ספר מרתק גם לאלה שאינם טייסים בחיל האוויר כיום או לשעבר, ובדרך כלל, אינם מתעניינים בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל. מדובר בהקמתו של חיל האוויר בעיקר על ידי טייסים מתנדבי חו"ל (מח"ל).
שני דברים כרוכים זה בזה בסיפורנו, אנשים וציוד. הציוד נאסף ו"התגלגל" לארץ מפה ומשם בשיטה הידועה: "תביא מה שאתה מוצא". שיטה זאת נמשכת במקרים רבים גם היום בצה"ל, כמו מטוסי F35-החמקן, שיהיה.., לעניות דעתי קיבלנו-קנינו פיל לבן בצורת חמקן כאשר הייתה וקיימת אלטרנטיבה של מטוסי F15 מדור מתקדם.
המתנדבים הנפלאים, טייסי מח"ל נכנסו בעיניים פקוחות לציוד "תביא מה שאתה יכול", ולקחו סיכונים טכניים עצומים לנסוע במטוסים לא אמינים כמו מסרשמיט שיוצר בצ'כיה, וקיבל כינוי "הנקמה של הנאצים", כי הוא הרג מספר לא מבוטל של טייסים על הקרקע במצבים שאינם קרב כמו המראות, נחיתות, סתם באמצע טיסה או בקרב שבו המקלעים פגעו במדחף של המטוס, בבחינת פגיעה "אוטואימונית".
או כפי שהגדיר זאת ראב, אחד המתנדבים שהנחית מטוס בים , ממש קילומטר משדה דב,"זו הייתה הקללה של הצבא הישראלי. למרות כל הברק והחדשנות, לישראלים היה כשרון מיוחד להרוס מבצעים מכיוון שהזרועות השונות לא תקשרו ביניהם".האם הדבר מוכר גם אחרי מלחמת העצמאות? .. אתם מוזמנים לגלות לי.
והיו לחיל האוויר הצעיר וסגל המתנדבים שלו, הצלחות לא מבוטלות שכדאי לקרוא עליהם בספר.
היו אז מצבים משונים כמו שהגדיר המתנדב לווט שהפילו מטוסים וטייסים בריטיים שחדרו לארץ וחשבו אותם לטייסים מתנדבים נאציים:"זה גורל משונה , חשב לווט, שאנגלי במסרשמיט יופל על ידי גרמני בספיטפייר.."
וגם אמירה אוניברסלית למדתי בקריאה זאת. סנט אכזופרי חזר מהקרב הראשון שלו. " עכשיו אני יודע מדוע אפלטון מציב את האומץ בין המידות המוסריות הנחותות. לעולם לא אוכל להעריץ שוב אדם שהוא רק אמיץ לב".
רואים שהספר נכתב על ידי אוויראי, כי הוא משתמש בגישה ומונחים של טייס. מאידך הוא שוטף, רהוט וקל לקריאה, מכיל הרבה אנקדוטות וסיפורים מרתקים.


















