מעולם לא הורגש שהמצב במדינה כל כך נורא ומדאיג כמו עכשיו.
מעולם לא יכולתי לתאר לעצמי שאני מרגיש דמיון לימים שלפני חורבן בית שני והמרד ברומאים שכשל.
ומעולם לא הבנתי איך למין האנושי שכתב לאורך היסטוריה מיליוני כתבים יקרים יותר מיהלומים, עדיין לא לומד.

ניקולו מקיאוולי לא היה מקיאווליסט. זו טעות שנוהגים להדביק לגביו. מקריאה ב"נסיך", המגנום אופוס שלו שכתב כדי לשכנע את המדיצ'יז להחזיר אותו לפירנצה ולחיים הפוליטיים, עלולים לחשוב שהוא בן אדם שיעשה הכל כדי להישאר בשלטון. אבל לא כך הדבר. ניקולו מקיאוולי היה בן אדם שהבין את הנפש האנושית ושטויותיה, הבין היסטוריה מערבית ורצה לשמור על הסדר הטוב. אבל הסדר הטוב לא יושג כמו במדינה של אפלטון. בעולם שבו ישנם גנבים, פושעים, שקרנים, חנפנים וחלקם בבמה הפוליטית, מקיאוולי מביא מדריך קריא ומבוסס על איך להישאר במשחק. ואיך לנהל בצורה יעילה.

יכול להיות שלא כולם ישמחו לקרוא שמקיאוולי טוען שעל שליט להיות מאיים מאשר חביב ואת הטוב, לטפטף טיפין טיפין כדי שיבינו שבסך הכול באים לקראת העם. מקיאוולי ידע שבעולם כה אכזר ללא תמימות שנעלמה עם הגירוש מגן עדן, אי אפשר להיות קדוש מקסים עם הילה ולשרוד בעולם כזה. וככה הבנתי שאדם שחי בתקופת הרנסאנס כתב דברים שעברו לי בראש ולא בבהירות כשצפיתי בקרקס שהולך אצלנו.

מרגיש שהקאמבקיסט בנימין התחנך על ברכי מקיאוולי בכך שידע טוב מאוד איך לשמר את שלטונו. אבל נראה שלאט לאט גם הוא לא עוקב אחרי החומר בכך שנתן לחלשים ממנו כוח גדול שמאיים עליו. כך גם האופוזיציה שנדמה שלא קראה כלל את עיקרי הנסיך בכך שכולם מנסים להיות נציגי הצדק. חברים את זה ההיסטוריה תחליט. כמו שמקיאוולי שפט קיסרים רומיים או שליטים מימים מאוחרים יותר על פי מעשיהם וכיצד הם נראים בעיניי ההיסטוריה ובין היתר ביכולת שימור השלטון שלהם.

כל מי שמוטרד/ת מהמצב כיום, מעוניינ/ת בפוליטיקה, לא יכול/ה להישאר אדיש למתרחש סביבו, רוצה להשכיל וללמוד ולשמר ידע חשוב בספריית מוחו/ה. תפסו את "הנסיך". לפני "עיונים" שאמנם יצא לפני, אבל זה בגלל שמקיאוולי חשש איזה ברוך הוא יטיל עם הוצאת "הנסיך". מה שבאמת קרה כשהכנסייה אסרה על קריאתו. זה לא משנה. מקיאוולי היה מבריק. מהרבה הוגים שקשה להגיד שחלקם מתיישנים טוב.

אכן יצירת מופת, ולא בכדי נחשב לאחד מספרי המופת בהגות הפוליטית.
ניקולו מקיאוולי מדבר על האופן שבו השליט רוכש את השלטון, ומפריד בין סוגי הרכישות השונים. אחר כך מדבר על התכונות שרצוי שיהיה לשליט ובאיזה אופן הוא יכול להגדיל את הסיכוי שהשלטון יישאר בידיו.

