#
אני חייבת תודה לשרה פינבורו. היא הבהירה לי כמה דברים על ספרי-מתח והיכולת להנות מהם.
ההנאה – אני מניחה שלא רק שלי וכנראה לא רק בספרי מתח – היא היכולת להזדהות עם הגיבורים ולהבין את מעשיהם. לעתים קרובות אני חושבת על אמינות ופעמים רבות כתבתי שספר הוא "אמין" או "לא אמין" בעיני. וטעיתי לחשוב שמדובר בהיתכנות. אז זהו, שאמינות והיתכנות הם שני תחומים שאין ביניהם קשר אמיתי כשמדובר בספרים. סופר טוב יכול לשכנע את הקורא שלו באמינות סיפור שהיתכנותו היא אפס. סופר גרוע לא יגרום לקורא לחשוב בכלל על היתכנות, כשידחה את הסיפור בבוז.

פינבורו, שזה סיפרה השני שאני קוראת, כותבת (אמנם המדגם קטן אך נראה לי שהוא מייצג) על נשים שמתמודדות עם חיים קשים, מפרנסות את ילדיהן מעבודה לא-זוהרת, נלחמות עם המשקל שאינו יורד, יוצרות קשרים בינן לבין אחרים, המבוססים על שקר ו/או דימוי לא-מודע. עד כה – החיים עצמם, לא שווים סיפור. בספר הזה יש ניסיון למתוח את גבולות הז'אנר (או שאולי אלה הם גבולות הז'אנר) ולהעמיס על כתפיה הצרות של הגיבורה מכל טוב: ילדות אומללה, התעללות מצמררת, פשע מזעזע, התנהגות משונה ובחירה לא בררנית של קשרים בעבר ובהווה.

למה אנשים מבצעים פשע? למה הם מוכנים לסכן את חירותם, שלא לומר את דימויים בעיני אחרים אם ייתפסו, ולבצע פשע? לעניות דעתי יש רק שתי סיבות לזה: חמדנות או רגש. כלומר, או שאני רוצה להשיג את מה שלא שייך לי, או רגש עמוק המחייב פעולה. יש היגיון פנימי מאחורי מעשיהם של אנשים, אפילו אם לא נצליח להבין את ההיגיון הזה ואת מניעיהם. כאשר סופר כותב סיפור על מעשים שאי אפשר לראות את ההיגיון שבהם, גם אם הסיפור מורכב מפרטים מעניינים, הוא יידחה. תכנון של פשע צריך להלום את התמורה הצפוייה להתקבל ממנו. במקרה הזה – התכנון היקר וההשקעה הענקית אמור להביא למתכנן קרוב לאפס תמורה. איזה מין פושע מוכן להסתפק בזה?

שרה פינבורו מספרת בספר הזה על מניע שאינו מתקבל על הדעת. הקוראת מרגישה אפס היתכנות לסוג הפשיעה הזה, לרציונל שלו ולביצועו. סוף הסיפור עונה על הצורך של קוראים לסיים ב-"סוף טוב" לדמויות איתן הזדהה. אבל כאשר "סוף טוב" הופך סוג של פארסה, הוא מחסל את שאריות הכבוד שהיה לקוראת כלפי הסיפור וכלפי הסופרת, שהוכיחה ב"מאחורי עיניה" שהיא יודעת לכתוב מתח ובמיוחד סוף שאינו דומה לשום סוף אחר.

זה עוד ספר במסגרת סיפורי יחסי אימהות ובנות במסע האישי שאני עורכת עכשיו. הוא נלקח מהספריה, לא אני בחרתי, אבל על פניו התאים לי מבחינת התקציר והעלילה.

אווה היא נערה בת 16, תלמידה בינונית, משתתפת בנבחרת שחיה, וסובלת מאם אוהבת מדי, ברמה דביקית ממש. היא לא מכירה את אבא שלה, והדיאדה אימא-בת שבה היא חיה מציקה לה ממש. החברות שלה הן רק הבנות מנבחרת השחייה, היא מג'נגלת בין חבר מהאיזור ומכר וירטואלי שהתחיל איתה בפיייסבוק, והחיים סבירים. יום אחד כשהיא משתזפת בפארק, הייא מצילה ילד בן שנתיים מטביעה, והפרסום שמגיע בדרך הטבע גורם לה לגלות דברים נוראיים על אימא שלה, וכל עולמה חרב עליה.

