מתן חרמוני

מתן חרמוני

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (47):
רשימת קריאה של חמדת, יש לי ועוד לא קראתי, ספרים שקראתי 2011, קוראת עכשיו , ציטוטים נבחרים, למכירה עד 20 ש'ח, רמה 3 - ספרים בסדר: לא הכי טובים, לא הכי גרועים, ספרות מקור-[ג] למכירה, לבדוק, יעל קוראת המון, ספרים שקראתי לאחרונה, מועמדים ראויים לפרס ספיר (לעתים ראויים מהזוכה), המדף שלי, רוצה לקרוא אי פעם, קראתי ואהבתי, ספרים שאני מתכנן לקרוא, RTBCPT3, מתכוונת לקנות, קראתי, עוד ...
1.
העשורים הראשונים של המאה העשרים בניו יורק: ריכוז עצום של מהגרים, רבים מהם יהודים, שנטשו בתים חמים בעיירות קטנות במזרח אירופה למען "החלום האמריקאי". סדנאות יזע, מסחר זעיר, צפיפות ועוני, ובה בעת שפע מסחרר של צבעים, טעמים, שפות ותרבויות ומַעבָר לתרבות ההמונים, שאותה סימל איסט ברודווי: הפרסומות, התיאטרון, הכוכבים הגדולים והפריחה של עיתונים וספרות פופולרית. הלב הפועם של תרבות המהגרים היהודית בניו יורק באותה תקופה סוערת היו ספרוני ה"שונד": מעשיות סנטימנטליות מפולפלות, עתירות אירועים ומהפכים מלודרמטיים. רבים מהספרונים האלה שכולם קראו אותם — נערות, עקרות בית, פועלים, בטלנים ותלמידי ישיבה — התפרסמו בהוצאת הספרים "היברו פבלישינג קומפני". "היברו פבלישינג קומפני" הוא סיפורה של תקופה נפתלת שאנו חווים אותה דרך סיפורו של אדם אחד ושל הסובבים אותו. זהו סיפור עלייתו ונפילתו של מרדכי שוסטר, נער מהגר שהחל את דרכו כשוליה של סַדר דפוס ב"היברו פבלישינג קומפני", ונשבע להפוך למחבר ה"שונד" הפופולרי ביותר. זהו גם סיפורם של חבריו ואהובותיו שחיו בדוחק בלואר איסט סייד, בין רחוב האוסטון לוול סטריט, ופינטזו על החיים הטובים המחכים במרחק של כמה רחובות — בחלקים העשירים יותר (והיהודיים פחות) של ניו יורק — ברנשים וחתיכות חסרי מנוח, שכיכבו, בהסוואות קלות, בסיפוריו הסנסציוניים של מרדכי שוסטר ושיקפו תרבות צעירה, חיונית ותוססת. "היברו פבלישינג קומפני" הוא שחזור אוהב, רגיש ואמין של תקופה ותרבות שפסו מן העולם. מתן חרמוני יצר פנינה ספרותית שנעה בין הקאמרי והפילהרמוני ומנתצת את החומה שהוקמה במשך עשרות שנים בין הספרות העברית "הגבוהה" לבין אחותה, ספרות היידיש. התוצאה מרנינה: ספרות עברית למהדרין, כתובה בגובה העיניים, "חתיכת חיים" גדושת ריחות, צבעים, מעללים של גיבורים הרפתקנים והומור. המון הומור. משובח. יגאל שוורץ...

2.
סופר כושל שנקלע למשבר גירושין לאחר שאשתו בגדה בו עם העורך שלו; אשת זוהר לשעבר, שראתה לפני שנים רבות (מאוד) ימים יפים יותר; סופר יידיש מתחיל, שהתאבד בנהר בפולין בשל אהבה נכזבת ועכשיו חוזר אלינו כשד בעל יצרים אנושיים מאוד; ושוליית סופרים שמתעד את מעלליה של החבורה הצבעונית הזאת. אלה הדמויות המרכזיות המאכלסות את ארבע ארצות, הרומן החדש של מתן חרמוני, שהוא, כמו קודמו, היברו פבלישיניג קומפני - שזכה לשבחי הביקורת והיה לרב-מכר - עתיר דמיון, משעשע וסקסי. חרמוני, כמו מנדלי מוכר ספרים בשעתו, מעמיד במרכז היצירה את האדם, ובפרט את האמן, כיצור כלכלי-גשמי. בתוך כך נוצר מתח טרגי-קומי מבריק בין הרוח ה"גבוהה" לצרכים הגופניים ה"נמוכים". זירת הפעולה של הרומן היא תל אביב של ימינו, אך זו, מתברר, אינה שונה בהרבה מהעיירה היהודית של מזרח אירופה, שממנה ניסינו להימלט וחרמוני מחזיר אותנו אליה בחינניות כובשת. בארבע ארצות חרמוני ממשיך את המסע אל שורשי הספרות היהודית המודרנית תוך שהוא משכלל את הסגנון הספרותי החכם- ממזרי שלו. זהו ספר מצחיק, עוקצני וחודר אל הלב ...