למי נכתב הספר?
הספר נכתב לכאורה למנהיג החדש. זהו מדריך משתמש לנסיך בהוראות עשה ואל תעשה כאשר המחבר נותן הצדקות מנומקות להמלצות שלו מתוך דוגמאות היסטוריות.

למה נכתב הספר?
בזמן כתיבת הספר מקיאוולי היה בסוג של פרישה שלא מרצון, והוא עשה מאמץ לשכנע את השליט המקומי להחזיר אותו לתפקיד רשמי ע"י הצגה של היכולות המופלאות שלו בהבנת הפוליטיקה ע"י כתיבת ספר הזה. זה בעצם היה סוג של מסמך לשיווק עצמי, אבל הוא לא הצליח לחזור לתפקיד בשלטון בעקבות זה.

מי כדאי שיקרא את הספר?
כל מי שרוצה להבין את המנהיגים הקיימים ואלו שקדמו להם. גם אם זה ברפובליקות, נראה שכל הפולטיקאים קראו את מקיאוולי עוד בתיכון, או שנולדו עם הידע הזה.

איך לקרוא את הספר?
לא לדלג על המבוא. בגרסה זאת (דביר – הוצאת שלם – ספריית לויתן) ערך וכתב את המבוא הלי זמורה שעשה עבודה נפלאה. למעשה המבוא מתאר מצוין את כל מה שכתוב בספר ובמידה מסויימת מי שקורא את המבוא יכול לדלג על קריאת הספר, אבל זה לא יקרה. רמת הסקרנות שמתעוררת בעקבות המבוא המצוין מחייבת את הקורא להמשיך ולקרוא את "הדבר האמיתי" בלשונו של מקיאוולי, למרות שהתוכן ברור כבר מהמבוא.

האם הספר ברור וניתן להבין את השפה?
הספר כתוב עם הערות שוליים למכביר, והבהרות והסברים על הדמויות ההיסטוריות המוזכרות, כך שגם קורא שלא בקיא בכל ההיסטוריה המפוארת של איטליה בימי הביניים (כמוני למשל) לא ירגיש נבוך ויבין בדיוק על מה הסופר מדבר. האופן שזה ערוך הוא נוח ביותר, כך שלא צריך לדפדף על מנת לקרוא את הפרוש כי הוא כתוב בתחתית הדף, דבר שמקל על רצף הקריאה.
בתאריך 16/02/2022 נכתב באתר זה ביקורת מצוינת על הספר הנסיך בהוצאה אחרת (זמורה ביתן משנת 1988). הביקורת ההיא (מאת יוסי) נטען שההערות מוקמו בסוף הספר ולא בתחתית העמוד – דבר שמקשה על רצף הקריאה. בתרגם זה של מרים שוסטרמן-פדובאנו הנושא תוקן, דבר שמקל על רצף הקריאה.

גם היום כעבור 500 שנה ניתן לראות את הרלוונטיות של הספר למהלכים שקורים בעולם.

הספר נפל לידי במקרה בדיוק כאשר פוטין פלש עם צבאו לתוך אוקרינה, ומה יכול להיות עיתוי טוב יותר מאשר זה ע"מ להתחיל לקרוא את גדול הסופרים אשר כתב את המדריך האולטימטיבי לנסיך, או בשפה העכשווית שלנו "לשליט היחיד".

תרגום מעולה ונהיר של הלי זמורה, שמצליחה ללכוד באופן ברור וקל לקריאה את הרעיונות העמוקים, הפשוטים לכאורה ובוטים של מקיוואלי.
הבוטות, החיסכון במילים והביטחון ששזור בין המילים מרתקים מאוד, ואין ספק שהספר מהווה בסיס אדיר למדעי המדינה.

