שאלתי איך משתמשים בספריה על מנת לקבל ספר שבחרתי לקריאה, אף אחד לא עונה.
בחרתי ספר ואני לא רואה את הספר, מישהו יודע לעזור

תרגום מעולה ונהיר של הלי זמורה, שמצליחה ללכוד באופן ברור וקל לקריאה את הרעיונות העמוקים, הפשוטים לכאורה ובוטים של מקיוואלי.
הבוטות, החיסכון במילים והביטחון ששזור בין המילים מרתקים מאוד, ואין ספק שהספר מהווה בסיס אדיר למדעי המדינה.

מעולם לא הורגש שהמצב במדינה כל כך נורא ומדאיג כמו עכשיו.
מעולם לא יכולתי לתאר לעצמי שאני מרגיש דמיון לימים שלפני חורבן בית שני והמרד ברומאים שכשל.
ומעולם לא הבנתי איך למין האנושי שכתב לאורך היסטוריה מיליוני כתבים יקרים יותר מיהלומים, עדיין לא לומד.

ניקולו מקיאוולי לא היה מקיאווליסט. זו טעות שנוהגים להדביק לגביו. מקריאה ב"נסיך", המגנום אופוס שלו שכתב כדי לשכנע את המדיצ'יז להחזיר אותו לפירנצה ולחיים הפוליטיים, עלולים לחשוב שהוא בן אדם שיעשה הכל כדי להישאר בשלטון. אבל לא כך הדבר. ניקולו מקיאוולי היה בן אדם שהבין את הנפש האנושית ושטויותיה, הבין היסטוריה מערבית ורצה לשמור על הסדר הטוב. אבל הסדר הטוב לא יושג כמו במדינה של אפלטון. בעולם שבו ישנם גנבים, פושעים, שקרנים, חנפנים וחלקם בבמה הפוליטית, מקיאוולי מביא מדריך קריא ומבוסס על איך להישאר במשחק. ואיך לנהל בצורה יעילה.

יכול להיות שלא כולם ישמחו לקרוא שמקיאוולי טוען שעל שליט להיות מאיים מאשר חביב ואת הטוב, לטפטף טיפין טיפין כדי שיבינו שבסך הכול באים לקראת העם. מקיאוולי ידע שבעולם כה אכזר ללא תמימות שנעלמה עם הגירוש מגן עדן, אי אפשר להיות קדוש מקסים עם הילה ולשרוד בעולם כזה. וככה הבנתי שאדם שחי בתקופת הרנסאנס כתב דברים שעברו לי בראש ולא בבהירות כשצפיתי בקרקס שהולך אצלנו.

מרגיש שהקאמבקיסט בנימין התחנך על ברכי מקיאוולי בכך שידע טוב מאוד איך לשמר את שלטונו. אבל נראה שלאט לאט גם הוא לא עוקב אחרי החומר בכך שנתן לחלשים ממנו כוח גדול שמאיים עליו. כך גם האופוזיציה שנדמה שלא קראה כלל את עיקרי הנסיך בכך שכולם מנסים להיות נציגי הצדק. חברים את זה ההיסטוריה תחליט. כמו שמקיאוולי שפט קיסרים רומיים או שליטים מימים מאוחרים יותר על פי מעשיהם וכיצד הם נראים בעיניי ההיסטוריה ובין היתר ביכולת שימור השלטון שלהם.

כל מי שמוטרד/ת מהמצב כיום, מעוניינ/ת בפוליטיקה, לא יכול/ה להישאר אדיש למתרחש סביבו, רוצה להשכיל וללמוד ולשמר ידע חשוב בספריית מוחו/ה. תפסו את "הנסיך". לפני "עיונים" שאמנם יצא לפני, אבל זה בגלל שמקיאוולי חשש איזה ברוך הוא יטיל עם הוצאת "הנסיך". מה שבאמת קרה כשהכנסייה אסרה על קריאתו. זה לא משנה. מקיאוולי היה מבריק. מהרבה הוגים שקשה להגיד שחלקם מתיישנים טוב.