החלק הראשון של הספר הגיוני וסביר, גם אם מסופר בצורה מייגעת במקצת מכמה נקודות מבט בגוף ראשון - זו של אווה, זו של אימא שלה ליסה, וזו של מרלין שהיא חברה של האם ומשמשת מעין דודה סנדקית לאווה. בחלק השני נשזרים חלקים מהעבר, והוא הופך להיות דייסה של ספר מתח בלתי משכנע בעליל וגם לא מאוד מותח. אף אחד מהקולות לא אמין, המניעים לא משכנעים, הסיפור של הדמויות נראה פנטזיה ולא, כמו שאמור להיות, אימה של נשמות מעוותות, ומה שנשאר זה תחושה לא ברורה של המון קווי עלילה בוסריים שאפשר היה לפתח לחמישה ספרים נפרדים. אבל זה כנראה כרוך במאמץ, ולמי יש כוח. כמובן שגם שם הספר לא קשור לשום דבר.

קצת דומה וקצת קשור לספר על רוז גולד

אי אפשר להמלט מהעבר אבל אפשר לנסות להסתתר ממנו, כך חיה ליסה, אישה נוירוטית חרדתית אמא מגוננת לאווה בת השש עשרה.

לליסה היתה ילדות נוראית, הזנחה, התעללות מינית ופיזית אשר גרמו לה להיות ילדה פורעת כל עול, זועמת וכועסת.
הכדורים והשתיה ערפלו את חושיה וגרמו לה לבצע את הנורא מכל, רצח אחיה הצעיר.
שמה הוכתם לעד.

והיום היא ליסה אמא לאווה הם ברחו מבעל מכה, שינו את שמם וזהותם ויצאו לדרך חדשה.
ליסה עובדת, צמודה לחברתה מרילין.

הספר כתוב בשלוש קולות נע בין אז לעכשיו.
חייה של אווה הנערה הרוצה לצאת לחופשי מהלחץ של אימה, יש לה חבר מסתורי בפייסבוק שהיא מסתירה בפני כל.

מרילין החברה המסתירה גם היא סוד, חייה היפים כלפי חוץ הם גהינום בבית.

וליסה האם המגוננת מפני עברה היא מסתתרת.
סודה של ליסה ועברה שמור בקפדנות יתרה עד הרגע בו תמונתם מתפרסמת בעיתון
כאשר היתה אווה מתיחה ילד מטביעה.
זהותה פרוסה על פני כל ומחול השדים מתחיל.

ליסה נחשפת בשמה המקורי, ליסה נרדפת, היא עוברת שוב לינץ תקשורתי המשטרה חוקרת, הן מסתתרות.
כל ההתפתחויות בעקבות חשיפתן גורמות לליסה לצאת את מסע חייה והתמודדות עם עברה והגילויים המפתיעים שהביאו איתם.


ספר מתח סוחף, קליל, זורם , עם טוויסטים אבל גם עם קפיצות בעלילה שקצת פגמו בחיבור הרמזים. וסוף צפוי והגיוני ולא ההזוי כפי שהיה בספרה הקודם, מאחורי עיניה.
ממליצה לאוהבי הז'אנר.

זה ספר מתח, למרות שהתבלבלתי בהתחלה לחשוב שהוא רומנטי או משהו כזה.
ליסה היא אם חד הורית לאווה המתבגרת הטיפוסית. בתחילת הספר אפשר לטעות ולחשוב שהעלילה היא מה שקורה לליסה במשרד וניצני הרומן שלה עם איזה לקוח, אבל לקראת אמצע הספר מתחילים להתחבר הרמזים שפוזרו בנוגע לליסה בצעירותה, ואנחנו מתחילים להבין שיש לה סיבה לברוח.
ואז קורה משהו לא צפוי שמכניס את הדמויות העיקריות בסיפור לסחרור, עד שהסיפור המלא נחשף ונפתר בסופו, כמו בספר מתח קלאסי.
הכתיבה קולחת והדמויות אמינות וסיפור הרקע מכמיר לב ומזוויע כאלד, כמו בהרבה סיפורים בז'אנר הזה.
ספר טיסה מהנה.

