"ספרות צרפתית עכשווית. מתרגמים פה ספרות נשים או וולבק. מה לעשות, יש כנראה יתר קוראים לספרות האמריקאית."

"אחד הספרים הבודדים שקראתי, שלא איכזב אותי כשאר הספרות הצרפתית המודרנית. כתוב מצויין, מאפיין יוי את הדמויות ואת התקופה. "

"ספר של סופר בינוני, ששני הספרים שקראתי ממנו היו אוטוביוגרפיים (משופרים...)"

"אנשים יוצאי דופן – חסידי אומות העולם במלוא מובן המילה - שגם בתקופה הרת גורל לא היססו להעמיד את עצמם ואת משפחתם בסכנת עינויים, כליאה ומוות, להתרושש מרוב רכושם כדי לעשות את מה שהאמינו שהכרחי לעשות, וכדי להישאר בני אדם בתקופה בה היה מחסור חמור בזן הזה. "

"למרות שסימנון אינו צרפתי, הוא כותב צרפתית. כתיבתו כבדה, מפותלת ושומרת על אחידות בכל ספריו שקראתי. יש פה תעלומה (לא באמת מעניינת) ופיתרון (לא באמת מפתיע) "

"הסופרת היא שחקנית-תסריטאית-במאית צרפתייה. היא יודעת לטוות ולספר סיפור. מבחינת כתיבה היא פחות מוצלחת."

"לפי הספר הזה ספרות המח הצרפתית נמצאת בשפל עמוק. ואולי זה הספרים שהוצאות הספרים בוחרות לתרגם מצרפתית? בכל מקרה לא כדאי."

"ספר מיותר, צרפתי במיטב המסורת האמריקאית, בנאלי עד קצות האצבעות, דביק ומנסה להיות מתוק."

"סיפור מבולבל, פלספני, נטול הקשרים. "

"נובלה מהודקת העוסקת באלה שהקידמה הותירה מאחור."

"סופרת צרפתייה די פורה שכתבה ספר אוטוביוגרפי מצליח ועל התשתית הזו כתבה את הספר הזה, שהצליח מאד בצרפת וזכה בפרסים ובעיבוד קולנועי. חלקו השני מרתק, דמותה של הסופרת מעצבנת."

"סיפור על גיבורה שקשייה נערמים אבל האופטימיות שלה ומזגה הטוב ראויים - וזוכים - לתגמול."

"הספר הזה מאפיין את דמות הגבר הצרפתי באופן לחלוטין לא מחמיא או מושך. "

"שייך לז'אנר עכשווי בספרות הצרפתית החדשה - ז'אנר שנוטה לחשיפת פגמים יחד עם הומוסקסואליות בערך. "

"סוף סוף ספר צרפתי שאינו שיבוט של תכנים אמריקאים. קליל ומבעבע, לא מתייחס לעצמו ברצינות יתירה."

"קובץ סיפורים שיצא לאור לראשונה ב 1939 ומיקם את סארטר כפורץ דרך נועז. הוא אינו כתוב בכישרון רב מדי ואינו גורם היום לתובנות מיוחדות במינן."

"סיפור על נושא שהסופרת כנראה לא מכירה אישית. כתוב בצורה ילדותית וסטיריאוטיפית. עדיף לקרוא על הנושא בוויקיפדיה..."

"פרק - שנחשב לאחד הסופרים הנחשבים של צרפת במאה העשרים יודע משהו - באופן אישי - על המחיר שמשלמים אזרחים "לא מעורבים" עבור מלחמה."

"הוא נולד בבלגיה, גדל בצרפת, חי היום בבלגיה וכותב צרפתית. הוא פלספן ובזה דומה לכותבים בשפה זו. מצד שני הוא לא מתייחס לעצמו ברצינות רבה מדי, כמו חלק מהם."

"העולם הוא גלגל ענק. פעם אתה למעלה ופעם למטה. פילוסופיה פשטנית וסיפור מהנה."

"לאפיין שיכבה חברתית שאינה חיה בעיר הבירה,זו יכולת מרשימה. זרם התודעה, חוסר אירועים ועלילה לא קיימת."

"שלוש נובלות המתארות את מה שחושב הצרפתי בראשית המאה ה-20 על הסיבות לכאבי לב."

"סיפור פשע קלאסי מסוף המאה ה-19. חושב בצרפתית. "

"מלודרמה. מאמץ מצד הסופר להיות פיוטי. "

"בן מהגרים בצרפת - באלזס, מדבר על חיילים גרמנים בפולין במלחמת העולם השנייה. חמלה ובחינה מדוקדקת של חיים עם רשע."

"הפיכתה של ויקטואר מצעירה שחיה בפאריז להומלסית שחיה בפרובינצייה. "

"חמוד, לא מאורגן, מספר סיפור לא יאומן בחן רב. "

"ילד "עזובי" שמכיר תודה ואוהב את מי שעזר לו במצוקתו..."

