קניתי אותו בשבוע הספר במבצעים של סיפור חוזר... 6 במאה.. משהו משך אותי לבחור בו... בטח העטיפה כמו תמיד.
התחלתי בהסעה והוא מאוד מיוחד כמו שכתוב הכל השתנה ב-7 באוקטובר.. (נ.ב. זו לא מלחמת יום כיפור...)

וואו איזה ספר, ספר שקשה לעזוב מהיד.. הספר מספר על סטיבן ילד רגיל אמריקאי שלומד בכיתה ח' בחטיבה ואז כמו שכתבתי ב-7 באוקטובר בגלל משהו מקרי כמו נפילה מכסא שמגלים שלאחיו ג'פרי יש סרטן... ולא אחד הקלים

שונה ומהנה.
"אני סטיבן אלפר, בן 13 ובכיתה ח'. יש לי משקפיים עבים וגשר בשיניים שנראה כאילו ניסיתי לבלוע פסי רכבת וכמו כל הבנים בכיתה אני דלוק על רֵנֵה אלברט, הילדה הכי יפה אבל יש לה חבר. אני גם ידיד של אנט, היא נחמדה ומבינה אבל לא תמיד כיף איתה. פעם באה בלבוש מזעזע שנראה כאילו זקנה עיוורת תפרה אותו. לפעמים אני מנסה להתחמק ממנה בכל מיני תירוצים. אני מתופף טוב בתזמורת בית הספר ויש לי אח בן 5 , ג'פ

הספר הזה סיקרן אותי בגלל שמו וגם בגלל התקציר על העטיפה האחורית: ילד רגיל, לומד בכיתה ח', חולם על הבת היפה של השכבה, מתופף, וביום אחד התחילה השנה החשובה בחייו... נשמע שיש בו כל החלקים הנכונים, לא?

הסופר, כך כתוב על אחת הכריכות, הוא מורה לספרות בחטיבת הביניים...אהה. בדרך כלל אני אוהבת לקרוא ספרים העוסקים בעולמם של בני נוער. לשקוע בתחום מסויים - אומנותי או אחר - הוא סימן הכר של מתבגרים. אני חושבת

אם הייתי רואה את הספר הזה סתם ככה בספרייה, רוב הסיכויים שלא הייתי מעיפה בו אפילו מבט שני.
אבל הייתי במצב קשה- אחרי 45 דקות חיפושים מבוזבזות לחלוטין בספרייה, הייתי מיואשת וקפצתי על כל מה שהציעו לי. אז כשאבא שלי ניגש אליי עם הספר הזה ושאל אם אני רוצה להשאיל אותו, אפילו לא מיצמצתי.
בדרך כלל, הספרים שאבא שלי מציע לי הם מוזרים/משעממים/מטומטמים, אבל זאת הייתה הברקה.
הספר הזה גרם לי להזדהות איתו (ול

ספר מדהים, חזק מעניין.
סיפורו של סטיבן - נער, תלמיד כתה ח' ומוזיקאי מוכשר, שלפתע חייו משתנים ומתהפכים עם גילוי מחלה קשה ומסוכנת אצל אחיו הצעיר.
האם עוזבת את עבודתה כדי לסייע בטיפול באח. האב לא כ"כ יודע ומצליח להתמודד, וסטיבן מנסה בכוחות עצמו להתמודד, לתמרן בין הבית והמשפחה, הלימודים והחברים בבית הספר.
הספר כתוב בהומור, בשפה קולחת לבני נוער (וגם למבוגרים), אבל מכיל סיפור לא פשוט ולא קל.
ספר קצר

למען האמת, הספר הזה נראה כמו שיא הקלישאות הבין לאומי במבט ראשון, ואני עוד קראתי ספרים כמו דמדומים וסוד הגן הנעלם (ואני לא אומרת את זה בכוונה רעה, אהבתי את הספרים האלה, פחות או יותר).
בואו נתחיל מהשם: שלושה דברים. באמת, תודו שאחרי פחות או יותר עשור של קריאה* זה לא השם שיגרום לכם להימשך לספר.
והחוסר-משיכה הזה נמשך גם בתקציר: הוא פשוט, סתמי, ואמנם הוא נכון, אבל הוא מציג את הספר בצורה שגויה.

*בה

הספר המדהים ביותר שקראתי בחיי, וקראתי הרבה.
תופים בנות ועוגת שברים נותן פרספקטיבה שונה לחלוטין מכל מה שראיתי עד כה על הסרטן. הוא שובר כמה מיתוסים וסטיגמות סנוגע לסרטן בפרט ובנוגע למחלות קטלניות באופן כללי. ספר שיגרום לכם לבכות, אני מבטיח, אבל גם לחייך. הוא מאוד לא מוכר, אבל הוא כתוב בצורה מדהימה ועוסק בנושאים קשים אך מעניינים. הוא לא נופל לקלישאות בנוגע לסרטן. הספר הכי מרגש והכי יפה שקראתי אי פעם