“ובכן, המוזות בהחלט שרו באופן מפעים על חרון אכילס, ולמעשה על נפש כל אדם פחות או יותר, גם אם היא מועצמת במאפיינים האלוהיים והאפיים של אכילס ושל היצירה הזו.

לגבי התרגום: את השיר הראשון קראתי בערבוביה בשלוש התרגומים העיקריים לעברית; טשרניחובסקי, שבתאי וארואטי, בלי שאני יודע באיזה מהם לבחור, כמו פריס מול שלושת האלות, עד שקטע קצר בסוף השיר הראשון שכנע אותי לבחור בטשרניחובסקי:
"רַע וָמַר יֶהִי וְקָשֶׁה מִנְּשֹׂא אַחֲרִית דָּבָר,
שְׁנֵיכֶם אִם-כֹּה תִהְיוּ נִצִּים בִּגְלַל בְּנֵי-אָדָם בְּנֵי-תְמוּתָה,
תְּעוֹרְרוּ מְדָנִים בְּקֶרֶב הָאֵלִים; וְנֶעְדָּר עֹנֶג
מִשְׁתֵּה הַיַּיִן הַמְפֹאָר, כִּי יַד הָרַע עַל-הָעֶלְיוֹנָה."
בתרגום שבתאי זה כתוב כ"זה עניין הרסני, שנבצר יהיה לעמוד בו
אם בגלל בני תמותה שניכם תתקוטטו כך,
ובין האלים תערכו מהומה, ולא נמצא עונג
בסעודה הנאה, כשעניין כה פחות מנצח."

תרגום טשרניחובסקי הוא פשוט יצירת פאר. השפה עשירה, ציורית, מקראית.. הוא כותב "נחנו" במקום "אנחנו" כי האות א' נוספה למילה הזו בהשפעת הארמית ולא הייתה בעברית של רוב המקרא.. כזה דיוק בפרטים כדי ליצור אווירה כבש אותי. אין לטשרניחובסקי מתחרה בתרגום לעברית. נקודה.
אם אתם תקראו את האיליאדה אני מתחנן אליכם שתעשו את זה עם התרגום שלו. זמין ברשת בחינם כי כבר אין עליו זכויות יוצרים.
אסף ברטוב מ"פרויקט בן יהודה", שהוא מומחה ליוונית בין שאר מעלותיו, עשה עבודת קודש ויצר מילון מונחים והערות לכמעט כל שירי האיליאדה בתרגום טשרניחובסקי. תחפשו בגוגל "מבוא להומרוס 2004". עזר לי מאוד. בלי זה חד משמעית לא הייתי צולח את תרגום טשרניחובסקי, אבל עם זה התרגלתי די מהר לשפה שלו.
נעזרתי גם בתרגום שבתאי בקטעים יותר קשים או כשקראתי בעייפות יחסית \ קטעים משעממים שלא רציתי להתעכב עליהם בתרגום טשרניחובסקי (אהמ קטלוג הספינות אהמ).
רק רוצה להבהיר: תרגום שבתאי לא רע בשום אופן. הוא מתרגם נאמנה ומשתמש בעברית טובה, אבל הוא פשוט לא מתקרב בעושר וביופי הפיוטי שלו לטשרניחובסקי.

בכל מקרה, לאיליאדה עצמה.
אני מקווה מאוד שלא הפחדתי אתכם מקריאה של יצירה "חשובה", מרוחקת וגדולה מהחיים, כי (לרוב) האיליאדה באמת לא כזו.
כן, יש כאן אלים שנלחמים אחד בשני ואלפי שורות של תיאורי קרבות, אבל יש כאן בני אדם מלאים, רגעים מורידי דמעות (בכיתי כל כך בשיר השישי..), רגעים מצחיקים, קטעים שמלמדים על תרבות רחוקה ומאנישים אותה, אלים קטנוניים ופתטיים להחריד.. זה חי וזה נגיש לחלוטין.

יחד עם זאת אני לא אשקר: זה ספר ענק, ואין לי מושג איך סיימתי אותו בחמישה ימי קריאה נטו (שבעה ברוטו, היו יומיים בהם לא קראתי). יש בשלב מסוים יום קרב שנמרח על משהו כמו שבעה ספרים אם אני זוכר נכון, ולפעמים זה הופך רפטטיבי להחריד והסימילות של הומר מתערבבות זו עם זו בחוסר ייחודן לעומת מקרים של סימילות גאוניות (למשל דימוי של צבא אכילס לקן צרעות על צד דרך ראשית שנערים היכו, ואז עובר הלך רנדומלי נתקל בו וכל הצרעות מסתערות עליו).
עוד מלחמה סביב גופה של גיבור, עוד פעם הקרב נע בין הטרויינים ליוונים, עוד פעם הומר משווה לוחמים לחזירי בר ולאריות ואנשים אחרים לציידים, עוד פעם אל מפיח כוח בלוחם כזה או אחר..
יום הקרב הממושך הזה לחלוטין יכול היה להיות מתואר בחצי ממספר השורות שמוקדשות לו. ואף מילה על קטלוג הספינות הידוע לשמצה.

