• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאת מאירה ברנע-גולדברג

הביקורת של וונדי פן

תמונה של וונדי פן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאת מאירה ברנע-גולדברג

הביקורת של וונדי פן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של וונדי פן
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 8 שנים

“# יש פה שפע של ספרות מקור, שאני בדרך כלל לא קוראת, שווה לכל טעם כמעט. ספרים המבוססים על זיכרון ונוס”

5/18
ביקורות על מסעותי עם חמותי
הבאה
יפעתי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•2 דקות קריאה

אתחיל מהקנקן-
הכריכה לדעתי לא מתאימה לספר. נכון, היא מתאימה לספר קליל והומוריסטי, אבל האיור ממש לא הולם את שירה, גיבורת הספר, שמתוארת לכל אורך הספר כאישה יפה, מטופחת, מרשימה, גבוהה ומאוד רזה- אובקיצור לפי חמותה "עמוד חשמל"

בקצרה על הספר-
משולש רומנטי בין כלה-חמות-בעל (ממש בקצרה לא נראה לי שצריך להוסיף מעבר לכך)

דמויות-
שירה- היא סופרת עם תסביכים מפה ועד הודעה חדשה בעיקר שקשורים לדימוי גוף
ליאור- בעלה של שירה, עורך דין עשיר מאד
דליה- חמותה של שירה, מתערבת סדרתית ובכללי אישה מרגיזה (ברוך שלא ברא לי אחת כזאת, מי יתן ונקרא על חמיות כאלו רק בספרים)

אהבתי מאד את הזיקוק של ברנע גולדברג בסיטואציות יומיומיות והכתיבה הפשוטה. מהעיסוק הבלתי פוסק במראה ודימוי גוף, הבל ההבלים של עולם הפייסבוק והרצון הלא נגמר לקבל אהבה מזרים (בכל סיטואציה רעה של שירה היא תמצא זווית טובה לצלם אותה ולקבל עליה תשואות בצורת אלפי לייקים). היא כותבת על סיטואציות אקטואליות מאד.

רוב האקשן מתבסס על החמות שמעלה את החום וגורמות לצחוק ועצבים בו זמנית.

אין לי יותר מדי מה להוסיף על הספר ולרוב לא הייתי כותבת סקירה כלל על ספר שאין לי יותר מדי מה להגיד עליו, אבל, השבוע חברה, שלא קוראת ספרים כלל, ישבה אצלי וסיפרה שקראה את הספר ומאד אהבה (או כפי שזה נאמר באמת "קראתי ספר שמה זה עפתי עליו"), אחר כך היא הציצה בספריה הצנועה שלי ושאלה ממני ספר (!!) מבחינתי ספר שגורם למישהי לקרוא בעקבותיו ספר נוסף ולהחיות את חדוות הקריאה, אז וואללה זה ספר ששווה סקירה.

נהניתי מאד, ממליצה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
לקרוא ברון - חנות ספרים
תמונה של tuvia
tuvia
א
אלעד
תמונה של גבריאלה
גבריאלה
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של תמי
תמי
תמונה של Ayeletjon
Ayeletjon
16קוראים|גיל ממוצע61|63%נשים

על המבקרת

תמונה של וונדי פן

וונדי פן

חברה מזה 9 שנים
30 ביקורות•529 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת
תמונה של וונדי פן
וונדי פן
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות30
לייקים שקיבלה529
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית15מדע בדיוני ופנטזיה5ספרות מתורגמת4

דיון על הביקורת

7 תגובות
וונדי פן
וונדי פן•לפני 8 שנים

תודה שונרא, יעל, איילת ורויטל :)

ומחשבות.. מסקרן מה תחשוב על הספר של מאירה.
Ayeletjon
Ayeletjon•לפני 8 שנים
ועל זה נאמר הפתגם בערבית: " מאי ונאר ולא חמאתי פי דאר" (לא בטוח שאני מדייקת בהגייה הערבית) ובתרגום לעברית אני מוכן לספוג מים ואש רק שחמותי לא תבוא לבית.
וונדי פן
וונדי פן•לפני 8 שנים

רויטל, מותר ואף רצוי! תיקנתי

yaelhar
yaelhar•לפני 8 שנים

מקסים!

ככה זה, כנראה, כשצרת רבם הופכת לספר...
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 8 שנים

סקירה יפה:-)

לא יודעת אם תהיה לי סבלנות לספר. (מותר תיקון קטנוני? חמות ביחיד, חמיות ברבים. חמה זה הדבר הצהוב ההוא, בשמים. נשים כמו שירה היו ודאי שמחות לשלוח לשם את החמות שלהן...)
מורי
מורי•לפני 8 שנים

מחכה לקרוא. אוהב את ההומור המושחז של אמירה.

שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 8 שנים

טוב שחזרת, וונדי.

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של וונדי פן

אדום, לבן וכחול מלכותי

אדום, לבן וכחול מלכותי

קייסי מקוויסטון

אדום, לבן וכחול מלכותי היה הספר שסגר לי את תשפ"ה.
ספר שמסכם היטב את הבחירה הספרותית שלי בשנתיים האחרונות; בריחות קטנות לארצות רחוקות או לא קיימות, ספרים מחבקים, מחייכים, נעימים, מלאים בפנטזיה (עם או בלי דרקונים).

הפעם אין דרקונים, אלא נסיך בריטי עקשן ונסיך אמריקאי מודרני, שמוצאים את עצמם במערכת יחסים שהיא חצי שערורייה דיפלומטית וחצי אגדה רומנטית מתוקה במיוחד. הרבה הומור, הרבה סוכר, וקצת אמירה פוליטית ברקע – אבל בעיקר סיפור שגורם ללב להתכווץ בחיוך.

יש שם אמנם כמה תיאורים מיניים, אבל בגדול הספר יכול להתאים לחלוטין לבני נוער (16+ נניח).

מי ייתן וגם השנה החדשה תהיה מלאה ברגעים מתוקים, לא רק בין הדפים.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•וונדי פן
מה את יודעת

מה את יודעת

מעין רוגל

עדי התחתנה עם עומר, גבר שבקושי הכירה,
לעומר ולחברי הילדות שלו היה חלום, לגור בישוב קהילתי יחד עם המשפחות העתידיות שלהם, הם הגשימו את החלום, ועכשיו הם תקועים אחד בחצר של השני.
רז, אחד החברים ומנהיג כת לא ברורה, נעלם. עדי יוצאת למסע חיפושים אחריו ואחרי עצמה.


הסופרת יודעת לכתוב,בזה אין ספק, הבעיה בספר זה שהסיפור נהיה מעניין בעמודים האחרונים של הספר (זו לא הקרבת זמן גדולה במיוחד, הספר מונה בסך הכל 288 עמודים) וגם הסוף של הסיפור הוא ככה ליד.
התלבטתי בין 3 ל- 4 כוכבים, בסוף נתתי 4 כי הספר ממש רק תק' אחד מטוב.