במשפט אחד - בית הספר לפולטיקאים מתחילים.
המדריך הקצר, אך מלא, ברזי הפוליטיקה, איך תהיה פולטיקאי כושל או אם בחרת אחרת, איך תהיה פולטיקאי מוצלח.
מדהים כמה שהספר הזה רלוונטי להיום כמו שהוא היה רלוונטי לפני כמה מאות שנים.
מומלץ בחום

הספר הזה - שעוסק בניתוח מעשה הפוליטיקה ושהביא את כותבו לחיי נצח - לטוב ולרע - הוא ההוכחה שהשפעה של סופר אינה תמיד כי ספרו הוא הטוב ביותר האפשרי, אלא כי הספר הוא האמיתי ביותר האפשרי. מקיאוולי מיטיב להבין את נפש האדם ומיטיב להבין מה מניע את מעשי השליט (בעיקר כוח) ומה מניע את העם - מי שנותנים לשליט את האפשרות לשלוט (בעיקר מניפולציה וחנופה).

הספר מנסח אמיתות שהן רלוונטיות גם היום, בערך 500 שנה אחרי שנכתב (אני כל כך גרועה בחשבון, שקבלו ממני מספרים בהסתייגות). מה שמפליא באמת הוא, שהספר נכתב לתוך הארועים אותם חווה מקיאוולי בזמן הווה פחות או יותר, והוא לא נדרש לזמן כדי להעריך את הארועים ולפרשם, כמו שעושים ההיסטוריונים.

זה כמובן אינו ספר קריאה, אי אפשר (לפחות אני לא יכולה) לקרוא אותו בבת אחת וגם להבין את דקויותיו. אבל מי שמתעניין במימשל, פוליטיקה וטבע האדם, ימצא בו הרבה חוכמה מעשית ותובנות לגבי החיים - גם בעידן שלנו, בקריאה של קטעים מפעם לפעם.

נראה לי שמקיאוולי זכה להיות שם נרדף למתמרן אפל של שליטים ושליטה כי הוא לא השתמש בשפה מכובסת: הוא אמנם הרחיק עדותו - מטעמים מעשיים של להישאר בחיים - אל דמויות בעולם העתיק, אך כשראה צורך הוא אומר ומדגים שלא תמיד להיות טוב ומוסרי זה גם מועיל, ושהתנהגות נמדדת על פי תוצאתה, לא בהכרח לפי שיפוט מוסרי שלה.

מאלף לראות איך שליטים עכשויים (לאו דווקא נסיכים...) מצטטים אותו בלי - אני בטוחה - לקרוא אותו. ומדהים להיווכח שמישהו שנולד במאה ה 15 יכול להיות כה מדוייק בחיזוי חיינו ותהפוכותינו.

מעניין במיוחד המבוא.

ראשית ולמען ההגינות אודה שקראתי את הספר באנגלית. רכשתי אותו בכריכה מהודרת בחנות יד שנייה בלונדון. המסרים בספר הם בשפה אוניברסאלית שבה "מדברת" כל קבוצת בני אדם שמונהגת על ידי מנהיג או - "נסיך".
ולעצם העניין.
הדיפלומט הראשון, אבי מדע המדינה, היסטוריון, אופורטוניסט בלתי נלאה, תככן , גאון, הוגה הריאליזם הפוליטי, אכזר, הפכפך וצבוע - כל אלה ועוד היה ניקולו מקיאוולי.
ישב אדם בגלות. אדם חכם, סקרן ובעל יכולת מרשימה של הבנת תהליכים, ובמקום לשקוע במרה שחורה על אובדן חייו הקודמים- טרח והעלה על הכתב סיפור. סיפור שאורג בתוכו ניסיון עשיר של שנים רבות בתחום שאותו ביסס (דיפלומטיה) ושכלל חיכוך מתמיד עם דוכסים, מנהיגי דת, נסיכים ומלכים שהיוו את הקלחת הפוליטית של זמנו.
מקיאוולי היה נותן שירות מן הסוג הטוב ביותר; הוא מיזג את דמותו ושאיפותיו עם אלה של אדונו. אם כי הדבר עלה לו ביוקר כאשר אמא גורל, או "פורטונה" כפי שהוא מכנה אותה טרפה את הקלפים מחדש.

