אם תהיתם פעם לצורך מה כותבים את עמוד או עמודי התודות בסיום הספר, ומי בכלל קורא אותם, אז הנה התשובה: אני קוראת אותם. כל מילה ומילה מהם. זה עונג נפרד מקריאה של הספר, סוג של "מאחורי הקלעים כזה". כמובן, יש כאלה שעושים את זה יותר טוב וכאלה שפחות, אבל אני תמיד מקפידה לקרוא, גם אם זו סתם רשימת שמות של אנשים שאני לא מכירה ולא אכיר. <mark>אריק לינדסטרום</mark> כותב המון המוני תודות, וכולן לנשים. אולי זה לא מפתיע בהתחשב

בואו נדבר רגע על כללי התנהגות הרווחים בחברה מסויימת. אלה שאומרים לך מה מותר ומה אסור, בלי שתשאל. ואם מישהו עובר על הכללים - או שהוא יישפט לחומרה - או שפשוט יניחו - בדרך כלל בצדק - שהוא זר למנהגי המקום ובטעות עבר על הכללים.
לצורך הדגמה אפשר לקחת את המגיבים לביקורת, פה בסימניה. בין אם התגובה היתה מחמאה קצרה, התייחסות עניינית לתוכן הביקורת או ויכוח על מה שכתוב בה, התגובה מבטאת רצון להגיד משהו נוסף ע

אני לא מפסיקה להפתיע את עצמי בזמן האחרון, קודם ספר מנקודת מבט של כלב ועכשיו ספר מנקודת מבט של נערה עיוורת, לא שיש לי משהו נגד שינהם...

אני לא אשקר, הסיבה היחידה שקראתי את "להתראות מחר" היא מפני שהדמות הראשית היא בחורה עיוורת. למרבה הצער, הספר יותר עוסק בדרמות בלתי נסבלות של נערה בתיכון ולא מתמקד בפועל בעיוורון של גיבורת הסיפור.
פרקר גרנט היא נערה עיוורת, אבל מסרבת בכל תוקף שיתייחסו אליה אחרת

צהרים טובים לכם! לפחות כשאני כותבת את זה צהרים, במידה ואתם לא קוראים את זה בצהרים אז שיהיה לכם ערב או בוקר טוב.
אז, מופלא באופן טרגי.
בעיקרון הספר מדבר על מל. נערה בת שש עשרה עם שני סודות שהיא מסתירה מחברים שלה: הראשון הוא שאח שלה הגדול נהרג והשני הוא.. ספוילר (אם להיות כנה אני לא מבינה למה זה ספוילר כי זה מוסבר די על תחילת הספר אבל זה לא כתוב בתקציר אז נזרום)

אני אוהבת את הספר הזה, כשקראתי א

תכירו את פרקר גרנט, נערה בת 17 שאיבדה את הראייה שלה ואת אימה באשמת האם עצמה, איבדה את אביה באשמת הכדורים אבל הצליחה לא לאבד את עצמה במציאות הזו. כבר שנים שהיא מתמודדת יפה מאד עם העיוורון המלא שלה ועשתה זאת בעזרת משפחה וחברים קרובים, בעזרת חוקים שקבעה לעצמה ולסביבה ובעיקר בעזרת החוזק הנפשי שלה עצמה.

ספר נוער, שלא מיועד רק לנוער, אשר מספר לנו את קורותיה של פרקר בתקופת חיים קצרה, 3 חודשים לאחר מו

להתראות מחר הוא ספר שעוסק בעיוורת בת 17, שבמהלך הספר מתמודדת עם מוות אביה, ואמיתות חדשה שניגלת לעיניה.
כן, משפט לא מגניב, שהיה.
הספר הוא מן ספר נוער של בחורה שלומדת על עצמה ולומדת להבין מה טוב בשבילה דרך הרבה קשיים ואירועים.
זו ההגדרה הפשוטה של הספר.
הספר היה חמוד כזה, וגם העלילה לא הייתה מעצבנת, ומסיבה כל שהיא אהבתי את בחירות הדמות הראשית, פרקר, אבל זה אולי כי היא הזכירה לי את אחותי עם הכנות