זה הספר הראשון של הסופרת שאני קוראת, ללא ספק אתן לה עוד הזדמנות יש משהו ממש ממכר בכתיבה שלה לטעמי, בתקווה שבפעם הבאה זה לא ירגיש כמו "התלמידה המצטיינת של קורס כתיבה"

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
גדר חיה

גדר חיה

דורית רביניאן

סיפור האהבה בין חילמי הפלסטיני לליאת התל אביבית, ליאת וחילמי הכירו בניו יורק - שם הכל יכול לקרות.

אני מאד אוהבת רומנטיקה, ספר טוב שגורם לי להתאהב. והספר הזה פשוט לא.
אין שום בסיס לאהבה שלהם למעט זה שהיא אסורה, למעט זה שהיא מרד.
מהרגע שליאת הבינה שהוא פלסטיני היא מאוהבת, סתם. בשן עקומה, בריח סיגריות, בגבר שמתעלם מהרגשות שלה וחושב רק על עצמו.
הדמות שלו היא הצודקת, תמיד. וליאת מתגוננת ומתגוננת.
הדיאלוגים שלהם הם בעיקר על הסכסוך, גם אם מתחילים במשהו אחר בסוף הכל מגיע לסכסוך.
הדיאלוגים עם הסובבים אותם הם או על הצבא או על הכיבוש או גם וגם.

עכשיו, אם אני לא מבינה את האהבה ביניהם, אז על מה הספר? תירוץ להגיד איזה עולם מורכב ונורא.
נכון, החיים פה מורכבים והסכסוך הישראלי פלסטיני עצוב ונורא. אבל בתור ספר, לא הרגשתי פה סיפור אלא פשוט שני צדדים, שאנחנו כבר מכירים, עם טענות, שאנחנו כבר מכירים, עם תסכולים ושיחות ומגננות, שכמעט כל ישראלי עבר בשלב כזה או אחר בטיול אחרי צבא, כשפתאום נתקלים "בצד השני" ונכנסים לשיחה.
הספר מרגיש כמו פיסקה אחת ארוכה על אותו הדבר.

אז זה לא סיפור אהבה בין חילמי לליאת, זה ניסיון עיקש של שמאלנית נאורה להתאחד עם פלסטיני כועס.
הוא כועס בצדק, היא מתגוננת בצדק. וזהו אין עמק השווה.
אגב, לא ספויילר, אבל יכולים לתאר מהו סוף הספר? בדיוק! אין להם שום היתכנות ליחסים האלו.
גם הסופרת מבינה את זה.

מעניין שבזמנו, דווקא הצד הימני של המפה הפוליטית דחף את הספר אל מחוץ למערכת החינוך, לטעמי הספר משרת היטב את הצד הימני.
יצאתי מהספר עם תחושה של אי נוחות, של עצב, ושל אכזבה.
אולי הבעיה הייתה שציפיתי לסיפור אהבה - אין כאן כזה, מי שרוצה רומנטיקה שילך מכאן.
ובלי קשר, הסיפור עצמו לא מספיק מעניין. הדבר הכי טוב שקרה לספר הזה הוא שהוציאו אותו ממערכת החינוך, אחרת, כנראה, לא הייתי שומעת עליו.
אבל זה כבר טעם אישי, אני רואה שאני די מיעוט כאן בסימניה.

ואם רוצים בכל זאת לקרוא ספרים על סיפורי אהבה בין ערבים ליהודים, אבל כאלו שבאמת יש בהם אהבה,
"המאהב" ו- "חצוצרה בואדי" הם ספרים יפים עם סיפור טוב.

יופי, שברתי את מחסום האסקפיזם שלי, אני כנראה עוד לא בשלה למציאות.
חוזרת לפנטזיה.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

הקשבתי פעם לראיון של אישה, סמי-ידוענית כלשהי, היא סיפרה שבשנות נעוריה חיפשה את דרכה הרוחנית, שתעזור לה להבין את עצמה ואת דרכה בעולם. בשלב כלשהו פנתה לבודהיזם והתנסתה בסדנת ויפאסנה בת שבועיים, היא חזרה משם עם התפרצות אקנה בפנים, שלטענתה, נבעה מחוסר היכולת לדבר. כל המילים והתסכולים שעלו בראשה בגילאי ה-20 המוקדמות שלה, התפרצו מהפנים כמתקפת מוגלה ופצעים המשוועים לצאת ולהתגלות. אין לי שום יכולת להבין איך אדם יכול לשתוק לאורך זמן רב כל כך.

כשהייתי בכיתה ט' נדלקתי נואשות על מישהו שכבה מעליי, ספורטאי חתיך שכמובן לא ראה אותי. יום אחד, הוא הזמן אותי לבוא אליו אחרי בית ספר, כנראה לא בהיתי בו מספיק בהיחבא כמו שחשבתי, הייתי בהלם מוחלט. דבר ראשון שעשיתי היה לספר לחברה הכי טובה שלי, ואז לעוד אחת. ואחרי שניפגשנו סיפרתי את זה שוב ושוב ושוב לחברות, ניתחנו יחד כל מילה שנאמרה או לא נאמרה. וכמוני, גם הן שיתפו. המון ברברת עברה ביננו בשנים ההן, ברברת נחוצה. כמה חשוב לנערים לדעת שמה שעובר עליי זה טבעי, שלרגשות המשתוללים יש תוקף.

ומה עושה אדם שלרגשות שלו אין תוקף, ולא יכול להוציא אותן החוצה, איך נער לא קורס תחת עול הסוד. איך גבר לא מתמוטט.

"די עם השקרים שלך" הוא סיפור נוגע ללב, שגרם לי למרר בבכי, על אהבה וסודות ושקרים.
הסיפור מתחיל כשהסופר, שכותב כאילו מפי דמותו, יושב בבית קפה, נותן ראיון לעיתונאית בנוגע לספרו האחרון, בעוד עובר ברחוב מישהו שהסופר חושב שהוא מזהה, וכאן נפתחים סוגריים המגוללים את שנות הנעורים של הסופר.
הסוגריים האלו נפתחים שוב ושוב, מחשבות קוטעות מחשבות ושוזרות פנינים מהעתיד ומהעבר ובכך בסון מגיש לנו תמונה מלאה שהולכת ונרקמת מול עיננו. לקרוא את הספר הזה זה קצת כמו לצפות בהילוך מהיר בצייר המאייר ציור שאת כבר מכירה, ובכל זאת משיכות המכחול מהפנטות וכשהתמונה מושלמת, ישנה תחושה של עצבות והמון ריקנות.
אולי התמונה היא "ניצי הלילה" של אדוארד הופר שמתוארת בספר והולמת אותו מאד.

