהססו רק לרגע לפני שהם חורצים גורלות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שין שין
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

סיפור פציעתו של יורם עשת והתאוששותו מימנה, הוא סיפור אנושי מרתק ומרגש של בחור צעיר שרסיס פגז שפוגע בראשו
ומשאיר חור שחור בראשו ובנפשו.
יורם עשת- אלקלעי, נשוי + תינוק, נפצע במלחמת יום הכיפורים בצידה המערבי של התעלה.
עוד לפני פציעתו האנושה בראשו, נפשו נפצעת ממראות המלחמה וכך ה״ איש השרוף״ הקצין המצרי שהרג וכו׳, מראות מלחמה
שחבריו הלוחמים ראו מידי יום, מראות שחילחלו בנפשם והותירה אותם פגעי נפש, כפי שהם מכונים כעת. המונח המדוייק: הלומי
קרב, או נפגעים פוסט טראומטיים , בשפתם של הרופאים והמטפלים.
כאשר יורם מגיע לבית החולים למחלקת נרו כירורגית מצבו קטסטרופלי למדי ודרך ארוכה נמתחת לפניו עד שיצא מהמחלקה
ויעבור לשיקום, שגם בה עליו להלחם יום יום בפציעתו עד אשר יחזור לכשרות מנימלית שתאפשר לו חיים סבירים פחות או יותר.
כאשר ניראה שהוא משתקם פחות או יותר, באה הפגיעה הנפשית ומושכת את האיש למן חור שחור ומאיים , שכוחות נפש רבים
נדרשים מימנו כדי לחזור ולהאחז בחיים.
יורם איננו מותר ונלחם בכל כוחו בפציעתו ובנכות שהיא גורמת לו.
מאבקו נושא פרי והאיש מצליח להשיג את המטרות שאליהם שאף להגיע.
ספר מרגש, מדהים, מרתק ומשאיר את הקורא בסיומו אחוז התפעלות מכוח רצונו
של האדם ומיכולתיו לשוב ולצאת מן הבור שהמלחמה חופרת בנפשו ובגופו.
מומלץ ביותר.
טוביה

לפני 12 שנים•
★★★★★
•tuvia
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

ספר נ-פ-ל-א, נדיר ביופיו, כנותו וסגנונו.

כצנחן בן 23, נפצע יורם במצב אנוש בהמיספרה הימנית של מוחו, באדיבותם הנוראה של רסיסי פגז מצרי שנורה לעברו בליבה של סיני ב-1973. אל הבור שנפער לו בגולגולת, התרכזו גם רסיסי זכרונות מאותו מאורע, אותם הוא מנסה לפרט בכנות ובדייקנות ככל שזכרונו מאפשר לו.

יורם, שבאופן בלתי רשמי כבר הוכרז בעיני מטפליו, מכריו וחבריו לפלוגה כמת, מתחיל משלב זה את לידתו השנייה. בכוחות מופלאים ובנחישות רבה הוא מתעורר אל חייו החדשים ומצליח ללמוד לאט לאט את כל מה ששכח – מללכת בכוחות עצמו ולרכוס לבדו את כפתורי מכנסיו, ועד לציור אותיות לכדי מילים וקריאתן. בתהליך של עשרות שנים מצליח יורם להשלים עם נכותו, פציעתו, מגבלותיו וזכרונותיו הקשים שאינם מרפים ממנו.

בחמלה, בכנות וביושר נדירים הוא פורש לפני הקוראים את המאורעות הטראומטיים, המביכים, המצחיקים, הקשים והאנושיים אשר עברו עליו. החיבור וההזדהות לדמותו היא מקסימלית, ולכן קשה מאוד להניח את הספר מהיד ברגע שמתחילים.

כחובב ספרי פסיכולוגיה, אני בדרך כלל נוהג לקרוא על סיפורים שכאלה מכיוונם של המטפלים. הפעם היה מרתק לקרוא את זווית ראייתו של הפצוע, ולהיות נוכח לקשייו ולהתמודדותו הסיזיפית היומיומית.
זהו סיפורו של אנטי-גיבור מובהק, אשר בעיני ניכס לעצמו תכונות של גיבור באנושיותו ובכנותו הנוגעים ללב.
לכן אני ממליץ על ספר זה לכל אחד ואחת כחוויית קריאה מכוננת.

