“ספר מרתק גם לאלה שאינם טייסים בחיל האוויר כיום או לשעבר, ובדרך כלל, אינם מתעניינים בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל. מדובר בהקמתו של חיל האוויר בעיקר על ידי טייסים מתנדבי חו"ל (מח"ל).
שני דברים כרוכים זה בזה בסיפורנו, אנשים וציוד. הציוד נאסף ו"התגלגל" לארץ מפה ומשם בשיטה הידועה: "תביא מה שאתה מוצא". שיטה זאת נמשכת במקרים רבים גם היום בצה"ל, כמו מטוסי F35-החמקן, שיהיה.., לעניות דעתי קיבלנו-קנינו פיל לבן בצורת חמקן כאשר הייתה וקיימת אלטרנטיבה של מטוסי F15 מדור מתקדם.
המתנדבים הנפלאים, טייסי מח"ל נכנסו בעיניים פקוחות לציוד "תביא מה שאתה יכול", ולקחו סיכונים טכניים עצומים לנסוע במטוסים לא אמינים כמו מסרשמיט שיוצר בצ'כיה, וקיבל כינוי "הנקמה של הנאצים", כי הוא הרג מספר לא מבוטל של טייסים על הקרקע במצבים שאינם קרב כמו המראות, נחיתות, סתם באמצע טיסה או בקרב שבו המקלעים פגעו במדחף של המטוס, בבחינת פגיעה "אוטואימונית".
או כפי שהגדיר זאת ראב, אחד המתנדבים שהנחית מטוס בים , ממש קילומטר משדה דב,"זו הייתה הקללה של הצבא הישראלי. למרות כל הברק והחדשנות, לישראלים היה כשרון מיוחד להרוס מבצעים מכיוון שהזרועות השונות לא תקשרו ביניהם".האם הדבר מוכר גם אחרי מלחמת העצמאות? .. אתם מוזמנים לגלות לי.
והיו לחיל האוויר הצעיר וסגל המתנדבים שלו, הצלחות לא מבוטלות שכדאי לקרוא עליהם בספר.
היו אז מצבים משונים כמו שהגדיר המתנדב לווט שהפילו מטוסים וטייסים בריטיים שחדרו לארץ וחשבו אותם לטייסים מתנדבים נאציים:"זה גורל משונה , חשב לווט, שאנגלי במסרשמיט יופל על ידי גרמני בספיטפייר.."

וגם אמירה אוניברסלית למדתי בקריאה זאת. סנט אכזופרי חזר מהקרב הראשון שלו. " עכשיו אני יודע מדוע אפלטון מציב את האומץ בין המידות המוסריות הנחותות. לעולם לא אוכל להעריץ שוב אדם שהוא רק אמיץ לב".
רואים שהספר נכתב על ידי אוויראי, כי הוא משתמש בגישה ומונחים של טייס. מאידך הוא שוטף, רהוט וקל לקריאה, מכיל הרבה אנקדוטות וסיפורים מרתקים.”

“בשנייה שראיתי את הכותרת של הספר חשבתי על מיסטיקה או רוחניות, מלאכים בשמים? לא הבנתי למה הכוונה. רק קריאה של הכותרת משנה וקריאת התקציר הבנתי על מה הספר, וקריאת הספר כולו גרמה לי להבין שאכן האנשים עליהם מדבר הספר היו מלאכים עבור תושבי מדינת ישראל בזמן מלחמת העצמאות.

מדינת ישראל הצעירונת הייתה צריכה להמציא את עצמה מבחינה צבאית לתוך מלחמת קיום, לבנות הכל מאפס תוך כדי מלחמה, אמיתי עד כמה שזה לא נתפס.
לטוס זה לא עניין פשוט בכלל ואתה צריך לרכוש את ההכשרה שלך במקום כלשהו , אם אין לך מטוסים ואין טייסים אז אין לך חיל אווירי. וכך במלחמה לא היו לישראל טייסים ישראלים כלל, רק שני צברים הוכשרו כטייסים ואכן טסו במלחמה, עזר ויצמן ומודי אלון, כל השאר היו המתנדבים, מילה משמעותית לאורך כל הספר.