אכן יצירת מופת, ולא בכדי נחשב לאחד מספרי המופת בהגות הפוליטית.
ניקולו מקיאוולי מדבר על האופן שבו השליט רוכש את השלטון, ומפריד בין סוגי הרכישות השונים. אחר כך מדבר על התכונות שרצוי שיהיה לשליט ובאיזה אופן הוא יכול להגדיל את הסיכוי שהשלטון יישאר בידיו.

למי נכתב הספר?
הספר נכתב לכאורה למנהיג החדש. זהו מדריך משתמש לנסיך בהוראות עשה ואל תעשה כאשר המחבר נותן הצדקות מנומקות להמלצות שלו מתוך דוגמאות היסטוריות.

למה נכתב הספר?
בזמן כתיבת הספר מקיאוולי היה בסוג של פרישה שלא מרצון, והוא עשה מאמץ לשכנע את השליט המקומי להחזיר אותו לתפקיד רשמי ע"י הצגה של היכולות המופלאות שלו בהבנת הפוליטיקה ע"י כתיבת ספר הזה. זה בעצם היה סוג של מסמך לשיווק עצמי, אבל הוא לא הצליח לחזור לתפקיד בשלטון בעקבות זה.

מי כדאי שיקרא את הספר?
כל מי שרוצה להבין את המנהיגים הקיימים ואלו שקדמו להם. גם אם זה ברפובליקות, נראה שכל הפולטיקאים קראו את מקיאוולי עוד בתיכון, או שנולדו עם הידע הזה.

איך לקרוא את הספר?
לא לדלג על המבוא. בגרסה זאת (דביר – הוצאת שלם – ספריית לויתן) ערך וכתב את המבוא הלי זמורה שעשה עבודה נפלאה. למעשה המבוא מתאר מצוין את כל מה שכתוב בספר ובמידה מסויימת מי שקורא את המבוא יכול לדלג על קריאת הספר, אבל זה לא יקרה. רמת הסקרנות שמתעוררת בעקבות המבוא המצוין מחייבת את הקורא להמשיך ולקרוא את "הדבר האמיתי" בלשונו של מקיאוולי, למרות שהתוכן ברור כבר מהמבוא.

האם הספר ברור וניתן להבין את השפה?
הספר כתוב עם הערות שוליים למכביר, והבהרות והסברים על הדמויות ההיסטוריות המוזכרות, כך שגם קורא שלא בקיא בכל ההיסטוריה המפוארת של איטליה בימי הביניים (כמוני למשל) לא ירגיש נבוך ויבין בדיוק על מה הסופר מדבר. האופן שזה ערוך הוא נוח ביותר, כך שלא צריך לדפדף על מנת לקרוא את הפרוש כי הוא כתוב בתחתית הדף, דבר שמקל על רצף הקריאה.
בתאריך 16/02/2022 נכתב באתר זה ביקורת מצוינת על הספר הנסיך בהוצאה אחרת (זמורה ביתן משנת 1988). הביקורת ההיא (מאת יוסי) נטען שההערות מוקמו בסוף הספר ולא בתחתית העמוד – דבר שמקשה על רצף הקריאה. בתרגם זה של מרים שוסטרמן-פדובאנו הנושא תוקן, דבר שמקל על רצף הקריאה.

גם היום כעבור 500 שנה ניתן לראות את הרלוונטיות של הספר למהלכים שקורים בעולם.

הספר נפל לידי במקרה בדיוק כאשר פוטין פלש עם צבאו לתוך אוקרינה, ומה יכול להיות עיתוי טוב יותר מאשר זה ע"מ להתחיל לקרוא את גדול הסופרים אשר כתב את המדריך האולטימטיבי לנסיך, או בשפה העכשווית שלנו "לשליט היחיד".

הסיפור הקפיטליסטי-סוציאלי הוא סוג של סיפור הפיטר-פן, הרצון של האדם לשוויון בכל. המראה של האדם העשיר כנגד העני מעורר שאלה - למה, איפה ההגינות?