זה מסוג הספרים שלא הייתי מגיעה אליו לולא "סימניה" ורבים וטובים שהיטיבו לכתוב על הספר. אז תודות לכם.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
מזל של מתחילים

מזל של מתחילים

רעות וייס

בכל יום שישי אנחנו קונים הביתה עיתון סופ"ש,
זו מסורת בשבילי בדיוק כמו נרות שבת. אמנם עם השנים התמעטו המוספים הרלוונטיים לחיי, האקטואליה כבר לא רלוונטית בעידן האונליין, נשארו עוד כמה טורי דעה או מאמרים שאני באמת קוראת, גם אותם בכוח האינרציה. אם להיות כנה, אנחנו בבית יכולים להסתפק בתשבץ היגיון וסודוקו.
ובכל זאת, הדבר הראשון שאעשה כשיגיע לידי עיתון הוא לקרוא את ההורוסקופ, לא להאמין כמובן, לצחוק על העילגות של מי שמאמין ובאותה נשימה לקוות שהירח שנכנס ליופיטר, או משהו כזה, אומר משהו ושהשבוע אזכה בלוטו, אם אמלא כמובן. אף פעם לא מילאתי.

מזל של מתחילים, זה ספר מבריק בפשטותו.
שרונה, מורה בבית ספר דמוקרטי, רווקה חובבת ספרים, רומנטיקה ותשבצי היגיון.
חיה במושב קטן, ההורים החקלאים שלה גם גרים שם, והיא גרה בבית של הסבים שלה, וכל חייה מלווים באותו נוף של אותו מושב.
גם החברה הכי טובה שלה, הרפתנית, גרה שם. והיא מאמינה בהורסקופ.
שרונה, החליטה לכתוב בעיתון באנונימיות את ההורסקופ השבועי, תחילה כדי להצחיק את חברה שלה, אבל כשגילתה שמה שהיא כותבת מתגשם, התחילו הבעיות.
יש פה רומנטיקה מקסימה ומחממת לב, חברות, עיירה קטנה, חדר מורים...
ספר מלא הומור שכתוב היטב, נושא חשוב שלא מדובר דיו לטעמי (זה קצת הפאנצ' של הספר אז אני לא בטוחה אם לכתוב את זה בסקירה), מאד אהבתי את הקטע של ההורוסקופ.
מסוג הספרים שאני שמחה שנכתבים במדינת ישראל, ספר קומדיה רומנטית אינטליגנטי לא מיני, שלוקח ברצינות את הז'אנר ולא מזלזל בקוראיו או קוראותיו. זה מציף אותי אופטימיות, שאפשר להתעסק במדינת ישראל בעוד דברים חוץ ממלחמות, רגשות, עוולות, דרמות היסטוריות ושאלות מוסריות. לטעמי, זו התקווה שלנו לחיים רגילים בארץ, שמתעסקים באהבה, איזה התעסקות פריווילגית וקמאית בו זמנית.

קראתי את הספר לפני כמה שבועות, לא תכננתי לכתוב עליו סקירה, אבל הסופרת הבטיחה איזה פרק בונוס באתר שלה וכשנכנסתי לקישור הוא הוביל לאתר חסום. פניתי לסופרת דרך רשת חברתית (כי זה עידן כזה שהסופרות מאד משווקות את עצמן) והיא שלחה לי את הפרק הנוסף. היא מאד הודתה לי שכתבתי לה, וביקשה שאעביר את זה הלאה.
חשבתי קצת על הבקשה שלה, מצד אחד למה לי לכתוב על ספר שלא תכננתי לכתוב עליו, מצד שני מאד נהניתי ממנו, וכמוני עוד כמה חברות. אני אשמח שיהיו עוד קומדיות רומנטיות טובות, מקור או תרגום, זה באמת ז'אנר שלא לוקחים אותו מספיק ברצינות ועלול להפוך לבדיחה בהינף פיסקה.

אז אני ממליצה מאד על מזל של מתחילים ומקווה שהסופרת, שזהו ספר הביכורים שלה, תמשיך לשמח.
תהנו.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
נוכרייה

נוכרייה

דיאנה גבלדון

המון שנים לא יצא לי לקרוא ספר עב כרס שכזה,
והנה השנה, יצא שמרבית ערבי החג סיפקו סופי שבוע ארוכים, בתוספת המלחמה ואי הרצון הכללי לצאת לטייל, וכך קיבלתי הזדמנות לצלול לספר ארוך ארוך.
יש בזה קסם בספרים הארוכים האלו, קסם שגורם להאטה. פשוט להתחיל לקרוא ולתת את אמונך בספר ובסופר.

מסופר על קלייר, אחות במלחמת העולם השניה הנשואה לפרנק. בירח הדבש השני שלהם, שחוגג גם את סוף המלחמה, קלייר ופרנק האנגלים נסעו לסקוטלנד כדי להתחקות אחר אבות אבותיו של הבעל.
בזמן שהוא נובר בעברו, קלייר יוצאת ללמוד על צמחי המרפא באיזור בלווי איש מקומי. כשהיא חוזרת לבדה לגבעה בה יש מעגל אבנים בסגנון סטונהנג'
קלייר נוגעת באבן שמעבירה אותה מסע בזמן היישר אל המאה ה-18 כ-200 שנה לפני השנה בה היא נמצאת כרגע.
ושם ב-1740 וקצת היא פוגשת ג'יימי הסקוטי ומשם מתחיל סיפור האהבה היפה והמרגש הזה.

בעוד שבספרים רבים אני מתעייפת מתיאורים מיגעים, פה האורך עושה חסד עם הסיפור והתיאורים, הם גם יפים אבל לא מתפייטים מדי, וגם כאילו מי מצפה ממני לדמיין לבד את המאה ה-18- הפרקים הראשונים בהם קלייר ב- 1947 מבססים היטב את הדמות, התיאורים הרבים נחוצים מאד להבנת המאה ה- 18.
ריתקו אותי במיוחד התיאורים על ניהול משק בית כמו פסקאות שלמות על הכנת נרות מדונג דבש. כן כי מי חושב על זה שסתם להדליק נר היום, זו עבודה של כמעט שבוע של הכנה לפני כמה מאות.
אני ממש הרגשתי "בתוך זה", אפילו על תיאורי הזוועות לפרטי פרטים, שזה ממש איכסה פיכסה, סלחתי לה כי הרגשתי שהם הכרחיים. אם כי לפעמים קצת דילגתי עליהם כשהם היו לי טו מאצ' - אז זה תלוי בבטן הרכה שלכם, ושלי ובכן, רכה עד מאד.

אין לי אומץ לקרוא ספר באורך כזה באנגלית, זה יהיה מאמץ גדול מדי בשבילי, אבל אם אנגלית באה לכם בטבעיות הייתי ממליצה, אני מרגישה שבתרגום משהו לא ישב עד הסוף.
ובכל זאת זה ספר קריא וסוחף שיש בו טבע, אהבה, תשוקה, שאלות מוסריות, מתח, אלימות, מלחמות, וממש טיפי טיפונת על טבעי.