המתנדבים היו יהודים ברובם אבל גם חלקם לא, מתנדבים גם על פי השכר הזעום שקיבלו אבל גם חלקם היו שכירים. הם היו טייסים, מהנדסי טיסה, אנשי תפעול. הם היו מארה"ב , מדרום אפריקה, מקנדה, מבריטניה, וגם אייבי נתן אחד מהודו.

הספר מסביר למה מישהו יסכים להתנדב להילחם במלחמה שלא שלו, תוך סיכון חייו בשביל ארץ שרובם לאחר מכן בחרו שלא להשתקע בה. הוא מתאר את ההתקפות האוויריות הראשונות והאחרונות לפרטי פרטים, איך ייתכן קרב אוויר שבו מסרשמיט מתוצרת צ'כיה/גרמניה רכוב על גבי טייס אמריקאי נלחם בספיטפייטר בריטי המוטס על ידי טייס מצרי. על ההווי של הטייסת הראשונה ששפת האם שלה הייתה אנגלית, על כמויות האלכוהול שנשתו בפאב המקומי ליד שדה התעופה הזעיר בהרצליה שהיה חבוי בתוך פרדס, איך בשקיעה המטוסים נחתו אחרי הקרב והטייסים יצאו לשכוח ממה שראו בלילה באותו פאב.

ודבר נוסף, הספר מספר פרט שלא הכרתי, על תרומת של צ'כוסלובקיה באותה מלחמה. הצ'כים סיפקו לישראלים נקודת קפיצה לתוך ישראל, נקודה שכמעט אף אחד לא הסכים לספק, גם בתשלום. באותה שדה תעופה קטן מחוץ לפראג תוקנו, תודלקו הועמסו ושופצו מטוסים בדרכם לישראל.

כשתושבי תל אביב של שנת 1948 הביטו לשמיים וראו מטוס עם מגן דוד מפיל מטוס תובלה מצרי, הם באמת חשבו את הטייס, מודי אלון למלאך שהגיע להגן עליהם, כנראה בשנת 1948 בארץ ישראל באמת היו מלאכים בשמים.”

“בימים אלה כשאנו מקבלים כמובן מאליו את שליטתו של חיל האויר הישראלי בשמי המזרח התיכון, טוב להזכר באלה שבזכותם הכל החל. רוב טייסי חיל האויר הצעיר שהוקם תוך כדי מלחמת השחרור יש מאין, לא היו ישראלים כלל. הם כללו מתנדבים, הרפתקנים ושכירי חרב, חלקם יהודים שהתנדבו לעזור לעמם וחלקם לא, שבאו מארה"ב, דרום אפריקה, קנדה, בריטניה וארצות אחרות. מיעוטם נשארו בארץ לאחר המלחמה, כמו למשל אל שווימר שהקים בהמשך את התעשייה האווירית. מורגש שהספר נכתב ע"י מחבר לא מקומי שקצת פחות מכיר את ההוייה הישראלית, אך העלילות המתוארות בו שוות את חמשת הכוכבים. זה מתחיל במטוסי התובלה שהוברחו בעורמה מארה"ב לפנמה למרות האיסור החוקי ומשם לצ'כיה. העברת מטוסי קרב מפורקים מצ'כיה לארץ לשדות תעופה מאולתרים חסרי כל ציוד בסיסי. הטסת ספיטפיירים הרחק מעבר לטווח הדלק שלהם דרך יוגוסלביה. קרבות אויר ראשונים במטוסי קרב שמורכבים מחלקי גרוטאות ללא מכשירי קשר עם מקלעים לא מאופסים. הטייסים כולם בעלי ניסיון רב ממלחמת העולם השנייה, פרועים ונועזים כמו בסרט הוליוודי. הכל מאולתר, ללא כללי בטיחות ואמצעים בסיסיים. היום המשפטנים היו תוקעים הקמת חיל אויר בצורה כזו ומבקר המדינה היה כותב דו"ח קטלני... תוך כדי כך הפצצת הטור המצרי החונה ליד גשר עד הלום באשדוד, הפלות ראשונות של מטוסים מצריים ברגעים מכריעים של מלחמת השחרור, ומתנדבים שנהרגים במלחמה הזאת, בין מאש אוייב ובין מאינספור תקלות של מטוסים פגומים. מסתבר שבקרב האויר המפורסם ביותר של מלחמת השחרור לא השתתפו ערבים, ישראלים או יהודים... משאיר לכם לגלות לבד. אנשים חד פעמיים בתקופה חד פעמית.”