3.
"בערב הזמין אדם זועף מנת חביתיות ליד 'השולחן החם' במסעדה 'אוטומט'. מלצרית צעירה שזרועותיה השחומות חשופות, למותניה סינר לבן וראשה מכוסה בכובע פשתן, העבירה את ההזמנה לטבח, הסתובבה לצדו האחר של השולחן ושיגרה לפתע חיוך רחב ללקוח: בוא נהיה חברים. הפנים נותרו זעופות, הכתפיים העגולות ניסו להתקמר כדי לתת תוקף לכעס, אבל הכרס בלמה את התנועה. פיה של הנערה התכווץ בחזרה, החיוך נעלם – אוטומטית, כמתחייב משם המסעדה." כך נפתח הסיפור "ניו-יורקיש" מאת ל' שפירא – תמונה של מפגש אנושי מהוסס בתוך מטרופולין מנוכרת. ל' שפירא, מסופרי יידיש המודרניסטים החשובים, ביקש לתת ביטוי לחוויה העירונית, חוויית חייו החדשים, ביידיש – השפה העממית-יהודית שהולדתה באירופה. המפגש של השפות היהודיות עם הכרך האמריקני הוא שעומד במרכז קובץ הסיפורים המוגש כאן בעריכתו של מתן חרמוני. בספר כונסו תרגומים חדשים ותרגומים ראשונים ליצירותיהם של כמה מסופרי יידיש החשובים ביותר שהיגרו לאמריקה בשליש הראשון של המאה העשרים: שלום עליכם, ל' שפירו, משה נאדיר ויצחק בשביס זינגר. אל הסיפורים המתורגמים מיידיש צורפו שני סיפורים עבריים-אמריקניים מאת ל"א אריאלי-אורלוף, מי שסומן כממשיך דרכו של ברנר, אך בחר בסופו של דבר להגר לאמריקה, ובכך להגר גם אל מחוץ לזיכרון של הספרות העברית. היצירות המובאות בספר זה הן שכיות חמדה פואטיות, שהעלו אבק במשך שנים ארוכות. אלא שלמקרא יצירות אלה, גם בעשור השני של המאה העשרים ואחת, קשה לטעות: זוהרן לא הועם, ואפשר שהן רלוונטיות היום לדידו של קהל קוראי העברית לא פחות משהיו אי-פעם. די אפוא בניגוב קל של האבק שהצטבר – כלומר תרגום ראשון או תרגום מחדש או ההדרה – והן שבות להזדהר. הזוהר שלהן אינו זוהר של נרות שבת, כפי שמצפים על פי רוב מספרות יידיש: זהו זוהר של אורות נאון מתעתעים ומסמאים, זוהרו של הכרך האמריקני. הספר ראה אור בחסות בית שלום עליכם...

4.
“קצת לפני שאבא שלי מת, איתן ארדיטי ואני נהיינו חברים.” באר שבע, שנות השבעים, חמישה נערים מסתובבים ברחובות. הם החברים הכי טובים, מעשנים ביחד את הסיגריות הראשונות, סוחרים בקלפים של שחקני כדורגל. הם שומעים דברים שלא היו צריכים לשמוע. קרובים זה לזה יותר מכל קרבת דם. תיאטרון באר שבע פורח, הפועל באר שבע אלופה, בבית הקולנוע מקרינים שבוע אחר שבוע את “שיגעון המוזיקה”, ובבית החולים עובדים הגברים החשובים והמשפיעים. כל זה מכסה רק במעט על חוסר הכשירות של המבוגרים. את היתומים של המלחמה הטרייה, מלחמת יום הכיפורים, מזכירים רק בטקסים. וישנם אלה שלא מזכירים אותם גם אז. שנים אחרי שעזב את העיר, המספר חוזר אל באר שבע. התקוות שתלה בעצמו נגוזו, החלומות הלכו וקטנו בחלוף השנים. הוא נראה צעיר לגילו, אולי כי לא הספיק די בחייו. הוא לא חוזר לבאר שבע כמנצח אבל גם לא כמפסיד, כי הוא, לעומת אחרים, לפחות נשאר בחיים....

