הסופר פיליפ רות הלך לעולמו בשנה שעברה בגיל 85. הוא כתב בחייו כ-30 ספרים, והיה מן הסופרים היותר נוכחים בתרבות האמריקאית. וכדין הגדולים ביותר הוא עורר מחלוקות. אמרו שהיה מסוכסך עם עצמו ויצירתו הייתה מהסוג הבועט והמטריד, וכיאה לספרות גדולה הצליחה להדהד ולחפור במכרה הנטוש בליבו של הקורא.
רות עבד בעמידה ונהג לומר שהוא צועד קרוב לקילומטר על כל עמוד שהוא כותב. ואת הספר הזה "הונאה" (תרמית ו/או הטעיה - תחליטו אתם בסופו כשתקראו איזה תרגום היה הולם יותר- יש טוויסט בעלילה לקראת סופה ) הוא כתב כדיאלוג. 159 עמודים בהם הוא חוקר את רגשותיהם של זוג אוהבים (נשואים אבל לבני זוג אחרים ) ואת הדרך שהם חושפים את אישיותם זה בפני זו .
נראה שהוא הצליח להלך מעבר לקילומטרים הנחוצים למאה וחמישים ותשעה עמודים כי אותנו הקוראים הוא מזכה בהצצה נוקבת וחדה בעולמה הסגור של אהבה אסורה .
גבר בגיל העמידה ואישה יותר צעירה מנהלים רומן .שני עולמות. שתי נפשות. היא מספרת לו קצת יותר, הוא מספר לה קצת פחות :
"בעצם לא יודעת עליך כלום, אתה יודע ? אה, אני יודעת עליך קצת מקריאה בספרים שלך , אבל לא הרבה. קשה להכיר מישהו בחדר אחד ..." והוא משיב : " אולי זה עובד יותר טוב אם רק אחד המשתתפים בפרשת ניאוף מתלונן על אי הנחת הביתית שלו. אם שניהם יעשו את זה, לא סביר שיהיה זמן בשביל הדבר עצמו ".
ומהמעט שהם מסתירים אנחנו משרטטים ומוחקים סקיצה אינטימית שבבסיסה מפרפרת ציפור הנפש – שלה כמובן ......
"חיים די מוזרים יש לך".
"כן, הם מוזרים, הם שגיאה. אבל ככה זה, אלה חיי"
"עד כמה את אומללה?"
"גיליתי שזה בא בתקופות. יש תקופות זוועתיות, ואחר כך תקופות ארוכות של מעין שקט ואהבה..."
ואת הרומן הזה הם מנהלים ב"חדר קטן מדי לשני נאהבים "כפי שהיא אומרת, והוא מצדו טוען " שאפשר להסתפק בחדר הקטן הזה גם בלי מיטה ".
אני יודעת שזה לא אחד הרומנים הפופולריים שלו, אבל פופולריות כהגדרתה משרתת קהלים גדולים ועממיים יותר ,דברים שרבים אוהבים ומעריצים ולא תמיד עולה בקנה אחד עם נושאים שכתובים קצת אחרת או בעלי עומק רגשי . סביר להניח שבשפת המקור הרומן הזה מוצלח יותר .
בראיון אתו ב"ניו יורק טיימס" תיאר רות את הקריירה שלו במלים המבטאות רגשות סותרים ולא עקביים : "חדווה ואנקה. תסכול וחופש. השראה וחוסר ודאות. שפע וריקנות. הסתערות ודשדוש", שאותם כמובן הוא טמן בכתיבה .
ואסיים בציטוט מאחד הספרים שלו : "התכונה שבה מקנאים הרוב אצל הסופרים – היא היכולת התאטראלית להפוך עצמם למשהו אחר, להשתחרר מכבלי החיים האמתיים באמצעות הכישרון ".
וואלה צודק !
המלצתי – לקרוא את הסופר המשובח הזה אבל להתחיל עם "מה מעיק על פורטנוי", פסטורליה אמריקאית", ו"החצי השני" .
(ותודה ל- MISHAELA )
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