ספר מתח מצויין! זורם, מעניין ומלא הפתעות.
אהבתי מאד את הספר הקודם "מאחורי עיניה" שהסוף שלו היה הזוי ובדיוני. היו כאלה שלא אהבו אותו דווקא בגלל אותם מוטיבים בדיוניים אז הספר הזה הוא ספר מתח "רגיל" הכוונה הגיוני, הוא מרתק מהעמוד הראשון ויש בו הכל: הרבה סודות, רצח ואפילו קצת אימה והעיקר - סוף מרגש מאד. ממליצה בחום!
ליסה מגדלת לבד את בתה אווה. היא אם מגוננת במיוחד. היא דואגת לבתה כל שעות היממה ולא נותנת לה אויר לנשימה.
ליסה עובדת קשה בכדי לפרנס את בתה ואותה. החברה הכי טובה של ליסה היא מרילין, איתה היא עובדת. הן היכירו בעבודה והן חברות נפש. הן בטוחות שהן מכירות היטב אחת את השנייה. אך ככל שמתקדם הסיפור, מתגלים המון סודות אצל שתיהן. ליסה מסתירה סוד מהעבר, מרילין מסתירה סוד מההווה.
יום אחד ליסה מכירה לקוח במסגרת העבודה, גבר נאה ועשיר, שמאד מוצא חן בעיניה. אחרי תקופה ארוכה שלא ניהלה קשרים עם גברים, היא יוצאת איתו לדייט וחושבת שאולי הגיע הזמן להמשיך הלאה, לשחרר את הסוד הנורא שקבור אצלה עמוק בלב מגיל הילדות ולנסות למצוא אהבה.
כשאווה, בתה, מצילה ילד מטביעה ותמונות שלהן מופצות ברשתות ובתקשורת, ליסה מבינה שהיא כבר לא אנונימית ואם מישהו מעברה יזהה אותה, כל החיים שבנתה לעצמה בסכנה. היא מפחדת ובעיקר דואגת מאד שמישהו עלול לפגוע בבתה האהובה והיקרה לה מכל.
ליסה מבינה שהיא חייבת להתמודד עם עברה. בעיקר כשצצים רמזים קטנים ששייכים לעברה וכנראה נועדו לרמוז לה שמישהו אכן זיהה אותה ומחפש נקמה.
יש המון אירועים בהמשך, המון שאלות, המון סודות שמתגלים והמון הפתעות.
גם סיפורן של מרילין ואווה מסופרים כאן. מרילין מסתירה סוד הקשור לנישואיה, אווה מסתבכת עם החבר שלה ובמקביל מנהלת תכתובת עם גבר שזהותו לא ידועה לה דרך הפייסבוק. היא מתאהבת בו ומצפה בקוצר רוח למפגש ביניהם.
מהו הסוד הנורא שליסה מסתירה? למה היא כל כך מגוננת על אווה? מיהו אביה של אווה? מה יעלה בגורל החברות של ליסה ומרילין כאשר סודה של ליסה יתגלה? מיהו הגבר שמתכתב עם אווה? מי מאיים על ליסה ועל אווה? האם ליסה ואווה יצליחו להינצל?
תקראו ותגלו. הכל מתבהר לאט לאט ושום דבר לא נותר פתוח, בדיוק כמו שאני אוהבת.
זהות האדם המאיים הייתה לי הפתעה גמורה שלא יכולתי לצפות לעומת הסוף שאותו צפיתי אבל זה כלללא פגם בהנאה שלי מהקריאה. אהבתי מאד את הסוף המרגש והאופטימי.
ממליצה בחום!

אהבתי מאוד את הספר!!!
אמנם הוא לא כמו "מאחורי עיניה" שהיה יותר מסתורי וסוחף ועם סוף הרבה יותר חזק ואיכותי שקשה להשתוות לו. אבל גם הפעם שרה לא מאכזבת והספר מותח וכתוב מעולה, מלא טוויסטים והפתעות עד הרגע האחרון.
לא יכולתי להניח מהידיים!!!
מומלץ בחום!

אי אפשר לברוח מהעבר ואת ליסה הוא רודף,מפחיד ומאיים גם אחרי שנים.
היא אמא חרדתית לבתה, אווה,בת ה- 16.
אוהבת ומגוננת לפעמים יותר מדי לדעת אווה.
חייהן מתנהלים על מי מנוחות עד שמופיעה בובת ארנב,תמונה נעלמת ואחרת שבורה לרסיסים מחזירות את ליסה לעברה.
כאשר ילד טובע ניצל על ידי אווה ובמקום להיפך לגיבורה הן נאלצות להסתתר ולברוח.
העבר חוזר ובגדול, מאיים ומפחיד יותר מתמיד.

החלק הראשון של הספר מצויין וכמעט שמיהרתי לחשוב ששרה התעלתה על "מאחורי עיניה"
החלק השני של הספר עדיין מתח אבל התחיל טיפה לייגע אותי עם הרמזים העבים מדי ששוגרו בכל משפט שני
החלק השלישי כבר עייף ממש - היה צפוי מדי, רווי בפרטים מיותרים וקצת חיכיתי שייגמר

ובאופן כללי -
הספר חמוד מאוד אבל יש בו משהו מאוד לא בשל, כאילו כתבה אותו נערה צעירה שלא קראה מספיק ספרי מתח כדי לדעת איך זורעים את זירעי המתח מבלי להיות ברורים מדי, איך להפוך לקורא את הבטן עם תפניות בעלילה, איך לכתוב סוף לא צפוי לחלוטין ולהותיר את הקורא המום.

בקיצור הוא יותר דומה ברמתו ל"13 דקות" מאשר ל"מאחורי עיניה"

מבאס