נ.ב - אני יודעת שיש את הסדרה זרה שמבוססת על הספרים - לא ראיתי זרה ואני לא מתכוונת להרוס לי את הג'ימי שבראש שלי.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
איפה את בקיץ

איפה את בקיץ

נטע חוטר

לטעמי זהו ספר מתח קומי,
טוב לא ממש מותח, מבינים כבר בשליש הראשון מי גרם למותו של השכן הנבזה והנאלח מהקומה הראשונה,
ובכל זאת הספר שומר על רמת סקרנות מספקת כדי להמשיך לקרוא אותו עד סופו.
הספר נפתח בתיאור גסיסתו של השכן מנקודת מבטו, פרק מעולה שתפס אותי חזק על ההתחלה, האחיזה ההתחלתית כל הזמן ניסתה להשתחרר, אך הבדיחות הדקות והשפה היומיומית הקולחת השאירו אותי, הספר היה נעים לקריאה רוב הזמן. קצת אחרי עמוד 100 כשהבנתי מי האחראי על מותו ומה הסיבה המשכתי רק כדי להווכח שאני צודקת - צדקתי.

לפעמים זה כיף לנצח את הסופר, מה גם שגב' חוטר לא ממש הלכה פה על קלף ה"מתח" אז זה היה יותר כמו לנצח בפאזל, אבל כזה של 100 חלקים. יש תקופות ש-100 חלקים זה מספיק.

הדמויות מעולות בעיניי, אהבתי את רובן זוהרה, יערה, תמרה, שרונה, אנה, ליה (למה כולן מסתיימות בה' זה חלק שלא הבנתי)
השכן הנרצח, דמות לא אמינה רעה מיסודה אין יכולת לייצר אמפתיה אליה - זה כמובן התאים לספר בלי הרבה חלקים.

עליי לציין - אם כי זה עלול לעשות ספויילר,
הרצח של האדם המתועב הזה מייצר קטרזיס מושלם, אילו הייתי אחת הדמויות בספר, זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות לו.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
עד שיום אחד

עד שיום אחד

שמי זרחין

ספר שמתחיל בגופה שמוציאים מהחלון וילד בן 7 עם זקפה.
כמה סימני אזהרה היו לי כדי לעצור כבר בהתחלה, אבל לא הצלחתי.
נסחפתי לכתיבה היפיפייה של שמי זרחין כמו הרוח של ימי רביעי בטבריה. כמה נסחפתי עם הכתיבה שלו? בנוסף לספר הפיזי, שאלתי את הספר הקולי מ-Libby כדי להספיק את הספונג'ה והבישולים של יום שישי. (אגב – המקריאים הם ששון גבאי ואסתי זקהיים וזה מעולה – אבל מביך כי מי רוצה לשמוע אותם מתארים גילויי עריות?!, מי בכלל רוצה לשמוע על גילויי עריות?!)
בכל אופן, מרוב גועל האוכל יצא לי דוחה אבל הבית היה נקי כמעט כמו פסח.

הספר מלא בתבשילים עד התפוצצות ופתיחת כפתור בג'ינס, לדעתי עליתי 3 קילו רק מלקרוא את התיאורים של הארוחות, ומנגד זה ספר שמעורר בחילה.
וזו בדיוק התחושה שלי מהספר, כמו מנה שהמרקם שלה מושלם, קראנצ'י ונימוח, מתפצפץ בין השיניים ואז נמס על הלשון - אבל המנה, הספציפית הזו, עתירה במלח וגדושה בתבלינים שצריך להוריד אותה עם גלון מים ולהצטער על הרגע שפתחת את הפה.

לא קראתי ביקורות לפני, ומזל (או חבל) כי אז לא הייתי קוראת, זה לא סותר את זה שאני מסכימה עם כל מילה שכתבה לפני אפרתי.

לא מדרגת, כי נסחפתי, כי ממכר, כי שונה, כי פוטנציאל, כי חובבי נוסטלגיה יאהבו, כי קל להתאהב בדמויות כולן (למרות שאם ראיתם הכוכבים של שלמי ואביבה אהובתי, אז אתם גם כבר מכירים את הדמויות), וגם כי דוחה, מבחיל, מיותר, לא אמין, נמרח.

אני כנראה אקרא השבוע ספר נוער מתוק, להעביר את הטעם.
בקיצור, תעשו את השיקולים שלכם.

*עורכת לאחר כתיבת הביקורת - לא כתבתי את על מה הספר, בגדול סיפור על משפחה לא מתפקדת בטבריה על פני שלושה עשורים העלילה נמרחת על פני 460 עמודים.

לפני שנה•וונדי פן
הבית בים התכלת

הבית בים התכלת

טי-ג'יי קלון

אי אפשר שלא להתחיל עם הכריכה, בעלת פלטת צבעים של ממתק עם איור קסום. וזו הבטחה שהספר בהחלט עומד בה.

הסיפור מתרכז בליינוס בייקר – עובד סוציאלי במשרד ממשלתי לנוער מאגי, האיש קפדן וטכני, מה שהופך אותו לבירוקרט מושלם. הוא נשלח על ידי "הנהלה בכירה" למשימה בבית היתומים באי מרסיאס ליתומים המסווגים כמסוכנים ביותר.
באי הקסום ליינוס מתאהב ביצורים הקסומים ואולי גם במנהל בית היתומים.
אה כן, ליינוס הוא גיי רווק ושמנמן.

בין שלל היצורים הקסומים ישנה טליה שהיא גמד גינה מזוקן, תיאודור שהוא ציפור שלא מדברת רק מצפצפת (אבל כולם מבינים), לוסי בן השטן, צ'ונסי סוג של תמנון, סאל שהוא מן כלב ופי שהיא פיה.

יש בסיפור הזה "וי" על כל הצ'ק ליסט של דף מסרים של תנועות ליברליות ותקינות פוליטית:

V כל אחת.ד יכול.ה להיות מי שהם רוצות.ים
V הכרה בזכויות מיעוטים
V מניעת דיכוי מערכתי
V מאבק בגזענות ודעות קדומות

חסר רק שווין לנשים וביטול הפטריארכיה ויש לנו את זה. ואולי יגיע היום שהמאבק הזה והזה יתאחדו. אבל אנחנו לא פה בשביל להאבק אלא לנוח ממאבק.

יש בספר הזה "וי" על כל תכונות האופי של מחנך טוב.
V תראה כל ילד כפי שהוא.
V חזק את התכונות הטובות והחוזקות להעצמת הביטחון העצמי.
V תן להם להיות חלק מהבית להרגיש אחריות, שייכת ונחיצות.
V תקנה להם מה שהם רוצים

במהלך הסיפור ליינוס הפדנט יוצא מאיזור הנוחות שלו, מתחבר לילדים ולארתור המנהל ומתחיל לחרוג מגבולות תפקידו. לראשונה בחייו הוא עובד לא על פי ספר הכללים והנהלים אלא דרך הרגש.

