“הימים הם אכן ימי רעה- ימי חג הפסח ואני בשארית כוחותי נמלטת לעבר מקום מפלט שלא אכזב אותי בעבר והוא עולמו של גרסיה מארקס.
כהרגלו בקודש הוא מזמין אותי לעיירה עם חן של ביצה טובענית אבל במקום האווירה המכשפת של מאקונדו האגדית , באוזניי נשמעים יותר מדיי פעמוני אזהרה שאני צופה בישראל 2014. או אם אחדד את המסר שידקור את אחרוני הפטריוטים( מי אמר רפובליקת בננות ולא קיבל?)
היום כבר לא מדברים יותר, יש ווטסאפ, יש מסרונים ואם אתה חפץ לנתק קשר אינטימי עם אשה שרק אמש הצהרת בפניה שהיא "האשה שלך" , תתעלה ותשגר לה מייל שיפתח בנוסח המכיל זה לא את זה אני.
אבל נחזור לסדום ( למיטב ידיעתי העיירה הנוכחית שלא היתה ראויה אפילו לשם מבוראה), כנראה תפקידה הוא רק לשמש חזרה גנרלית לקראת בריאתה של מאקונדו. אבל מעשי סדום הם דרך ארץ שם.
בסדום של מארקס, התחילו להפיץ כתבי – פלסטר, כלומר רוצים ללכלכך עליך , לא מדברים אז כותבים על הקיר במרכז העיר, וככה כולם יודעים שכולם רוצחים, אונסים , נואפים ממזרים גנבים וכו' וכו'.
בהנהגה יושבים דמויות מרשימות שלא היו מביישות את ההנגה הפוליטית בישראל. ראש – עיר המתמחה בגזל אדמות כמו כל כריש נדלן מקומי ומחלטר כמפכ"ל משטרה שעוקף את מועצת העיר או בתקנות חירום או ביריות תלוי איך המצב רוח: " שנתיים של נאומים..ועדיין אותו מצב חירום, אותה צינזורה על העיתונות, אותם בעלי תפקידים"
"זהו הליך חירום במשטר חירום...עולה בדעתך מועמד? שאל ראש – העיר..אני במקומך הייתי ממנה אדם ישר, אמר המזכיר. למשל, אמר ראש- העיר. לא עולה בדעתי.. אמר השופט במהורהר".
שופט שהרגליו המיניים מרשימים מאוד אבל יכולותיו המקצועיות מוגבלות יותר עקב הסיכוי הרב שיחטוף כדור בראש אם יתעקש על סוגיות כמו טוהר הבחירות. ולכן הוא בוחר לשמש כיד ימינו של ראש העיר הכריזמטי.
האיש השנוא של העיר באופן משמעשע אך מתקבל על הדעת, הוא רופא השיניים המקומי, החשוף לחיפוש והרס מסיבי של ביתו כדי להסוות טיפול שורש של ראש העיר, ובין כליו יש אקדח להגנה עצמית מפני תושבי העיירה.
מה שכן היחס לבעלי חיים באמת מעורר השראה, חל איסור חמור להאכיל את חיות הקרקס בחתולים כדי לא לעורר אכזריות ובקשה מפורשת מהמסמס האלמוני לא לירות בציפורים הדורסות במהלך הציד אחריו
וכך החום רק עולה (בסדום לא אצלנו), כל מיני פרות רקובות נתקעות לנו בשיגרה,נערות נמכרות לבעלי הממון במחיר שווה לסטייק המבול בדרך ואין לאן לברוח.
מה קורה בסוף? מארקס לא ממש סגר את הפינה הזו, אבל זה היה כפי שאתם יכולים לתאר מעשה סדום ועברו הלאה .
לא יודעת מה דעתכם על מה שקורה פה ( סליחה שם) אז תרשו לי לשתף אתכם בשיר שהתנגן לי בראש . כרגע זה נראה לא טוב / חוה אלברשטיין

כרגע זה נראה לא טוב
אומרים שבקרוב
לא מדברים על סוף
וגם זה טוב

מה שחשוב עכשיו זה לשמור על יציבות
שלא תחול חלילה שום הידרדרות
כי אז המצב יהפוך לנואש
איך אפשר להתחיל שוב ושוב מחדש


כל רגע אומרים תתכן פריצה
אנשים יושבים ומחפשים מוצא
שום דבר הרי לא עומד על המקום
זה יכול לקרות אפילו היום


שינויים חלים לפעמים בלי סיבה
פתאום יש תנועה פתאום יש תגובה
וצריך להיות כל הזמן מוכנים
גם רופאים מנוסים מקווים לניסים”

“הספר הוא עוד אחת מיצירותיו המופלאות של מארקס בהן הוא משרטט בקווים עדינים עיירות ודמויות צבעוניות אינספור. כל פעם כשאני פותחת ספר של מארקס אני נזכרת בסגנון הייחודי שיש רק לו לדמויות שהוא יוצר ולסיפוריהן שנשזרים זה בזה עד לכדי תמונה מחיי היום יום של עיירה. אמנם הספר לא ברמה של יצירות המופת הגדולות שלו כמו מאה שנים של בדידות אך הוא בהחלט מהמוצלחים שלו. הספר עוסק בעיירה מנומנמת ומאובקת בה מתחילה תופעה של הדבקת כתבי פלסטר אשר מגלים סודות של אנשים בעיירה וכאשר הסודות מתחילים לצאת כך גם כל השדים ואותה עיירה מנומנמת הופכת להיות רדופה על ידי עצמה.”

“אני מאוד אוהבת את גבריאל גרסיה מרקס ולכן קראתי אותו עם המון ציפיה. הספר אכזב אותי. היה חסר לי הערבוב בין דמיון ומציאות והעלילה הפשוטה והסוחפת של ספריו האחרים.
בסה"כ בסדר אבל לא משתווה לספרים האחרים שלו.”

“זה לא המרקס שהכרתי בגיל 20, ושהיה גולת הכותרת של הספרים שאהבתי וגם אני כנראה לא מה שהייתי והכרתי.”