אם זאת, למרות המחשבה ההגיונית הזאת, נראה, שיש לא מעט בעיות בנקודת המבט הסוציאלית. הדבר הנראה יפהפה מצד אחד, הוגן, מוסרי - עשוי להפוך לחלום שונה לחלוטין.
היום כבר אין שאלה, הסוציאליסטיות כבר לא רלוונטית כל-כך, ברית המועצות נפלה וגם רוסיה של היום לא לגמרי סוציאלית, למערב ברור הערך של השוק החופשי והמחשבה והדיבור מזמן עברו לנושאים אחרים. אם זאת, נראה שלאחר מלחמת העולם השנייה זו הייתה נקודה מרכזית מאוד. האם עלינו לאמץ את נקודת המבט הסוציאלית, הקומוניסטית?
נראה שההרגשה הייתה שהאדם צריך להתקדם, שיש שינוי בעולם והפרט צריך להקריב עצמו לרבים.

האייק, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה הוציא לאור את הספר (וזאת מכיוון שאי אפשר היה להוציא אותו בזמן המלחמה עצמה) בספר הוא מסביר כמה נקודת המבט הלכאורה מתקדמת הזו היא למעשה בעיה אחת גדולה. במה בעיה ? בכל! בכל-כך הרבה תחומים, זה ספר המקיף ומסביר למה מחשבה כלכלית מובילה למנהיגים כמו סטאלין והיטלר (ימח-שמם וזכרם). הספר גרם להרבה מאוד רעש (רעש שהאייק כותב הספר לא ציפה).

הספר הזה דיי ישן, האם יש ערך לקרוא אותו גם היום? אגיד ככה, זה אתר המלצות ספרים, ואני חושב שאם יש מולכם את הספר קחו אותו מיד. ספר יוצא דופן, ויש בו אמת כללית, הקיימת בכל זמן, ספר ברמה מאוד גבוה ומומלץ מאוד.

במשפט אחד - בית הספר לפולטיקאים מתחילים.
המדריך הקצר, אך מלא, ברזי הפוליטיקה, איך תהיה פולטיקאי כושל או אם בחרת אחרת, איך תהיה פולטיקאי מוצלח.
מדהים כמה שהספר הזה רלוונטי להיום כמו שהוא היה רלוונטי לפני כמה מאות שנים.
מומלץ בחום

השלל מעונת מתנות סוף השנה מהורי התלמידים וההנהלה כלל השנה הרבה ספלים מלאים בשוקולד וסוכריות. טרנד תמוה שהחליף את המתנה המתבקשת והמצופה - ספר - הכולל בתוכו פתק החלפה. כך התעשרה לה ספרייתי בשנים האחרונות: הייתי מרכז את כל הספרים שקיבלתי כמתנת סוף השנה, רובם רבי מכר וספרי הדרכה נוראיים ומגיע איתם לצומת ספרים ומחליף אותם ביצירות שיותר לטעמי. כזה כיף.

והנה טרנד חדש ומעצבן התרגש על עולם המתנות ובמקום ספרים (יחי האות הקטנה) ספלים. כאלה חמודים ממש עם ציור מקסים של ינשוף, מיקי מאוס וארנבת. אבל איפה הם ואיפה ציפייתי. חרס ממש. רק אימא אחת שכנראה לא שמעה מה אני עושה עם הספרים שאני מקבל העניקה לי במתנה ספר ואיתו פתק החלפה ואף הקדימה הודעת וואטסאפ נרגשת לגבי טיבו של הספר ו"כמה הוא שינה את חיי ואת חיי הסובבים אותי" ואף השביעה אותי למקרה שלא "אתחבר" לספר לכל הפחות לנסות לקרוא בו. "הוא שינה לי את החיים לא פחות". על אף שאיני מתרגש משבועות ובעיקר כדי לא להיחשב פלצן גבה מצח בעיני עצמי, פתחתי את הספר והתחלתי קורא בו.