"מותחן שמתאמץ כל כך להיות מתוחכם ושונה, הופך להיות סיפור לא מובן ולא מעניין במיוחד."

"בחינה של אירגונים בעין קטלנית: המנהגים, התרבות האירגונית, השפה והאמריקאיות.משעשע."

"קונפליקט לחיים ולמוות בין שתי נשים שאינן שוות כוח, בתקופה שהכוח במילא לא היה בידי נשים."

"הספר הזה אינו יותר מדע בדיוני מ"רובינזון קרוזו", נניח. הוא קשה להגדרה אבל הייתי משייכת אותו למדעי המדינה - הוא עוסק בניתוח מעשה המדינאות, בברור סוגים אפשריים של מנהיגים וסוגים אפשריים של נתינים."

"שהפרשנות על מאורע מסויים יכולה להיות שונה באופן מהותי מהמאורע עצמו. שמאורעות משני-חיים יכולים להיות כאלה שאתה חווה רק מכלי שני. ובנוסף הוא אומר - ואני מסכימה מאד - שהכרות אפילו היא קרובה מאד עם אדם אחר אינה מספקת בהכרח יכולת הבנה או נבוי של מעשיו."

"הספר שופע סיפורים סהרוריים. אהבתי את חוש ההומור הכפייתי של הסופר ואהבתי מאד את הרעיונות המובעים בספר בהם הוא מבקר באופן מושחז את שליחי הציבור מעמידי הפנים, את הדאגה המזוייפת לחלשים, את הפוליטיקאים המשתמשים באור הזרקורים כדי ללהג סיסמאות ריקות."

"ספר הזה עוסק בפער שבין השאיפות למציאות. למרות שנראה לנו שאת זה אנחנו רוצים, להיות נאהב אינו מספיק בלי לאהוב. בדיוק כמו שרכישות חומריות לא יהפכו אותנו למאושרים."

"הספר כתוב נפלא. הגעתי אליו בגלל ספר אחר של הסופר שמצא חן בעיני מאד- "הפיה קרבין". הוא יצירתי, מסוגל להמחיש את רעיונותיו במעט מילים באופן יחסי. הספר הזה כולל 171 עמודים בפורמט קטן: הוא משתמש בהמון אירוניה, מצליף באופן סרקסטי על אלה שלדעתו גורמים להמון אנשים לחיות בלי מתנת הקריאה, ומלא חמלה והבנה כלפי אלה שהם קורבנות השיטה, לדעתו. "

"הספר קצרצר - 185 עמודים בפורמט של עם עובד של פעם (בינתיים הם הגדילו את הפורמט וגם את הפונט...) ויצא לאור ב1979 בתרגומו של אביטל ענבר. כתוב היטב ומכאיב לקריאה - כולו על עולם שנעלם זה כבר ואפילו הסופר הכיר אותו רק משמועה."

"בלזק כתב את החיבור כשהיה רווק בן 30. הוא התמיד ברווקותו עד גיל 50 בערך, אז נישא לאהובתו (לא היחידה, הרי היה גבר!) מזה עשרים שנה. חודשים ספורים אחרי החתונה הוא נפטר. ואם זו אינה אירוניה של הגורל, מה כן?"

"הרגשתי שקיבלתי רשות לשוטט במוחו של אדם אחר ולשמוע את מחשבותיו הכמוסות: על ציפיותיו מעצמו ומאחרים, על אהבתו, על ההרגשה של ילד להורים גרושים, המשחזר - גם בחיי בנו - את הרגשת הכישלון ואת הניסיון העקר לרָצות תמיד את כל האחרים, ולהשאיר את בנו אחרון בתור."

"מאחורי הסיפור הזה עומדת פילוסופייה המניחה שהאמת שאנחנו רואים וחווים אינה אמת אובייקטיבית, ואם רק נסיר את עינינו מהמציאות שבראנו לנו - היא תתפוגג ותהפוך למשהו אחר, שהוא מציאותו של מישהו אחר.."

"חשבתי שהוא מן יומן-זיכרונות שניהל הסופר, וטווה את זכרונותיו כילד לתוך הסיפור הבדיוני. גארי אינו שם גבול בין אמת לבידיון, ויודע לשוות לבידיון אמינות ואותנטיות, שאתה ממש נדהם שהסיפור לא קרה באמת."

"הספרים שתורגמו פה לאחרונה מצרפתית לא היו לטעמי בדרך כלל - רבים מהם היו חיקויים לספרות אמריקאית ולא היו אינטליגנטים במיוחד. אני די בטוחה שיש ספרות עשירה ומעניינת הנכתבת בצרפתית. הספר הזה אינו חיקוי לספר אמריקאי. הרעיון שלו היה ממלא אמריקאי מהשורה בפלצות (קומונה שלא לענייני אהבה חופשית וסמים? זה לא סוציאליזם, במקרה???)"