נ.ב.
אני מניח שרבות עוד ידובר על ספר זה ועל הסיפור המסופר בו,
אך את עיני צדה בראש ובראשונה עטיפתו, מלאכת מחשבת שגובלת בגאונות של ממש.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

את הסיפור התחלתי ביום הזיכרון לחללי צה"ל, חשבתי שזה מתאים, ואכן, סיפור מרגש, המתאר בכתיבה פשוטה ואינטימית מה אנשים הקריבו בשביל המדינה שלנו.
זהו לא סיפור הרואי רגיל המתרחש בעיצומו של הקרב בפרץ של תושייה וגבורה יוצאת דופן. יורם עשת הוא צנחן שנפגע במלחמת יום הכיפורים מפגז שריסק את ראשו, מתעורר בבית החולים ומתחיל תהליך שיקום קשה מנשוא, סיזיפי ומתסכל. אדם בשנות העשרים מגלה שהוא שוכח דברים בקלות, מתקשה בקשירת השרוכים, ברכיסת כפתורים, בהרכבת פאזל פשוט, בחיבור אותיות למילים ובפעולות חשבון בסיסיות. אדם שצריך להתחיל כמעט הכול מהתחלה. תוסיפו לזה את הזיכרונות הקשים מהמלחמה שלא מרפים, את הסיוטים, שהמחבר מעיד שעד כתיבת הספר הוא לא העז לספר לאיש, אפילו לא לאשתו.
זהו סיפור נוגע ללב, שכתוב בכנות ובפשטות, על אדם שמצד אחד מתגבר על הנכות, לומד בעמל רב, ונעשה דוקטור לגיאולוגיה ופרופסור באוניברסיטה הפתוחה. ומאידך זהו סיפור שממנו אתה מבין איך למעשה הנכות קיימת תמיד, ואיך רק לאחר שנים רבות המספר מעז להישיר אליה מבט , להכיר בה ולחיות איתה בהשלמה מעוררת הערצה.
וכמו שכתבו קודמי העטיפה בהחלט גאונית.
ספר יפיפה ונוגע.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יוסף
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

הספר הזה הצליח לזעזע אותי, לנער אותי ונתן לי אפשרות להציץ לעולם חדש שלא הכרתי: עולם של גברים ישראלים קרביים וטראומות מלחמה. לאורך כל הזמן שקראתי את הספר לא להפסיק לזמזם את המשפט "אבל פנייך נערי נותרו שונים".
אומנם אין פה ייצוג רשמי ל"גברים" אלא רק לסופר עצמו ולחייו אבל הוא האיר לי באור אחר כמה גברים אחרים שאני מכירה וגרם לי להתכווץ מהמחשבה על העול שהם נושאים איתם כל החיים - עול שרק הם יכולים להבין.
אהבתי את הכנות הנקיה של המספר, את הכוחות העצומים שיש לאישתו, את הצגת נקודות המבט של האנשים השונים. את הנצחונות, את הכשלונות, בקיצור את הכל. ספר מרגש, מהפנט, מזעזע ובעיקר כל כך אמיתי.
לסופר - קבל שאפו ממני על המאמץ להסביר את חייך לילדך. הספר הזה מראה כמה אתה חושק בקרבה הזו וכמה עברת כדי לכתוב הכל בצורה כל כך ברורה ומהלב.
הספר עובר ישר לרשימת "המשובחים" שלי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•טליקה
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

"כמו רעל סיסטמי חלחל לו הכעס בינינו, פעפע דרך העור ומשם לנימים הקטנים, שהובילו אותו לתוך הוורידים, והיישר אל הלב. אבל גם הלב איננו יכול לנקות רעלים חזקים כמו כעס של אבא מוטרף חרדות שמתיז אותו לכל עבר, אפילו אל ילדיו הקטנים: אליך, שהיית תינוק בן שנתיים כשכל זה קרה, ואליך, שראיתי אותך יוצא מהרחם אחרי שבע שנים ובכיתי כמו ילד.
כן, באמת ובתמים אין בי כל חרטה על שהלכתי למלחמה, ואינני מייחד ולו שמץ מחשבה למה שהיה יכול לקרות לולא הלכתי אליה. אני חושב שהשנים הקשות שלאחריה עשו אותי איש טוב יותר. אני בטוח שההתמודדות עם הקשיים הגדולים חישלה ועשתה אותי קשוב יותר, רך יותר וגמיש יותר. ופעם אמרתי לנגה והתכוונתי לכל מילה, שאם מישהו היה מציע לי לאפס את ההיסטוריה ולהחזיר אותי מהמלחמה בדיוק כפי שנכנסתי אליה, אינני חושב שהייתי קונה את העסקה. רק על דבר אחד אני מצר, והוא חותך בבשרי כאילו קרה רק אתמול על אף שחלפו כל כך הרבה שנים: על הפגיעה שפגעו כעסי בכם ובקשר שלנו."