כבר העטיפה לא בישרה טובות: תצלום של בחור מסוקס בעל זיפים מסודרים כבמסדר יום העצמאות עם ארשת פנים רצינית לבוש בחולצה מחוייטת היישיר אלי מבט, חלקו האחורי הבטיח שלא מדובר בגורו חדש, אלא בבחור די אינטליגנט שפיתח שיטה בה נוכל בקלות ולאחר אימון תודעתי קצר להוסיף לנו תכונות טובות שישחררו אותנו מהרגלים רעים המעכבים בעדנו להשיג את האושר. בקיצור ספר הדרכה.

הן המבוא והן הפרק הראשון היו רדודים להחריד. בואו נצעק חמש פעמים אני רוצה שינוי (נשבע לכם שכך במקור) ונפתח לנו נתיב לשינוי. הפרק הראשון עסק בלא לקבל את הדברים בחיינו כהווייתם אלא לשאול שאלות. על כל דבר כל הזמן. ויש גם סוד והוא מחשבה שיוצרת מציאות. איזה גיבוב של שטויות. סגרתי את הספר בזהירות. ולמחרת סרתי לצומת ספרים עם פתק ההחלפה. נטלתי מהמדף את 'מסכת על טבע האדם' של דייויד יום, שכבר איזה זמן לא קצר אני מעוניין בו, אך בשל מחירו היקר (139 ש"ח) חיכיתי לסוף השנה ושללותיו. הוספתי 38 ש"ח והספר בידי. והתחלתי קורא בו.

הן המבוא והן הפרק הראשון הכניסו אותי לסחרור מחשבתי נדיר בעומקו. על העטיפה ציור של בחור עם מבט חולמני חבוש מטפחת סקוטית שכנראה הייתה טרנדית באותם ימים. דיויד יום מנסה לקעקע את עניין הסיבתיות כקשר הכרחי ומוכיח לוגית כי מדובר בהתנסותנו החושית. לדוגמא: אש ועשן, האם הקשר ביניהם הכרחי או שמא הורגלנו מניסיוננו לראות אותם יחדיו? יום מטפל גם בבעיית האינדוקציה ומראה שגם אם כל יום יופיע לפנינו עורב שחור אין זה מוכיח שכל העורבים שחורים.

הספר מרתק מאוד, מרחיב את התודעה ופותח את הדמיון. ואפילו לא צריך בשביל זה לצעוק שום דבר חמש פעמים. מה כן צריך? המון סבלנות וריכוז רב. דבר נדיר אצל רוב הקוראים, מה שמוביל להצלחתם הגדולה של ספרי ההדרכה ולהתעשרותם של כל מיני גורואים עם זיפים שמצטלמים יפה.

ספר נהדר.
אהוב עליי יותר משאר ההוגים שכתבו אודות האמנה החברתית, משום שהאופן בו הוא רואה את ההתנהגות האנושית הכי התחבר לי למה שקיים בפועל.
בהחלט לא חייבים לקרוא את הכל, והאמת היא שעיקר הפרקים המעניינים הם יג' עד כ"א (:

חשוב לציין שהובסי חי באנגליה של המאה ה17, על רקע ספציפי: רקע מלחמת האזרחים שהתחוללה, עלייתו של קרומוול המנובל והוצאתו להורג של המלך צ'ארלס הראשון. הספר של הובס מהווה סוג של "כתב הגנה" אשר תומך בשלטון המלוכני, על פני הכח ההולך וגדל שצבר הפרלמנט בראשות קרומוול.

לדעתי טוב יותר מאשר כתבים שומים של לוק, רוסו וכיוצא באלה. כתוב קר, ברור, ענייני, לדעתי נהדר.