"לו קלודל היה יוצר את המין האנושי, יש להניח שהיינו חיים בעולם טוב יותר, אוהבים ומכבדים את הזר, עושים שימוש מועט בשפה שהיא גורם מפריד... לפעמים אוטופיה היא קצת יותר מדי עבורי, הצינית."

"קלודל הוא מספר של אווירה ומלים. הוא כותב מילים כמו שצייר מצייר על הבד: מטשטש קצת פה, מדגיש קו שם, מושך את הקורא לסיפור פתלתל, עובר מהווה לעבר ולעבר רחוק, ומגיע בסופו של מסע לסגירת מעגלים, ל"

" הספר הזה הוא רב מכר והראשון בטרילוגיה שכתבה פנקול. החלק הזה הוא בן 550 עמודים שנראה כי נכתבו בלי שום בקרה: הסיפורים נשפכים לפנקול מהשרוול. לאט לאט אני מאבדת תקווה לגבי הספרות מצרפת - כל מה שקראתי בשנים האחרונות משם היה מאכזב. ואולי אלה ההוצאות שמעדיפות לתרגם את ההצלחה המוכחת ולא להסתכן בכישלון מסחרי, מי יודע? אני, כנראה, אתפתה גם בפעם הבאה..."

"תסריטאי צרפתי כותב זוועתון. יש בו אשה פתיינית, גברים טמבלים (טוב אלה מתים מיד), משפחה מתעללת, חטיפה, רציחות בדרכים יצירתיות, שוטרים מתחשבים שנותנים לספר להיגמר לפני שהם טורחים למצוא את הפושע. אז מה אני אומרת? אני מקווה שפסיכים רצחניים לא קוראים ספרי מתח מהסוג הזה - הוא נותן המון רעיונות יצירתיים לביצוע..."

"לקללי אביט יש כוונות טובות. היא לא הצליחה לשכנע אותי - בעיקר כי היא נשארה באזור "מה שנכון לחשוב" ולא ניסתה לצאת ממנו (נניח בניגוד להרמן קוך או ליונל שרייבר)."

"הספר? בינוני כזה. הסכמתי עם הדירוג הממוצע של המערכת. הוא חביב, שוחר טוב, נעים לפעמים לקריאה. סיגנון קטוע, קליפי, כמו שאנחנו רגילים לאחרונה. אבל ערך מוסף וסיבה טובה לקרוא אותו? זה חסר לי בו באופן כרוני וסופני."

"הוא נולד בשם רומן קצב בוילנה. הוריו נפרדו ורומן שהיה בן 14 עבר עם אמו - שהיתה, כך נראה, בעלת אישיות חזקה והשפיעה עליו מאד - מפולין (זה היה פולין ב 1928?) לניס שבצרפת. שם היא הורתה לו לשכוח את יהדותו ואת כל מה שלמד עד אז ולהתערות בחברה הנוצרית. השניים התחילו לבקר בכנסייה הרוסית במקום. רומן השתמש בחייו בחמישה-שישה שמות שונים. השמות לא היו רק שמות מומצאים - צורפה אל כל אחד מהם אישיות נבדלת. מבחינתנו הקוראים רומן גארי ואמיל אז'אר הם אמנם אדם אחד, אבל הם בהחלט שני סופרים שונים. כך גם מבחינתו של רומן (מתנצלת על השימוש בשמו הפרטי, אין ברירה אחרת)"

"נובלה של סופר נשכח, המצייר דור שלם של אנשים בתחילת המאה העשרים, דקה לפני המלחמה הגדולה, שחונכו על ברכי המאה ה 19 ומתייחסים לכל התופעות המודרניות כאל מופע מדהים, הנועד לשעשע. "

"לא כל תרגיל בכתיבה של סופר קלאסי ראוי להתפרסם. בסיפורים האלה נראה כי הוא הושפע מויקטור הוגו שנולד 19 שנה לפניו (ומת 5 שנים אחריו) עשר שנים אחרי שכתב את הסיפורים, פלובר אמר "להיות טיפש, אנוכי ובריא הם שלושת התנאים לשמחה. אך אם הטפשות חסרה, השאר חסר תועלת" הטפשות שחסרה לו כבוגר גרמה לו, אמנם, חוסר שמחה, אך זיכתה את האנושות בסופר גדול"

""אנשים פגומים הם אנשים כמו כולם, והם יכולים למצוא חברים ובני זוג בדיוק כמו אנשים שיצאו מפס הייצור עם החותמת "תקין". גישה צרפתית של חירות, אחווה ובמיוחד שיוויון?"