לכל אדם יש תחום שהוא מוצלח בו מאחרים וכל אדם ראוי שידע את מגבלותיו.
מקיאוולי לא היה נסיך, אולי משום מעמדו הראשוני ואולי משום שהרגיש שהתפקיד "גדול עליו". ממש כמו ששחקן בינוני הופך למאמן מצויין, מקיאוולי השכיל להשקיע באיגוד תובנותיו הרבות והעברתן הלאה כעצות לשליטים הנוכחיים (כן כן ...אלה שהגלו אותו) כיצד לשלוט, לשמר ולפתח את נסיכותם.
כדי לקרוא את הספר ולרדת לעומקו דרוש מעט דמיון.
החליפו את המילה הנסיך ב"בוס", או אולי בעצמכם, את ה"נסיכות" במחלקה, משרד או הנהלה, "מלחמה" בעימות ואת "בעלי ברית" בעמיתים לעבודה או שותפים לניהול - והרי לפניכם מדריך ריאליסטי מאוד להתמודדות בכל מקום בו יש בני אדם; תככים, צביעות,שררה, מזימות, תחרות, תאווה לכח ורדיפה אחר כבוד - קבוצה של בני אדם כבר אמרתי ?

כמה מובאות מן הספר להמחשה:
"אל לו לנסיך לשנות את תכניותיו בכדי להימנע ממלחמה; המלחמה בו תבוא. ובכך, הוא אך דוחה אותה לעיתוי גרוע יותר - ולרעתו"

"אדם זהיר - עליו ללכת בעקבותיהם של אנשים דגולים. אם מעלותיו אינן מספיקות בכדי להשתוות לשלהם, לכל הפחות מעשיו משקפים גדולה"

אני חושב שפירוש הספר כ"מדריך לרודן המתחיל" חוטא ועושה עוול למקיאוולי. אכן, חלק מהמשפטים בו קשים לעיכול "לפעמים אכזריות היא המעשה הנכון יותר מאשר רחמים" , במיוחד לאידיאליסטים השואפים למוחלט ולבלתי מושג והנמשכים לעקרונותיהם של דיוגנס או סנקה, אך בל נשכח שזה מה שאומר לנו מקיאוולי - יש מצוי, ויש רצוי ועלינו לזכור שאם נזלזל במצוי ונתמקד ברצוי סופינו שנאבד הכל. אנו בני אדם לטוב ולרע.

אליבא דמקיאוולי, כל המעשים נשפטים בדרך אחת בלבד - האם הם מעצימים את הנסיך, מחזקים אותו ומאפשרים לו לשמור על ההגמוניה שיצר ? וזאת מתוך נקודת הנחה שהנסיך מנהיג את נסיכותו לעבר עתיד טוב יותר בשבילו - ועל כן גם בשביל נתיניו. ובני אדם זקוקים להנהגה, וזאת ידוע משחר ההיסטוריה.
הספר עשיר בעשרות דוגמאות מאלפות מהתנ"ך, ימי רומי ועד ימיו של מקיאוולי להמחשת רעיונותיו.
מומלץ ביותר.

ספר חובה לכאלו שמנסים להבין את דרכי הפעולה של השליטים בכל עת ובכל מקום.
ממש ספר מודל להבנת המציאות.
נכון כיום כמו בשעה שנכתב.
אם כי הזמנים השתנו והטנולוגיות שונות בני האדם בבסיסם אינם משתנים וגם המשטרים לכל סוגיהם ממשיכים לפעול על פי אותם עקרונות שמקיאוובלי מציג.

לאחר קריאת הספר אני מתקשה יותר ויותר להבין על מה הביקורת נגדו. 500 שנה מאז שנכתב, והוא רלוונטי מתמיד.
ספר מצויין. מומלץ מאד ללומדי היסטוריה ומדעי המדינה.