“הגרוטסקה הפאנטסטית של גרסיה מארקס היא פלא.
כמה נדיר הוא למצוא מזיגה כה אינטליגנטית בין הסוריאליסטי, כזה הגדוש עדינות ויופי ושמחה וחוכמה, כזה המפיץ רוגע המדמה לעיתים תחושת רחף, ויחד עם זאת ובאותה העת, דרים בה באותה מזיגה, ואף באותה החלקה, הקדרות והעצב והקושי והבדידות והדכדוך והמכאוב והצער וחוסר האונים, מנת חלקה של המציאותי. פלא אמיתי הוא לפגוש ביצירת אמנות המשכילה לשלב בוירטואוזיות את הסוריאליסטי עם הריאליסטי. את הגרוטסקי עם המציאותי. את הפלא עם שאינו פלא. את הקסום עם שאינו קסום. מארקס עשה את זה בצורה מרהיבה, אולי המרהיבה ביותר במאה האחרונה.
זהו אינו הספר הכי טוב של מארקס, בטח לא, אך הוא מצוין ונמצאים בו אלמנטים רבים ממארקס הגדול, מארקס של מקונדו, והוא ראוי ליחס בעיני אוהבי ומוקירי הסופר ואוהבי ומוקירי הגאונות.
בקובץ הזה יש לי אהבה לכל הסיפורים, ובמיוחד אל אחד הקצרים ביותר, הוא האיש העלוב והמוזנח, הזקן עם הכנפיים העצומות. הסיפור הסתום לחלוטין (סתום במובן חוסר הפשר הברור לעין שבו) סיפור הנפתח באותו רגע עלום חסר פשר והקשר ומגיע אל קצו באותו רגע עלום חסר פשר והקשר, בהופעתו של הזקן הגרוטסקי הנלעג, אשר הופעתו החריגה וייחודיותה, המוזנחת והנלעגת למראה, מביאה עליו את רוע אנשי הכפר, את רוע האנושיות הרובץ באנושות. זה הטבוע בכל האדם. רוע וסבל שהיה מנת חלקו עד שהוליד עצמו מחדש וצבר כוחותיו לגאול עצמו מאיתנו.
ישנם, כאמור, בספר הזה ובסיפוריו, מספר אלמנטים המרכיבים את הייחוד הגדול של מארקס ומשופעים בחוכמתו ובכישרונו של אחד הגדולים ביותר שהיו לנו, ויצירותיו הן אלו שעודנן מחיות את רוחו, ובעוצמה שלא פגה ולא תפוג עוד הרבה שנים. בספר זה נושבת רוחו של מארקס בכל מילה, בזה לא מוטל ספק.
אם כן, כדאי וראוי לכל אוהב ואוהבת ספר, ובוודאי לכל אוהב ואוהבת מארקס, לא לפסוח על ספר זה.”