על פניו זה ספר נוער. ממבט מבוגר, הספר מרגיש פדגוגי עמוס מסרים אבל יחד עם זאת הסיפור פשוט מנחם ומחבק, אופטימי, מרגש – כך שלטעמי זה ספר שכולם יכולים למצוא בו הנאה.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן

ביקורות נוספות על "מסעותי עם חמותי"

מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

ביום רביעי, ערב יום השואה, חזרתי הביתה מהעבודה אחרי הצהריים. בבית מצאתי את חמותי משגיחה על בנותי. היא החזיקה בידה נר זיכרון ועיינה בתשומת לב בתווית שעל הנר.
"מאיפה הנר הזה? "
"קיבלנו בבית הספר" ענתה הגדולה שלי, "לזכר הנספים בשואה."
"טוב, זה לא של המשפחה שלנו. אבל חבל לזרוק. אני יכולה להביא לכם טפט שאפשר להדביק על התווית ולא יראו כלום. את יכולה לשים את הנר לקישוט בחדר."
"אבל סבתא" התמרמרו שתיהן, "זה לא יפה. זו מישהי שנרצחה בשואה."
"שטויות" פסקה חמותי, ורק אז שמה לב שבעצם הגעתי.
"אני בדיוק עושה איתן יצירה עם הנר הזה" היא הסבירה לי.
הרגשתי שהדם עולה לי לראש. איך היא מעזה?!! ואני עוד דור שני.
שנים שלא אמרתי לה כלום. זה אף פעם לא הועיל. תמיד נהיה מזה ריב, כאשר בעלי תקוע באמצע. אבל הפעם לא יכולתי לשתוק.
"אצלנו בבית מכבדים את יום השואה!!" אמרתי בקול רם, חצי צעקתי. "אנחנו מדליקים בערב את הנר, ובוודאי שלא עושים ממנו עבודת יצירה!"
חמותי אספה את חפציה והלכה. תהיתי אם התקשרה לבעלי להתלונן או לא. קוויתי בשבילו שלא. ידעתי שהוא יקח את זה קשה.
"סבתא הגזימה הפעם" אמרה הגדולה שלי.
"זה היה ממש מגעיל מצידה" אמרה הקטנה.
שתקתי. לא רציתי ללבות עוד את האש. זו בכל זאת סבתא שלהן. לצערי.

"מסעותי עם חמותי" עוסק בעיקר ביחסי כלה/ חמות. שירה היא אמא לשני ילדים קטנים, שצריכה להסתדר עם חמות בלתי נסבלת, ובנוסף גם אמא איומה. שירה וחמותה דליה לא סובלות אחת את השניה, ובתווך נמצאים הבעל/בן וכן הילדים. דליה היא החמות מהגיהינום. היא לא חוסכת את ביקורתה מכלתה, גם בפני הילדים. יחסית לחמות המתוארת בספר חמותי היא זהב טהור. בכל פעם שדליה נעלבת היא מתקשרת לבנה כדי לתנות את צרותיה ולהסביר לו כמה אישתו נוראית. שירה עצמה לא מסוגלת להתמודד עם דליה, ולכן שותקת או מתקשרת לבעלה כדי שיסביר לאמא שלו במה טעתה. כמובן שאף אחת מהשיחות העקיפות הללו לא עוזרת. גם אצלנו זה מעולם לא עזר. כצפוי, שירה ודליה נאלצות לשתף פעולה, ומגלות שבעצם השד לא כל כך נורא.

ספר קליל וקולח, שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. אני לא חושבת שיש הרבה כלות שלא תזדהנה עם שירה. כערך מוסף, הספר מטפל בהרבה נושאים חשובים מלבד יחסי כלה/חמות – יחסי אמהות בנות, הפרעות אכילה, וכן בעיות בנישואים.
החסרון העיקרי לדעתי הוא שהספר מאוד שטחי וצפוי. הרגשתי שדליה היא חסרת מימד, מן גרוטסקה צבעונית של חמות שבעצם אינה דמות ממשית אלא אוסף של קלישאות. מצד שני, הספר כאמור לא מתיימר להיות רציני ועמוק, אז בהחלט אפשר להנות ממנו כספר כיפי ולא מחייב.

אסיים בעוד אנקדוטה משלי. כשהגדולה שלנו נולדה היינו מותשים כמו כל הורים טריים לילד ראשון. הורי לא היו בקו הבריאות אז לא היתה אפשרות שיבואו לעזור, ולחמותי לא התחשק. מה שכן, לא היתה לה שום בעיה להעיר לי על הטיפול בתינוקת. "את צריכה לדאוג שהיא תמיד תהיה מכוסה, אחרת היא תצטנן. כל הזמן לעמוד ולכסות אותה."
"אבל איך אני אשן" עניתי ברצינות, "הרי דקה אחרי שאני מכסה אותה היא מעיפה את השמיכה."
"הכי חשוב שלא יהיה לה קר. את אמא. את צריכה לדאוג לבת שלך!"
ההורמונים עלו לי לראש.
"את יודעת מה? את מוזמנת לבוא אלינו ולבדוק את השמיכה. הכורסא בחדר שלה פנויה. אני הולכת לישון."
מאז לא שמעתי ציוץ על השמיכה...


***********
כיף לחזור לכאן. התגעגעתי

לפני 8 שנים•בלו-בלו
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

לו אני העורך של מאירה ברנע-גולדברג, הייתי משכנע אותה לוותר על הספר הזה. אני מבין את הצורך להיות בהמשכיות כתיבה, לפרסם עוד משהו הנוגע למשפחתולוגיה הישראלית, בעיקר עם ספר הנושא חומר נפץ כמו נושא כלה-חמות. לא זה הספר שיביא לה את התהילה, זה דווקא יכול להרוס לה אותה.
אני אוהב את הכתיבה השנונה, ההומוריסטית והצינית של מאירה. מה נותר מכל זה בספר שלפנינו? כלום, ממש כלום. חמות זה כמעט שם נרדף למישהי מתערבת, בלתי נסבלת, טורדנית. אבל אבוי, דווקא הכלה בספר מעצבנת אפילו יותר, לא מאפשרת הזדהות, לא מאפשרת חיבוק מנחם.
ובמה דברים אמורים? באחת שירה, כותבת ספרים הנמכרים לא רע בכלל, אחת המופיעה לא מעט בטלוויזיה ובעיתונות והיא במעמד של סלב מקומי. היא נשואה לעוה"ד רגב, מצבה הכלכלי מצוין, אבל אישיותה מעצבנת מהצורך לשמור על גזרה דקיקה, מעודף רגישות ומחוסר ב... בכל מיני דברים ההופכים אדם לאהוד על סביבתו. לא שאדם חייב להיות אהוד על סביבתו, אבל שלא יבוא בטענות לאחרים.
חמותה, דליה, סבלה מנטישת בעל שלושים שנה קודם לכן. היא לא רצתה להכניס מישהו במקומו הביתה. במקום זאת, הפכה לדמות קפוצת תחת, לדעת כלתה שירה. כשבעלה ליאור מציע כמעשה חסד להכניס את אמו לביתם לחודש, הפיצוץ בלתי נמנע.
הפיצוץ דווקא נמנע. גם העניין בסיפור נמנע.
הסיפור מהלך בין שני קווי עלילה, אחד של שירה, אחד של דליה. שניהם כתובים בגוף ראשון וזה לא דבר שלא נראה בעבר, אבל כאן זה לא נעשה טוב. אם לא מגלים ערנות קיצונית, הכל מתערבב בראש ולא ברור מ אומר מה ולמי. אם נוסיף חוסר עניין בספר, הנפילה בטוחה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מורי
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

מעולם לא היתה לי חמות וגם לא תהיה לי, והחמות שאני מכירה, הלוואי וכל החמות היו כמותה!

