“זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, בין הספר הזה לביני. בתחילה אפילו הכימיה לא היתה מי יודע מה, ויותר מפעם אחת חשבתי לנטוש. נדרש ממני מאמץ מסויים כדי שאתחבר אל הספר הזה. ואני בכלל לא מאמינה ב"לעבוד על היחסים". לדעתי קשרים המצריכים "עבודה" עליהם אינם מצדיקים את הטירחה. אבל נתי ק. המליצה עליו (תודה!), אז חשבתי שחייב להיות בו משהו, והמשכתי. ולאט לאט עמדתי השתנתה. לא אהבה גדולה והתמכרות, כמו שאני מחפשת בספרים, אבל בהחלט חיבה והבנה, וגם זה לא מעט.

זה תאור של קהילה קטנה של איכרים בכפר נידח ומבודד באלפים האוסטריים, האיכרים עובדים את האדמה בעבודה קשה, כולם מכירים את כולם מקדמת דנא, מבודדים משאר העולם ומתרכזים במה שקורה באותו כפר עם אותן משפחות. הספר הוא בעצם אוסף של סיפורים המסופרים מפי - ועל - הנשים בכפר, כשהגברים משמשים רקע. הסיפור מקיף בערך מאה שנים - מסוף המאה ה 19 ועד סוף המאה העשרים, כמעט. הוא כתוב בפרקים קצרים כשכל פרק מספר סיפור של דמות מסויימת, בתקופה מסויימת.

הספר הזכיר לי מאד את סיפוריו של בשביס-זינגר ב"תשמעו סיפור". [למרבה האירוניה גם לזינגר יש ספר בשם "הנחלה", שלא קראתי]. גם "תשמעו סיפור" מורכב מסיפורים - חלקם פיקנטיים - על קהילה קטנה וצפופה של יהודים פחות או יותר באותה תקופה בה מתרחש המסופר בספרה של ליפי.
הספר כתוב בחינניות, הסיפורים מעניינים למדי אבל קשה היה לי להתמצא בסבך הדמויות עם השמות הדומים או הזהים, וקשה היה לי לזכור את תחילת הסיפור - שהופיע אולי באחד הפרקים המוקדמים, והמשכו באחד הפרקים הממשיכים.

בסיכומו של דבר חיבבתי את הספר הזה והתעניינתי בו. אבל נדרש לי לקרוא יותר משליש ספר - וזה ספר קטן, 224 עמודים בלבד - לפני שהסכמתי להתחייב. וזה, תודו, דורש די הרבה נכונות להשקיע, שבדרך כלל אין לי. בעלי משמעת עצמית המוכנים לקרוא ספר שאינו תמיד קל ולא תמיד זורם יוכל להפיק מידה של הנאה מהספר הזה.”

“זהו ספר קטן על נשים חזקות. בנות ואמהות, רעיות ואלמנות, אחיות וגיסות, עקרות בית ואיכרות, פקידות דואר ומורות, משכילות וכאלה שלא יודעות קרוא וכתוב, אך כולן מעניינות ונחושות בדרכן. כפר רוזנו שוכן באלפים האוסטריים, מנותק כמעט מהקשר עם העולם החיצון וכולם בו מכירים זה את זה, כולם קשורים זה לזה דרך קשרי דם או קשרי נישואין.
אין כאן אפוס רחב החוצה יבשות, אלא סיפורים קטנים על נשים גדולות מהחיים שחיות במקום סגור, כמעט בכלוב, סיפורים על הישרדות, אהבה, תשוקה אסורה, מוות ומלחמה.
הדמויות מעוררות הזדהות, גם אם לא תמיד מסכימים עם הבחירות שלהן ותיאורי נוף וחיי היום יום בכפר קטן שמוקף אמנם שדות מראה רחבים, אך החיים בו דחוסים ומלאים.
הספר כולו על נשים וגברים משחקים את תפקיד הניצבים במחזה. עם זאת אין זה ספר לנשים בלבד ולדעתי גם הגברים יהנו לקרוא את העלילה מנקודת מבט נשית, כי הספר בהחלט כתוב היטב. תהנו!”

“- אז תגידי, את זוכרת את הבדיחה על האיש שקרא ספר טלפונים ואז אמר שהוא עם "יותר מדי דמויות ופחות מדי עלילה"? אז איך היא הולכת?
- בדיוק כמו שאמרת.

זאת בדיוק ההתרשמות הראשונית מהספר הזה. פחות מדי עלילה, שמתפרסת על יותר דמויות. לראייה - רשימת השמות והשושלות בסוף הספר. רצוי לדעת שהיא קיימת ולהעיף אליה מבט מדי פעם. כפר קטן ונידח, שלוש משפחות מתוכו, וסיפורים קצרים שבמוקד של כל אחד מהם דמות נשית אחת מהכפר, בתקופה מתוך התקופות - החל מתחילת המאה העשרים ועד סופה. חילופי ממשלות, שתי מלחמות עולם, שינויים גדולים בעולם, ובזמן הזה הכפר נע בזמן משלו, עם הנשים הגרות בו, ולפעמים גם עם הגברים.
ההתרשמות המאוחרת, לאחר סיום הספר היא שונה במקצת. היסטוריה אחרת. קטנה, עדינה, ואנושית יותר. בלי תנופות רבות מעש, בלי מבזק חדשות כל חצי שעה. זרימת ההיסטוריה משפיעה ומשנה את זרימת הכפר, אבל בתנועות קטנות ולא בתנופות אדירות. הפרטים פחות משנים, ונשארת ההתרשמות הכללית. אם תרצו, אותה אישה עצמה עוברת כחוט השני בין הסיפורים.”

“המסקנה הברורה ביותר, בסופו של הספר, מהי ערכה של נחלה.
המילה עצמה יכולה לסמל כל-כך הרבה בעיני אחד, וכלום בעיני אחר,
נחלה היא לא רק פיסת אדמה, מרעה, או תבואה, נחלה היא גם המקום ממנו הגעת, בית, אנשים הגדלים מסביבך, נחלה היא המורשת שהותירו לנו וזו שאנו מותירים אחרינו.

הספר בנוי בצורה מקסימה, ואיפשהו באמצע נזכרתי ב"מאה שנים של בדידות", ציר מרכזי אחר שסובב על פני דורות, אני חושבת, במבט לאחור, שזה הפך את הקריאה לחוויה מהנה הרבה יותר.
כמה פעמים יוצא לנו לקרוא, או לשמוע, על קורותיה של משפחה אחת או יותר, על הבחירות שכל אישה בוחרת לעשות ועל אילו שלא, על נכדה שהופכת לאם ולסבתא, על עיירה שלמה שהדבר היחיד שמשתנה הוא מזג האוויר ואולי גם שמות הילדים.

בסוף יש גם אילן יוחסין של כל משפחה, נחמד לחזור לזה אחרי שכבר מסיימים לקרוא ולראות איך הכל מקבל צורה ממשית.

אחרי הקריאה המילה "נחלה" מקבלת עוצמה אחרת.”