****
לפני כמה ימים כריס ברטיש הצליח לחצות את האוקיינוס האטלנטי, בחתירה על סאפ.
בחתירה! את האטלנטי! האוקיינוס! זה פסיכי. זה לא הגיוני. מטורף, אפילו. אבל אנשים עושים דברים כאלה. מאתגרים את עצמם, את הגוף והנפש, כדי להתגבר על אתגרים שנראים בלתי אפשריים. אנשים גדולים מהחיים, מרשימים, בעלי אופי, ועוצמה. כמוני, למשל. לחצות ספר של קצת יותר מאלף ושלוש מאות עמודים בכתב קטן באנגלית, זה לא עניין של מה בכך. למרות שאת רוב העמודים גמאתי בשכיבה במיטה או בישיבה באוטובוס, מדובר באתגר לא פחות בהרבה מחציית האטלנטי על סאפ. בים יש כרישים, תגידו? אז ברנדון סנדרסון לפעמים חופר כל כך הרבה, ומקשקש על פוליטיקת חצר ועל פילוסופיה תיאולוגית הסטורית עד שמתחשק לטרוק את הספר, ובעזרת מישהו להרים ולזרוק אותו מהחלון, בתקווה שאף אחד למטה לא ייהרג חלילה. נראה את כריס ברטיש חוצה מאה עמודים פטפטניים על מה אמר נסיך אחד על נסיך שני ואיך שניהם זוממים להרוג את המלך כדי שיוכלו לעשות עוד קצת כסף מהמלחמה שהם מנהלים בחבל הארץ המרוחק שבו הם נמצאים. פוליטיקה מהסוג הזה קוראים גם בעיתון. פשוט במקום "דאלינאר" ו"סאדיאס" אפשר לכתוב "איתן כבל" ו"ניסנקורן". בעעע.
לא, לא עד כדי כך. אבל בכל זאת. סנדרסון יודע לכתוב, ועושה את זה הכי טוב שאפשר. אבל כשהוא כותב אפוס כה רחב, הוא לא מקמץ במילים. ייסורי נפשם של גיבוריו והתהפוכות שהם עוברים מתוארים בפירוט מטמטם, אך למזלו של הקורא, בים המלל הזה נמהלים בהצלחה גם מאות עמודים של פעולה ותככים, שלא משאירים יותר מדי זמן לשיעמום ודכדוך, בייחוד ברגעים הקשים שאתה קולט שסיימת סשן קריאה של שלוש שעות (שאין לך) ועברת פחות מחמישה אחוזים מהספר.
על מה הספר? פפפפ, מאיפה להתחיל? יש את קאלאדין שהוא עבד נרצע שעלה לגדולה כי תכלס יש לו די כוחות על אבל הוא לא רוצה להיות גיבור והוא מלא רגשות אשמה ושנאה לאצילים. ויש את דאלינאר שהוא נסיך רם מעלה עם כבוד ויושרה שמנסה להציל את המלך הנרפה שלו מגורל דומה לזה של אביו שנרצח בידי מתנקש מסתורי בדיוק כשעמד לחתום על הסכם שלום היסטורי עם גזע הפרשנדים. ויש את שאלאן שנמלטה מבית אביה האכזרי כדי לנסות ולגנוב כלי רב עוצמה שמסוגל להפוך כל דבר לכל דבר ולהציל את משפחתה שעומדת על סף כיליון, ועל הדרך מגלה בעצמה כוחות רבים שלא ידעה על קיומם. ויש עוד, ועוד, ועוד, כי ת'כלס היה צריך למלא 1300 פאקינג עמודים שזה רק כרך אחד מתוך שבעה או תשעה או שלושה עשר או משהו, שזה, אם אתם חושבים על זה, משאיר אבק לכריס ברטיש והסאפ שלו.
*****
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