את מאירה ברנע-גודלברג אני מכירה מהרשתות החברתיות. לכתיבתה נחשפתי בשני ספריה הקודמים: "משפחה לדוגמא" ו-"כמה רחוק את מוכנה ללכת". שני הספרים עוסקים בתא המשפחתי.

הספר "מסעותי עם חמותי" הוא רומן קליל וסטנד-אפ משעשע על משפחה, ובעיקר על היחסים הטעונים בין כלה לחמותה.

ראשית העלילה בדו-שיח שהתנהל בין שירה לחברתה המוזרה – ענבל.

"אני שונאת את בעלי ואני רוצה שהוא ימות."

באותו רגע שקראתי את המשפט הזה עניתי מחוייכת ביני לבין עצמי: "תזרקי אותו מהחלון!"... חה חה חה

חוץ מהעובדה ששירה בוכבינדר-רגב מבקשת את מותו של ליאור בעלה, יש לה שני בנים: איילי ועידו, אימא שוחרת בריאות ואת דליה חמותה. בנוסף היא מגלה שהיא מצוייה בהריון שלישי, הספר החדש שלה לא ממריא, וחמותה עוברת להתגורר לגור איתם. ג-ו-ו-ע-ל-א-ד!!!

הרומן מגולל לקורא בשני קולות: קולה של שירה וקולה של דליה. שתיהן מתארות את מערכת היחסים העכורה והמתוחה ביניהן.

כבר בלילה הראשון לנישואיה, שירה אמרה לליאור שהיא שונאת את אימו. דליה מתוארת כמרשעת, מגעילה, רכלנית, שקרנית, נוירוטית, דוחה ולדעתה של שירה, לא סתם בעלה נטש אותה וברח לארצות-הברית. ריחמתי על ליאור שכל הזמן נאלץ לנווט בין הפטיש לסדן וניסה להיות הקול המרגיע.

ואיך ליאור מרגיע את שירה?....עמוד 52: "הוא ניגב לי את הדמעות, "אמא שלי אישה עצובה. מאז שאבא שלי עזב אותה, היא שקועה בדכאון. היא כאילו חיה, אבל היא לא. יש לה חברה אחת בשם יהודית, והן מאמללות אחת השנייה. הן כל היום בתחרות מי יותר חולה, מי לוקחת יותר כדורים, הילדים של מי גורמים צרות גדולות יותר. היא לא יודעת איך ליהנות ממה שיש לה. אני אוהב אותה כי זו אמא שלי, והיא עשתה בשבילי הרבה דברים טובים, אבל אני יודע שיש לה בעיות. את חייבת לזכור שאת לא מתחתנת עם אמא שלי, אלא איתי... " האם הדברים הללו ניחמו את שירה? ...

היחסים בין השתיים גורמים לחילוקי דעות, אירועים משעשעים, וסיטואציות מביכות ומורכבות.

מאידך גיסא, צרותיה של שירה לא מסתיימות במגוריה של חמותה בביתה, כשמופיעה לפתחה חדשה מרעישה על בעלה העורך-דין, שעובד שעות מרובות כולל ישיבות שמחלחלות לשעות הלילה.

בשיתוף פעולה ואינטרס משותף, שירה ודליה יוצאות למסע בדיקות, לבדוק את החדשה המסעירה על נסיעתו הפתאומית והתמוהה לארצות הברית ועם מי... ו... אופס מסתבר שדברים שרואים מכאן לא רואים משם...

מאירה ברנע-גולדברג חולשת בספרה הנוכחי, על מנעד נושאים אקטואלים כמו: דיאטה, הרגלי תזונה, נראות חיצונית, דאגנות יתר, לייקים בפייסבוק, מה אמרו בתקשורת, תקשורת פגומה, משברי אמון ועוד.

לדעתי ספר נהדר, שנון, מצחיק, משעשע, קצבי וקולח, שאינו מתיימר להיות ספרות מופתית, אך מהנה בדמויותיו הססגוניות.

אגב, רק מלהביט על הכריכה אפשר להתחיל לחייך.

שולחת אתכם לצחוק ולהפעיל את שרירי הפנים.

לסיום בדיחה מוכרת:
האם נכנסת למסעדה ומוצאת את בנה בחברת ארבע נשים.
הוא אומר לאם: אמא, אחת מאלה היא אשתי לעתיד. נחשי מי היא.
האם בוחנת את ארבע הנשים וממהרת להצביע על אחת מהן.
הבן מופתע ושואל בתמיהה: איך ניחשת אמא?
והאם משיבה: מהרגע הראשון לא סבלתי אותה.

אני אהבתי את הספר! תיהנו

ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאת כנרת זמורה ביתן, פרוזה מקור, 223 עמודים, 2018

לפני 8 שנים•
★★★★★
•לי יניני
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

למען הגילוי הנאות לא הייתי קוראת את הספר אם לא היה הכי נגיש לי בהפסקות מהממ"ד ובתוך הממ"ד.
ניסיתי לתת צ'אנס לסופרת שאינה מהחביבות עלי, ולנושא שכרווקה לא מעורר בי הזדהות.
קיוויתי שלפחות הקריירה של הגיבורה כסופרת, ובכלל ההיכרות של ברנע עם עולם הספרות והעיתונות בישראל -
יאפשרו לי ללמוד משהו שיהפוך את הקריאה למשתלמת עבורי.

לצערי בתחום הזה - או שאני ומאירה באמת חלוקות מאוד בדעה מה עושים ולא עושים בשביל למכור ספרים -
או שהיא החליטה לשמור את מיטב סודותיה המקצועיים לעצמה. אחרת אין לי הסבר לכך שכבר בהתחלת הגיבורה החליטה החלטה מאוד שנויה במחלוקת -
להימנע מלפרסם הבהרה על טעות קריטית שנפלה בפרסום הראשון של ספרה, שהתגלגלה לכל הפרסומים שהיו סביבו בעיתונות ובטלוויזיה.
במסגרת טעות של כתב הסופרת "חושפת" שנפלה קורבן לפשע קיצוני.
פשע שלא קרה.