בספר מדהים זה מתאר יורם עשת את מה שזוכר ממלחמת יום כיפור אליה יצא כאיש צעיר בתחילת דרכו בגיל 23, חסון, חזק ואמיץ, משאיר מאחוריו חיים מלאי עניין, תקוות ושאיפות, אישה וילד בן פחות משנתיים. הספר מתאר את את זוועות המלחמה שראה יורם בימים המעטים שהיה בה (הספיקו ימים בודדים של ממש), את פציעתו האנושה, ואת סיפור התאוששותו שלו ושל משפחתו.

הספר מדבר מרבדים שונים, ובקולות רבים.
יש את סיפור פציעתו בכ-6 קולות של אנשים שראו את הארוע, החובש, החברים שלו, הרופא המופלא (דר אברם אלירז) שהציל את חייו בהחלטה מטורפת של ל"בזבז" על אדם שנראה שכבר אין לו סיכוי את כל שארית האינפוזיות שהיו לו, ואח"כ פגישתם המקרית המרגשת עד דמעות של רופא זה אמו של יורם.

יש את הסיפור המרכזי כביכול של יורם שנכתבים בקולו שלו מהימים הרחוקים ההם ב-73, כשהיה חצי שנה בבית חולים. כמעט יום ביומה מתוארת תקופה זאת עם ההתגברויות הקטנות שלו, הצעדים הראשונים, שחזור יכולות מוטוריקה בסיסיות, הסתרת חוסר יכולתו לכתוב ולקרוא, ושחזור יכולות אלה בעבודה עיקשת ואינסופית.

מתוארים המוני אנשים נפלאים שעובדים את עבודת הקודש שלהם בבתי חולים ועוזרים לאנשים להשתקם מפציעותיהם כשהשיקום נראה בלתי אפשרי ממש.

לאורך כל הסיפור זרועים תיאורים קצרים של רגשות ומחשבות והתגברויות שעמדו בפני אשתו - מותירים את הקורה פעורי פה לנוכח כנות האמירות שנחשפת בהם. אין זה מפתיע שאישה הרגישה את מה שהרגישה - אך הייתי המומה מכך שנבחר לתעד מחשבות אלה ללא כל התייפייפות לאחר שנים.

מתוארים קשיים רבים שהמשפחה של שני האנשים הכה צעירים נתקלת בהם, כשעולמם כמעט חרב כהנפת יד הגורל.

הסופר רחוק מאוד מלהיות סלחן לעצמו, הוא קשוח נורא, כמו שניתן לראות מהקטע הראשון שהבאתי. הוא לוקח על עצמו כל אשמה אפשרית שהיה יכול רק לקחת על עצמו בדרכו. על שלא הציל אנשים שנראו לו הרוגים בימי המלחמה, שהרג חייל אויב, הוא מחשיב עצמו אב נוראי ובלתי נסבל למרות שקל לראות מתיאורים אחרים המבצבצים בספר בצניעות רבה שהיה אב נפלא לילדיו. שנים הוא הולך מתייסר על הדברים שחווה. שנים אין לו עם מי לחלוק את הדברים.

הספר חד מאוד. הוא מדבר רבות על הדברים שמאחורי הקלעים. על ההפרדה הדקה בין דיבור עם אדם, לדיבור עליו בנוכחותו ( איך שהרופאים התייחסו אליו בבית חולים ), על ההכרח או האפשרות המטורפת שלא להרוג את חיילי האויב כשאינם מהווים סכנה מידית ( איזו שוחרות שלום מחוסרת גבולות כמעט לאור מה שקרה, או בכלל). בספר אין האשמות ואין כעס. אין כל כעס על חיילי אויב ( בצורה מאוד מאוד מובהקת ).

כביכול המסר החיצוני של הספר הוא התמודדותו חסרת הפשרות מול נכותו, התגברותו על כל הקשיים ומעבר הדרך הבלתי אפשרית שעשה מאדם משותק עם מוח לא מתפקד, אדם שלא זכר פעולות חשבון בסיסיות, ועד היותו דוקטור לגיאולוגיה ופרופסור מן המניין באוניברסיטה הפתוחה. המלחמה בקשיי היומיום והדרך שעשה בשיניים ממש על מנת להתגבר על הקשיים.

