קן הסנוניות בבית ילדותי.

צילום כרומטי חום ודהוי בכריכת הספר, אבן מקיר של <mark>מריה ברבל</mark>, סופרת קטלאנית, בו קיני סנוניות שמפתחם מציצים גוזלים, גרם לי לבקש לקרוא את הספר, לאחר שהציף אותי בזיכרון וגעגוע לקן הסנוניות שהיה עשוי מפיסות בוץ מודבקות לתקרת מרפסת בית ילדותי.

לרגשות שעלו בקרבי לתמונת ילדותי, חיפשתי מילים מתאימות, אך הן נותרו תקועות. הזיכרונות שבאו בעקבותיהן נותרו עמומים, אני לא מצליח לארג

החיים בקטלוניה הכפרית בתחילת המאה הקודמת ועד למלחמת האזרחים האכזרית שהסתיימה במשטר הפשיסטי תחת שלטון פרנקו, מסופרים דרך עיניה וזכרונותיה של גיבורת הסיפור קונשה.
הספר מחולק לשלושה חלקים כאשר כל חלק מוקדש לתקופה אחרת בחייה לפי סדר כרונולוגי: תקופת הילדות, תקופת הנערות והבגרות וכלה בתקופה בה קונשה כבר זקנה (או לפחות כך היא מרגישה), אם לילדיה הנשואים וסבתא לנכדים.

קונשה, בת חמישית למשפחה כפרית קש

<mark>ברבל</mark> מביאה את סיפורה של אישה כפרית מקטלוניה העוזבת את בית הוריה בגיל 13 ועוברת לגור אצל הדודה והדוד חשוכי הילדים, לעזור להם במשק ביתם. מגיל קטן חונכה קונשה, יחד עם חמשת אחיה ואחיותיה, לעבוד ולחסוך. זו הייתה מהות ותמצית החיים בבית איכרים, דבר שגזל מאמה את עיקר מרצה ותשומת לבה, שגם לא נהגה להחצין רגשות ולהרעיף גילויי חיבה מיותרים. הפעלתנות במשק הכפר החקלאי של הדודים מרחיקה אותה מכל סוג של רחמים עצמי

למלחמת האזרחים בספרד, שהסתיימה ממש ערב מלחמת העולם השניה, ולכן יש המתארים אותה כחזרה כללית למלחמה המבעיתה שפרצה מיד לאחריה, ישנה איזו הילה בהקשר הספרותי. בשל הרקע האידיאולוגי החזק שהיה בה, שבהכללה גסה הייתה מאבק פאשיסטי-קומוניסטי, סופרים רבים ואנשי רוח, כמו המינגווי ואורוול, הגיעו להשתתף או לתעד את המלחמה, והם ועוד רבים אחרים כתבו עליה ובהשראתה לא מעט יצירות ספרותיות ("למי צלצלו הפעמונים" כמובן וע

"אבן מקיר" הוא רומן מקיף חיים שלמים, מלוטש עד ברק לספר קטן ממדים ומדהים, בתרגומו המצוין של רמי סערי. אין בו מילה מיותרת, אין בו כל ניסיון לעורר רחמים או ליפות מציאות קשה בנוסטלגיה. לכן הספר כ"כ קריא וסוחף בפשטותו(סיימתי בקריאה רציפה אחת). בין דפיו המעטים מקופלת תרבות החיים בכפרים הנידחים של קטלוניה ערב מלחמת האזרחים. נישואי תועלת (ירושות),מקומה של האישה בחברה, חשיבותה האמתית לעומת מקומה המסורתי וה