כרגיל אצלי התחלתי לקרוא את הספר הזה לגמרי במקרה. יש לי המוני ספרים בבית ואז יום אחד אני לוקח באקראי אחד מהם ומתחיל לקרוא...
אני גם נורא אוהב אוטוביוגרפיות וספרי זיכרונות והספר הזה כולל את החומרים הללו.
פרופסור זאב צחור ז"ל שכתב אותו היה לדעתי אישיות דגולה הוא סימל לדעתי את המיטב שהחברה הישראלית הוציאה מתוכה.
הוא נולד בזמן המנדט להורים חברי אצ"ל קנאים ופעילים. מעריצי ז'בוטינסקי (ושמו "זאב" הוא ממש לא מקרי...) שלקחו חלק למשל בסיפור חטיפת הסרג'נטים הבריטיים בנתניה וזהו גם הפרק הראשון בספר....
מדהים היום לקרוא עד כמה שנאו הוריו את השמאל (שהיה אז רוב בארץ)
סיפור אופייני לכך הוא סיפורו שאת הסטירה היחידה שחטף אי-פעם מאביו הוא קיבל, על- כך שקנה דברי מכולת ב"צרכניה" של אז שהייתה כמובן מיסודה של הסתדרות העובדים, שבעיני אביו "קיבלה הוראות ישירות מסטאלין"... בעיניי אביו היה בן-גוריון מנהיג "הישוב", "התגלמות הרוע" - הרבה שנים מאוחר יותר כשהיה כבר צחור מזכירו של בן גוריון סירב אביו מתוך איבתו האישית אפילו לפגוש את ראש הממשלה מקים מדינת ישראל...
עוד סימן לאישיותו יוצאת הדופן של צחור הוא שכבר בגיל שש-עשרה, נטש את כל דרך החיים ה"ימנית" (שכללה חברות ב"בית"ר") שבה ניסו לחנך אותו הוריו, וללא ידיעתם, מתוך יוזמתו האישית פנה לקיבוץ "רמת הכובש" (שייצג את כוחות השחור בעיניי הוריו) והתקבל שם כילד חוץ ושם התחנך ומאוחר יותר היה במשך שנים חבר הקיבוץ הנ"ל.
באותה תקופה לא העריכו בקיבוצים את תעודת הבגרות ולמרות שהיה מן הסתם תלמיד מבריק לא טרח כמו מרבית המחזור שלו בקיבוץ להוציא תעודת בגרות.
את הקיבוץ הוא עזב עם משפחתו רק כשהיה בן שלושים ואחת ולמרות שלא היו לו תעודות פורמאליות היו אנשים שידעו על יכולותיו האינטלקטואליות והמנהיגותיות והציעו לו מיד לשמש כמורה במדרשת שדה בוקר, שם גם החל ללמוד במסגרות פורמאליות יותר, ושילב את לימודיו באוניברסיטת באר שבע (אליה התקבל ללא בגרות מלאה...) בעבודתו במדרשה ומאוחר יותר בעבודתו כמזכירו של בן-גוריון. לדעתי הקריירה הלימודית שלו הייתה מטאורית! בין השאר כי אוניברסיטת בן-גוריון הייתה צעירה וחסרה כוחות הוראה. לדוגמה , מתוך היותו תלמיד מצטיין הוצע לו כבר בשנה השנייה ללימודיו (ל-BA ) כשהוא עדיין סטודנט ללמד באחד החוגים בקורס משלו... (למדתי באוניברסיטת תל אביב בזמנו ואני מתקשה לתאר לעצמי הצעה שכזו שם, ולו לתלמיד המצטיין ביותר)
מאוחר יותר הוא עשה דוקטוראט והפך להיות תוך שנים ספורות פרופסור מן המניין (לו היה ילד אפשר היה לומר עליו ש"הקפיצו אותו כיתה") אבל כנראה שכל זה קרה ממש לא במקרה כי תמיד היו מי שידעו על יכולותיו וזו גם הסיבה שהוצע לו לשמש כנשיא מה שהפכה להיות מכללת ספיר...
מה שאהבתי בספר הוא הכנות הרבה שבה הוא מתאר לא רק את יכולותיו אלא גם על חולשותיו, בעיקר החולשות הפיזיות שהוא איננו מסתיר אותן ולמרות שהיו - לא מנעו ממנו למלא תפקידי קצונה בצה"ל ולהילחם כקצין קרבי בכמה מלחמות. הוא גם איננו מסתיר את דיעותיו שנטו תמיד שמאלה... כשקראתי את הספר היה לי רצון עז ללכת לשמוע את אחת מהרצאותיו, כי הוא נשמע לי אדם משכמו ומעלה. אבל לצערי נפטר האיש הדגול הזה בשנת 2017.
ועם זאת, סיפרו ריתק אותי ואני בהחלט ממליץ עליו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