הגיבורה מודעת היטב לבעייתיות המוסרית, ובכל זאת מצדיקה את עצמה בצורה מעט ילדותית...
משהו בסגנון של "אם לא אמרתי במפורש א' ב' ג' ואנשים הבינו מה שהבינו וזה חיזק אותם ועודד אותם לשמוע שגם אני קורבן של פשע דומה אז יוצא שהעברה שלי היא בעצם מצווה"
אז לא.
יש דבר אחד שעושים במקרה כזה: מפרסמים הבהרה לעיתונות שנפלה טעות.

להגיד שזו לא אשמתך ולהגיד שעכשיו בגלל כתב דביל כל העיתונים החשובים לא יאהבו אותך... זה לא דבר שמתאים בסוף שנות השלושים לחייך.

לפני 3 חודשים•המורה יעלה
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

#
יש פה שפע של ספרות מקור, שאני בדרך כלל לא קוראת, שווה לכל טעם כמעט. ספרים המבוססים על זיכרון ונוסטלגייה, ספרים לאומיים, ספרים על מלחמות גבורה ושכול, רומנים השואפים להיראות כאילו נכתבו בארצות הברית או אירופה, רצוי עם שמות שיסתדרו היטב בניכר, כשיתרגמו את הספר לאנגלית וירצו להפוך אותו לסרט. סיפורי מתח למיניהם, עם "המוסד" ובלעדיו, וגולת הכותרת – שנינונים. ספרים הנסמכים על כישרון כתיבה, הומור, ובחירת נושא אוניברסלי שרבים מכירים (ורצוי סובלים ממנו). הם קלילים, הם מדברים בהומור(?) על תופעות יומיומיות מעצבנות, מעצימים בעייה זניחה לכלל קטסטרופה קיומית, שנפתרת לקראת הסוף (הטוב) בחיוך ואנחת סיפוק.

בסיפור הזה יש זוג נשוי ואמיד המתגורר בשכונה אמידה באחת מערי השרון. הגבר עורך דין ידוע, עשיר, חתיך, מתחשב ואוהב את אשתו. האשה יפה ודקיקה (פרטים חשובים...), שספרה השלישי יצא עכשיו לאור, היא מקבלת מאות לייקים בפייסבוק על כל סטטוס שהיא מעלה (והיא מעלה המון), יש לה שני ילדים שהיא מחנכת ברוח הימים האלה – בלי סוכר וגלוטן, עם צחצוח שיניים קפדני ותועפות חוגי העשרה. יש לה חברה הכי טובה שהיא רווקה שמנמנה שמתה להתחתן, Comme il faut . זו רשימת הפלוס. במינוס יש לה הפרעות אכילה וחמות.

טוב, חמיות וכלות הן (בדרך כלל) סיפור שבמקרה הטוב הוא שלום קר ובמקרה הרע - מלחמת גוג ומגוג. הן נוטות להילחם על טריטוריות (הבן/הבעל) להיכנס לתחרות את מי הילדם אוהבים יותר, להיפגע עד דמעות האחת מהשניה ולרוץ לבג"ץ = הבעל/הבן שיקבע אחת ולתמיד מי הכי צודקת, הכי טובה הכי יודעת איך צריך לחיות אבל נתקלת בחוצפנית/בעלובה שאין לה חיים/ בחסרת התרבות/במתערבת בכל דבר/ במזניחה את הילדים/בחסרת הטקט (אפשר להוסיף לרשימה כמעט בלי סוף.) ו"או היא, או אני!" האולטימטם האולטימטיבי, שכמו רוב האולטימטומים מפיק כלום, עד להתנגשות הבאה.

עכשיו הספר. כתוב נחמד. קצר למדי. מתאים לכללי הז'אנר. זה ברשימת הפלוס. במינוס יש דמויות לא אמינות, ואירועים לא סבירים. החמות פה היא כל כך טפשה (לא שלא נתקלתי בשילוב של רוע וטפשות, אבל כדי להפיק איזו תועלת מרוע חייבים מעל 60 נקודות IQ, נראה לי) הכלה היא טמבלית רכיכתית שכולם דורכים עליה. האמא של הכלה היא מפלצת לא מקוטלגת. היחסים לא ברורים. מה שברור זה הכעס הבלתי נשלט כלה/חמות וההפך. ואולי זו תכליתו של הספר, מה אני יודעת?

למי שמאמין לכריכות אחוריות - "דמויות בלתי נשכחות", "תרצו לחבק את המשפחה שלכם". ניחא.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•yaelhar
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

״מסעותי עם חמותי״-מאירה ברנע-גולדברג



הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

223 דף



אחרי מספר ספרים כבדים וקשים שקראתי, החלטתי לקרוא משהו משעשע. ונמצא בכלמשפחה….וזה-חמות!!!!!!!!!!!!

בעלי לא סובל את אמא שלי, אני לא סובלת את אמא שלו ואנחנו נשואים מעל 22 שנה.

עדיין.

אז מה יכול להיות יותר גרוע משלנו?



אז מסתבר שיש גיהנום עלי אדמות….

(אם יש מישהי שבאמת יש לה חמות כזו-תנחומי. מקוה שהבעל נזרק יחד עם האמא שלומחוץ לחייך).

ראשית, הכי חשוב, הבן שלי לא יאמר לאשתו שהאוכל של אמא שלו היה יותר טוב, כי אני לאנוגעת במטבח. אז אם אשתו לעתיד תהיה בשלנית, אוהב אותה מרגע ראשון.



נחזור לספר….

שירה שאמה היא גורו הדיאטות ועשתה לה את המוות כילדה וסיכסכה בינה להין אחותהטליה, נשואה לליאור שאמא שלו, דליה, עדיין דבוקה אליו. דליה, שבטוחה שהבית של ליאורזה גם הבית שלה, מודיעה בקול ששירה לא מתאימה לו. לא כשעברו לגור יחד לפני החתונהוגם לא עכשיו כשיש להם שני בנים.

אביו של ליאור ודליה נפרדו לפני 30 שנה ועכשיו נודע לדליה, שלר ראתה אותו מאז, שהואנפטר. היא מרגישה חסרת אונים, זקנה, לבד, אומללה ובטוחה שהיא תנות בקרוב. היאמשכנעת את ליאור שהיא תגור אצלם עד שהיא תתאושש.

ליאור מצליח לשכנע את שירה.

גיהנום נפתח בביתם.

לכל אחת מהן יש את החברה הצמודה. לשירה יש את ענבל, בחורה מטומטמת ונאמנהלשירה. שלוקחת אותה לסדנאות הזויות כדי למצוא בן זוג ולהקשיב לנפש הפנימית שלה. כמומוטי שוורץ פסיכותרפיסט בגישה הוליסטית ומנחה סדנאות מדיטציה, התפתחות אישית, תזונה ותנועה שבעצם לוקח את הכסף ומביא כלום לנפש, אבל מביא צימוק שאליו צריךלהתחבר….וחוץ מלדפוק בחורות שמגיעות אליו לסדנה-באישור אשתו.

לדליה יש את יהודית שמקשיבה לתלונות ולהצדקות של דליה, (הרי דליה תמיד צודקת) והןעושות תחרות מי יותר אומללה מהשניה וטוב להן ככה.