אז כן, האיליאדה לא מושלמת, אבל לעזאזל, היא אנושית להחריד.
אף אחד מאיתנו אינו אכילס אבל אני יכול להעיד על עצמי לפחות שהייתי במצבים שבהם חמת אכילס שלטה בי, ושהאנושיות שבה הספר מפרק אותה בסוף נכונה היום בדיוק כפי שהיא הייתה נכונה לפני 2,700 שנים(!)

אז מתי אמשיך לאודיסיאה..? אלוהים אדירים, לא בקרוב!

9 \ 10

נב: מאוד אהבתי את הניתוחים הקצרים של Zachary May ביוטיוב לכל ספרי האיליאדה. צפיתי בו לאחר כל ספר. מומלץ בחום. גם עמוד הפייסבוק "אהוד קורא את האיליאדה והאודיסיאה" נהדר.”

“הספר טוב, מעניין, אך השפה קשה ביותר, וצר לי לומר שהיא פוגמת בחוויית הקריאה. אבל יש שיטה לקרוא את הספר - לעבור ברפרוף, לקרוא בעיון את הקטעים המעניינים, ואז, אחרי שהתרגלתם לשפה - לקרוא את כל הספר. כך אני עשיתי, ובסופו של דבר הסתדרתי.
אחר כך קראתי גם את האודיסיאה, ופחות אהבתי. מוזר, שהרי הדמות האהובה עליי במיתולוגיה היא אודיסאוס, ואני תמיד חפשת אזכורים שלו. לכן, לכאורה, הייתי אמורה להתענג מספר רק בכיכובו, אבל לא. מה יש לעשות, המלחמה פשוט יותר מעניינת.
הספר קשה, וההתמודדות אתו אינה קלה, אך לאחר שהצלחת - אתה מודה לעצמך על כך. הספר שווה כל שן שלי שנשברה כתוצאה מקריאתו. ממש כמו שייקספיר - רק ברמה הרבה יותר גבוהה ושפה הרבה יותר קשה.
הספר מומלץ מאוד, אם אין לכם כוח לגרסא הקשה של טשרניחובסקי, תמיד אפשר לקחת תרגום אחר. אתם לא תצטערו.

נ.ב.
במבט לאחור על הביקורת ממרחק של שנה, אני חוזרת בי. השפה בספר היא אחת היפהפיות שנתקלתי בהן. אסור לפספס! תענוג צרוף, גם אם אתם לא בקיאים בשפת הגמרא...”

“עקב אכילס מה זה אומר ומאיפה הגיע הביטוי הזה ?
בחיי היום יום ישנם מטבעות לשון שנלקחו מהמיתולוגיה היוונית (עקב אכילס,תסביך אדיפוס,אודיסיאה...)
פתיחה טובה לעולם זה היא ספרו של הומרוס האיליאדה.

חטיפת הלנה היפה גורמת למלחמה בין טרויה ליוון.אכילס עושה " שביתה איטלקית ",עד שחברו הטוב נהרג.מריבות מטופשות בין אילי האולימפוס גורמות להם להשתתף במלחמה.וכיצד הנשים (כבר אז) מתמרנות שהכול יצא לטובתן.

המיתולוגיה רלוונטית כבר למעלה מ - 2000 שנה.”

“הספר המקדים לאודיסאה. סיפור מלחמת טרויה. אגב זמן האירוע מתוארך לבערך זמן יציאת מצרים, יותר מאלף שנה לפני הספירה. הספר שנכתב במקורו במשקל שירה עבר אינספור תרגומים. בעברית שמר שאול טשרניחובסקי על הסגנון השירתי בהיותו משורר גדול בעצמו. אני התודעתי לסגנון פרוזה באנגלית של Samuel Butler. הסגנון השירתי המקורי קשה עקב מורכבותו ואורכו הרב. אחרי שבוחרים את הסגנון המתאים בודאי שהספר מרשים ומהנה ביותר אם כי פחות מהבא אחריו "האודיסאה". למעשה אפשר להתיחס אליו כספר הראשון בטרילוגיה : איליאדה, אודיסאה, אנאיד. השנים הראשונים ע"י הומרוס והשלישי ע"י וירגיל. שלושתם ביחד מהווים את אושיות התרבות המערבית ונלמדים כחובה בבתי הספר במערב.”