אך מטרתו שלו בספר זה היא מוצהרת והיא אחרת. הוא מפנה את הספר לבנו הבכור שספג את השינוי שקרה למשפחתם בגילו הצעיר, ושלפי מילותיו של הסופר לא הצליח לבנות איתו קשר קרוב. כי לא מצא כלים. כי לא מצא מילים לספר את חייו ורגשותיו. מטרתו בספר זה היא בנניית גשר בינו לבין משפחתו הקרובה שתשמע מה קרה לו, ולהיפתח אליהם - דבר שלאורך כל חייו לא עשה.

הוא כותב במבטים מאותם חודשים ראשונים, ואז חמש, שבע, עשר שנים, וכך הלאה עד הימים שלנו.

אין ספק שהאדם גיבור. גיבור במובן הרחב של התגברות יומיומית, דבקות במטרות חייו, יכולת לראות גם את הדרך ולא רק את המטרה.

בספר זה מצאתי הכל - סיפור חיים מרתק של איש מרתק, אהבת הארץ ואנשיה, אהבה וצורך לכתוב את האמת בצניעות, ביקורת עצמית וכללית ( אך ללא כל יומרנות ), שפה מדהימה ועשירה מאוד, ועוד ועוד.. ( מאוד בא לי להוסיף את תיאורי הטבע הישראלי והאהבה אליו, אך ברור לי שזה החלק התפל בסיפור, ממש טיפה בים, אולי רק מטאפורה של השיקום לטיפוס הרים).


מומלץ מאוד מאוד, למי המעוניין לקרוא ספר ביוגרפי מרתק.

ואם בא לכם לראות מי האיש - הנה התמונה -
http://www.keter-books.co.il/product_author?c0=13462

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ג'ניה
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

בלי ספק -זהו ספר מכונן לקורא מבחינה אישית וציבורית .

לכתוב עליו כהמלצת ביקורת קשה מאוד משום שהוא שייך

לסוג הספרים שלאחר סיום קריאתם , צריך זמן כדי להכיל את

כל התובנות הגלויות והנסתרות.

זהו סיפור גבורה של המחבר על תהליך שיקומו כתוצאה

מפציעתו ב-73 , פציעה במוחו בצדו הימני,בריאתו ובידיו

השמאלית שרוסקה לחלוטין, ומפגיעה נפשית .

בהיותו פגוע מוח התחיל המחבר את שיקומו בלימוד בסיסי

של פיענוח אותיות, משפטים, ספרות, חיבור וחיסור , יכולת

הבנת הנקרא ,ריכוז וכתיבה. עד השגת מטרתו טרם פציעתו

להפוך לד"ר בתחום מחקר הגיאולגיה , ומעבר לכך התמודדתו

היומיומית כאב, כבעל, כחבר .

המחבר אומנם אומר לעצמו כי הבין לאחר 37 שנים שלא יוכל

לטפס על האוורסט, לקבל פרס נובל,ולנהוג במכונית .

אולם מבחינתי כקוראת סיפורו הוא אכן מימש את ההגעה

לפסגתו של הר האוורסט , לקבל את פרס נובל בתחום

הגיאולוגיה , ולנהוג במכונית .

כל המלצה לקריאת הספר - הינה חיוורת במציאת המילים או

המשפטים .

כסיכום : ספר מכונן, מפעים, ומרגש.

הדרוג לספר כ-5 כוכבים - כספר מעולה, עושה עוול לספר

אני הייתי מגדירה אותו מעבר לכך .

לפני 15 שנים•
★★★★★
•חמדת
אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה

יורם עשת-אלקלעי

כתוב מצוין, רגיש ומעמיק, מכמיר לב, ועם זה מצליח להיות אופטימי, וגם מושך לקרוא. התפעלותי התעצמה כי קראתי את הספר אחרי "הרומנטיקן" של ורגס יוסה, נכון, זה משהו אחר לגמרי (וורגס יוסה הוא עדיין בעיניי אחד הגדולים, אם לא ה...) אבל מבחינת חוויית הקריאה האישית שלי, בניגוד ל"הרומנטיקן", "אדם הולך הביתה" הוא ספר טוב בכל המובנים!

לפני 6 שנים•היערנית
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר נ-פ-ל-א, נדיר ביופיו, כנותו וסגנונו. כצנחן בן 23, נפצע יורם במצב אנוש בהמיספרה הימנית של מוחו”