ראשית ולמען ההגינות אודה שקראתי את הספר באנגלית. רכשתי אותו בכריכה מהודרת בחנות יד שנייה בלונדון. המסרים בספר הם בשפה אוניברסאלית שבה "מדברת" כל קבוצת בני אדם שמונהגת על ידי מנהיג או - "נסיך".
ולעצם העניין.
הדיפלומט הראשון, אבי מדע המדינה, היסטוריון, אופורטוניסט בלתי נלאה, תככן , גאון, הוגה הריאליזם הפוליטי, אכזר, הפכפך וצבוע - כל אלה ועוד היה ניקולו מקיאוולי.
ישב אדם בגלות. אדם חכם, סקרן ובעל יכולת מרשימה של הבנת תהליכים, ובמקום לשקוע במרה שחורה על אובדן חייו הקודמים- טרח והעלה על הכתב סיפור. סיפור שאורג בתוכו ניסיון עשיר של שנים רבות בתחום שאותו ביסס (דיפלומטיה) ושכלל חיכוך מתמיד עם דוכסים, מנהיגי דת, נסיכים ומלכים שהיוו את הקלחת הפוליטית של זמנו.
מקיאוולי היה נותן שירות מן הסוג הטוב ביותר; הוא מיזג את דמותו ושאיפותיו עם אלה של אדונו. אם כי הדבר עלה לו ביוקר כאשר אמא גורל, או "פורטונה" כפי שהוא מכנה אותה טרפה את הקלפים מחדש.

לכל אדם יש תחום שהוא מוצלח בו מאחרים וכל אדם ראוי שידע את מגבלותיו.
מקיאוולי לא היה נסיך, אולי משום מעמדו הראשוני ואולי משום שהרגיש שהתפקיד "גדול עליו". ממש כמו ששחקן בינוני הופך למאמן מצויין, מקיאוולי השכיל להשקיע באיגוד תובנותיו הרבות והעברתן הלאה כעצות לשליטים הנוכחיים (כן כן ...אלה שהגלו אותו) כיצד לשלוט, לשמר ולפתח את נסיכותם.
כדי לקרוא את הספר ולרדת לעומקו דרוש מעט דמיון.
החליפו את המילה הנסיך ב"בוס", או אולי בעצמכם, את ה"נסיכות" במחלקה, משרד או הנהלה, "מלחמה" בעימות ואת "בעלי ברית" בעמיתים לעבודה או שותפים לניהול - והרי לפניכם מדריך ריאליסטי מאוד להתמודדות בכל מקום בו יש בני אדם; תככים, צביעות,שררה, מזימות, תחרות, תאווה לכח ורדיפה אחר כבוד - קבוצה של בני אדם כבר אמרתי ?

כמה מובאות מן הספר להמחשה:
"אל לו לנסיך לשנות את תכניותיו בכדי להימנע ממלחמה; המלחמה בו תבוא. ובכך, הוא אך דוחה אותה לעיתוי גרוע יותר - ולרעתו"

"אדם זהיר - עליו ללכת בעקבותיהם של אנשים דגולים. אם מעלותיו אינן מספיקות בכדי להשתוות לשלהם, לכל הפחות מעשיו משקפים גדולה"

אני חושב שפירוש הספר כ"מדריך לרודן המתחיל" חוטא ועושה עוול למקיאוולי. אכן, חלק מהמשפטים בו קשים לעיכול "לפעמים אכזריות היא המעשה הנכון יותר מאשר רחמים" , במיוחד לאידיאליסטים השואפים למוחלט ולבלתי מושג והנמשכים לעקרונותיהם של דיוגנס או סנקה, אך בל נשכח שזה מה שאומר לנו מקיאוולי - יש מצוי, ויש רצוי ועלינו לזכור שאם נזלזל במצוי ונתמקד ברצוי סופינו שנאבד הכל. אנו בני אדם לטוב ולרע.

אליבא דמקיאוולי, כל המעשים נשפטים בדרך אחת בלבד - האם הם מעצימים את הנסיך, מחזקים אותו ומאפשרים לו לשמור על ההגמוניה שיצר ? וזאת מתוך נקודת הנחה שהנסיך מנהיג את נסיכותו לעבר עתיד טוב יותר בשבילו - ועל כן גם בשביל נתיניו. ובני אדם זקוקים להנהגה, וזאת ידוע משחר ההיסטוריה.
הספר עשיר בעשרות דוגמאות מאלפות מהתנ"ך, ימי רומי ועד ימיו של מקיאוולי להמחשת רעיונותיו.
מומלץ ביותר.