יהודית גם מנסה לכוון את דליה לדבר עם שירה ולספר לה מה מפריע לה כשלמעשה לדליהמפריע ששירה תפסה את מקומה. ליאור השקיע בשירה ונטש את אימו כשטס לחו״ל עםשירה, לא הגיע כל שבת כי התוכניות שלו השתנו, בגלל שירה. דליה סחבה אותו 9 חודשיםושנה ראשונה קשה ומרגישה שמגיע לה הכל ולתמיד!!!!.

זה לא קל לאמא לשחרר את הילד/ה שלה שהיא דאגה לו/לה תמיד.



(אמא שלי למשל חושבת שבעלי ״לקח״ את הטיפול ממנה בצורה ממש טובה, בעל אחראי, דואג לילדה שלה……מה אני אמורה לעשות??? אני כבר מזמן לא ילדה).



הסיפור בנוי בשתי דמויות שמספרות. שירה ודליה. הצד של דליה מזכיר לי פולניה (אני מרשהלעצמי כי יש לי אחת כזאת) שאף פעם לא טועה ולא מבינה מה עשתה שגוי, הרי תמיד היאצודקת. הבן שלה הוא האוצר הכי שווה והכי קדוש שיש. והיא, אמא שלו!!!!!! בזכותה הואהבעל של שירה ואבא לשני ילדים. ואם היא לא מצליחה לשכנע היא עוברת לתוכנית ב׳ומשחקת שהיא מרגישה רע והולכת למות.

אני רואה הרבה דברים דומים להפליא בין החמותות של בעלי ושלי (איך כותבים חמותברבים?), דליה היא שילוב של חמותי ואמא שלי, כל כך מרגיז מרגיז שאנו צועקים מבפנים. הןמטריפות את הדעת. אך הן זקנות, בודדות, חסרות אונים, זקוקות לעזרה. יש לנו מצפון. בכלאופן אמא שלי/שלו.

בסוף דליה ושירה מתחברות יחד בגלל משהו שלא נראה להן טוב.

אבל יצאתי מרוגזת מהספר. כי כל כך הרבה דברים דומים מדי לחיי.



והצימוק….שאפו!!

לפני שנתיים•
★★★★★
•דנה
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

אני אוהבת את הכתיבה של הסופרת. היא קלילה, זורמת ולפעמים זה מרגיש כאילו שהיא כותבת את מחשבותיי, טוב גם אני אישה ;-)...ספר דיי זורם משעשע לרוב, סיימתי אותו בערב אחד. העלילה מפורטת בתקציר, אז לא ארחיב עליה רק אגיד שכל אחת, או אחד יכול למצוא משהו מעצמו בספר הזה. שורה תחתונה, אם בא לכם לברוח מכל המציאות לערב אחד ולצחוק- קראו את הספר

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתוש
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

צחקתי, כעסתי, רציתי בעצמי לחנוק את דליה ולבסוף גם בכיתי.
בלי להכליל ובלי לכמת יחסי חמה וכלה הם יחסים מורכבים, הכלה והבן של אמא שלו מכירים, יוצאים, מבלים ולבסוף גם מתחתנים.
הבן שלך שאהבת, שגידלת, שאהב והעריץ רק אותך מחלק את אהבתו עם אשתו ואת שהיית במקום הראשון מוצאת את עצמך קצת מאחור.
עכשיו שהוא נשוי ויש ילדים אשתו היא הקובעת, המחליטה.
דליה, החמה של שירה ואמו של ליאור לא חיבבה את בחירת ליבו מהרגע הראשון וגם לפני החופה לא חסכה ממנו הערה.
למרות הכל הם התחתנו, נולדו להם שני בנים ועכשיו שירה בהריון.
בהריון, הורמונלית וקצת מתוסכלת.
לתוך הסיטואציה הזאת מכניס ליאור את אמו שהתאלמנה ומתחילה החגיגה.
שירה ודליה שלא הסתדרו שהיו רחוקות זו מזו לא מסתדרות בכלל שהן צריכות לחלוק אותו בית, אפילו בחדרים נפרדים.
דליה מתמודדת עם האובדן, שירה עם הריון לא רצוי ,הפרעות אכילה ובעל שנוכח ולא נוכח כשצריך.
בהתחלה התחשק לי ממש לחנוק את דליה ובסוף המפתיע אם הייתי יכולה הייתי מחבקת אותה.
ספר מקסים, אי אפשר להניח מהיד, מצחיק ושנון שמשאיר טעם של עוד.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•יפעתי
מסעותי עם חמותי

מסעותי עם חמותי

מאירה ברנע-גולדברג

זכות כל מיני ביקורות כאן רכשתי אותו באח המבצעים.. ועכשיו זמנו...

ספר מעולה צחקתי המון. מאירה ברנע גולדברג מעולה. לשמחתי חמתי בדיוק הפוכה מזו שבספר ואני מסתדרת איתה מעולה.. לפעמים יותר טוב מאשר הילדים.
הספר נוגע בכל מיני נקודות שיש לזוגות נשואים עם החמה.

בספר זה שירה סופרת כתבה ספר חדש וכמו שכתוב בתקציר הספר לא מתרומם. היא נשואה לליאור עורך דין, והחיים ביניהם לא משהו היא אפילו שוקלת להתגרש היא מרגישה שהוא פשוט לא מתייחס אליה...

ספויילרון קטן.... הכל נובע מאמא שלה שגידלה אותה בצורה מזעזעת לרזון..... והיא לא רוצה שילדיה יחוו אותה חוויה.

אחרי איזה לילה אחד היא מגלה שהיא בהריון שלישי שהיא רוצה להפסיק ומה קורה איתו כדי לקרוא....

בנוסף חמתה דליה עוברת לגור איתם. חמתה שביום חתונתה אמרה לבן שעדיין אם הוא רוצה יכול לבטל..... הכל ביניהן הלך עקום.
נ.ב. נראה לי שעכשיו אתחיל את הספר... ועכשיו הגיעה פולט.. מתאים איכשהו לספר זה...

אבל אז מגלה שירה שליאור בוגד בה.... הכל כתוב בתקציר... כאן העלילה מסתבכת ועולים דברים שאף אחד מהצדדים לא סיפר ולא צפה..
איך הסתיים לא אגלה, רק אומר שחזרתי עכשיו ממשמרת ולמרות השעה הייתי חייבת חייבת חייבת לסיים את הספר כי היה מותח והסתיים בצורה שונה ומפתיעה.
אני מאוד ממליצה על הספר, תבואו לספר כדף חלק. מצחיק ומוציא את הכיף בקריאת ספרים.. תהנו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Mira
דירוג
5.0
לפני 8 שנים

“צחקתי, כעסתי, רציתי בעצמי לחנוק את דליה ולבסוף גם בכיתי. בלי להכליל ובלי לכמת יחסי חמה וכלה הם יחס”