לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה
(מתוך השיר "התחלה חדשה" בנזין/ מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר)

הרומן "גן של התחלות חדשות" מתחיל בפרולוג, בקולה של לילי גירוון, המבשר לקורא על אובדן דן-בעלה, בתאונת דרכים לפני יותר משלוש שנים. התאונה אירעה במרחק כל כך קצר מהבית, חמישה עשר מטרים מדלת הכניסה.

אין מי שיוציא את הזבל, אין בפני מי לקטר... פשוט אין!!!

לילי התאלמנה בסוף העשור השל

איזה ספר נפלא!!!
והוא רק מזכיר את הקלישאה, שלא שופטים ספר לפי הכריכה...
כי הכריכה, במקרה הזה, היא מופת של חוסר טעם, אבל העלילה, הו העלילה - זה כבר סיפור אחר.
ו<mark>אבי וקסמן</mark> יודעת לספר סיפור!
הספר עוסק בלילי גירוון, שהתאלמנה מבעלה, כשזה נהרג בתאונת דרכים, ממש ליד ביתם, ונותרה לגדל את שתי בנותיהם, בנות השבע והחמש.
אבל למרות זאת, זה אינו סיפור עצוב, והדבר הכי מצער בספר, מבחינתי, היה שהוא הסתיים.
ב

הספר הזה הוא ממתק אמיתי, על כל המשתמע מכך.מתוק, עושה נעים בלב, ומשאיר טעם של עוד. הוא לא מתיימר להיות מה שהוא לא, עושה עבודתו נאמנה ויושב על משבצת הספרים הקלים, או אם תרצו ספר בין לבין.

לילי גירוון בת השלושים וארבע מקליפורניה, אלמנה, אמא לאנאבל בת השבע, וקלייר בת הארבע, מאיירת ספרים במקצועה.

יום אחד מקבלת לילי פרוייקט גדול, לאייר ספר גינון,כשלהצעת העבודה מתלווה גם בקשה להצטרף לקורס גינון של

ציפורה חברתי התאלמנה לפתע. בעלה היה חקלאי, אדם בריא ופעיל גופנית, הלך לשבת ולשתות מים באמצע יום עבודה, ולא קם. בנוסף להלם הרגיל בסיטואציה מהסוג הזה נוצר סיבוך נוסף, משום שהיא לימדה באותו זמן. לא ענתה לטלפונים, לא הסתכלה על הודעות, בעצם כמו שצריך להיות בזמן שמלמדים. השמועה עשתה לה כנפיים ביישוב הקטן שבו היא גרה, אבל אי אפשר לפרסם שום דבר לפני שהאלמנה יודעת. כמה שנים מאוחר יותר גם ציפורה הלכה בדרך כ

קודם כל, לכלב שלהם קוראים פרנק, ולא הנרי כמו שכתוב בתקציר.
למה זה חשוב? - זה לא. אני פשוט רוצה לציין את זה.

אני חושבת שהכותרת בהחלט מתאימה - "גַַּן של התחלות חדשות".
בספר הזה אנחנו מקבלים רק את איך שדברים מתחילים, רק התחלה של רומן, ואת הדברים שהגיבורה הייתה צריכה להתגבר עליהם כדי להגיע לנקודה בה היא מוכנה לצאת עם מישהו חדש.

אנחנו פוגשים בדמות הראשית ליליאן, 4 שנים אחרי שבעלה נהרג בתאונת דר

גן של התחלות חדשות - הפתיע אותי. הפתיע לטובה.
למה הפתיע? לא יודעת להצביע בדיוק. ככה, חשבתי, לא ציפיתי, - קיבלתי אותו במתנה מחברה שהמליצה: את חייבת!
דפדפתי וצללתי,
ואהבתי מאד.
הוא לא קליל כמו שחשבתי שיהיה - כזה חסר עומק או ערך -
לא.
הוא סיפור על דמויות גדושות בתוכן ובאופי שמתמודדות -
עם מכות שהחיים סידרו להן, גם פעוטות יומיומיות כאלה וגם ענקיות-רעידות-אדמה אישיות כאלה,
ועם קשיים וירידות ועל

זה הרבה מאוד זמן שלא יצא לי לקרוא ספר אשר נהניתי לקרוא ישר מההתחלה.
סגנון הכתיבה של <mark>אבי</mark> הוא ייחודי, לפחות לדעתי, היא מתארת מצבים בהרבה אירוניה וציניות, אבל אירוניה שהיא לא כבדה
אלא תואמת לשיח היומי של העשור האחרון.
בהתחלה לא תיארתי לעצמי כי אמצא קווי דימיון או אתחבר לעלילה, אבל האופן שבו <mark>אבי</mark> הציגה את הפרוטוגוניסטית, ליליטן גירוון,
באופן קצת שונה וקצת אחר.
היה קליק מידי ביני לבין הדמות - הצלח