5.
“קצת‭ ‬לפני‭ ‬שאבא‭ ‬שלי‭ ‬מת‭, ‬איתן‭ ‬ארדיטי‭ ‬ואני‭ ‬נהיינו‭ ‬חברים‭.‬“ באר‭ ‬שבע‭, ‬שנות‭ ‬השבעים‭, ‬חמישה‭ ‬נערים‭ ‬מסתובבים‭ ‬ברחובות‭. ‬הם‭ ‬החברים‭ ‬הכי‭ ‬טובים‭, ‬מעשנים‭ ‬ביחד‭ ‬את‭ ‬הסיגריות‭ ‬הראשונות‭, ‬סוחרים‭ ‬בקלפים‭ ‬של‭ ‬שחקני‭ ‬כדורגל‭. ‬הם‭ ‬שומעים‭ ‬דברים‭ ‬שלא‭ ‬היו‭ ‬צריכים‭ ‬לשמוע‭. ‬קרובים‭ ‬זה‭ ‬לזה‭ ‬יותר‭ ‬מכל‭ ‬קרבת‭ ‬דם‭.‬ תיאטרון‭ ‬באר‭ ‬שבע‭ ‬פורח‭, ‬הפועל‭ ‬באר‭ ‬שבע‭ ‬אלופה‭, ‬בבית‭ ‬הקולנוע‭ ‬מקרינים‭ ‬שבוע‭ ‬אחר‭ ‬שבוע‭ ‬את‭ ‬“שיגעון‭ ‬המוזיקה‮“‬‭, ‬ובבית‭ ‬החולים‭ ‬עובדים‭ ‬הגברים‭ ‬החשובים‭ ‬והמשפיעים‭. ‬כל‭ ‬זה‭ ‬מכסה‭ ‬רק‭ ‬במעט‭ ‬על‭ ‬חוסר‭ ‬הכשירות‭ ‬של‭ ‬המבוגרים‭. ‬את‭ ‬היתומים‭ ‬של‭ ‬המלחמה‭ ‬הטרייה‭, ‬מלחמת‭ ‬יום‭ ‬הכיפורים‭, ‬מזכירים‭ ‬רק‭ ‬בטקסים‭. ‬וישנם‭ ‬אלה‭ ‬שלא‭ ‬מזכירים‭ ‬אותם‭ ‬גם‭ ‬אז‭.‬ שנים‭ ‬אחרי‭ ‬שעזב‭ ‬את‭ ‬העיר‭, ‬המספר‭ ‬חוזר‭ ‬אל‭ ‬באר‭ ‬שבע‭. ‬התקוות‭ ‬שתלה‭ ‬בעצמו‭ ‬נגוזו‭, ‬החלומות‭ ‬הלכו‭ ‬וקטנו‭ ‬בחלוף‭ ‬השנים‭. ‬הוא‭ ‬נראה‭ ‬צעיר‭ ‬לגילו‭, ‬אולי‭ ‬כי‭ ‬לא‭ ‬הספיק‭ ‬די‭ ‬בחייו‭. ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬חוזר‭ ‬לבאר‭ ‬שבע‭ ‬כמנצח‭ ‬אבל‭ ‬גם‭ ‬לא‭ ‬כמפסיד‭, ‬כי‭ ‬הוא‭, ‬לעומת‭ ‬אחרים‭, ‬לפחות‭ ‬נשאר‭ ‬בחיים‭.‬ מתן‭ ‬חרמוני‭ ‬הוא‭ ‬אחד‭ ‬הקולות‭ ‬הבולטים‭ ‬והמשמעותיים‭ ‬בשדה‭ ‬הספרות‭ ‬הישראלי‭. ‬ספריו‭ ‬עטורי‭ ‬השבחים‭, ‬‭'‬היברו‭ ‬פבלישינג‭ ‬קומפני‭'‬‭ ‬ו‭'‬ארבע‭ ‬ארצות‭'‬‭, ‬זיכו‭ ‬אותו‭ ‬בפרס‭ ‬ברנשטיין‭ ‬ובפרס‭ ‬ראש‭ ‬הממשלה‭, ‬והיו‭ ‬מועמדים‭ ‬לפרס‭ ‬ספיר‭. ‬ברומן‭ ‬השלישי‭ ‬שלו‭ ‬פונה‭ ‬חרמוני‭ ‬מהעולם‭ ‬שברא‭ ‬בספריו‭ ‬הקודמים‭ ‬אל‭ ‬אופק‭ ‬חדש‭, ‬מוכר‭ ‬לא‭ ‬פחות‭. ‬ ג‭'‬ון‭ ‬טרבולטה‭ ‬ואני‭ ‬הוא‭ ‬רומן‭ ‬וירטואוזי‭, ‬עמוק‭ ‬ותוסס‭, ‬שהוא‭ ‬גם‭ ‬דיוקן‭ ‬של‭ ‬מקום‭, ‬של‭ ‬תקופה‭ ‬ושל‭ ‬דור‭. ‬ ‭"‬הגרסה‭ ‬הישראלית‭ ‬ל‭'‬אני‭ ‬והחבר‭'‬ה‭'... ‬ יצירת‭ ‬חובה‭ ‬קולחת‭ ‬ומרגשת‭.‬‭"‬‭ ‬ דוד‭ ‬רוזנטל‭, ‬וואלה‭!‬ ...

6.

הנה לכם דילמה. מה עושים כאשר אתם קוראים ספר וחושבים שהוא אחד הספרים המבריקים שקראתם לאחרונה אבל לא מתאים לכל אחד? הכי קל זה לא להמליץ עליו... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
אף פעם לא הבנתי את האמירה הזו של "בחרתי לפי הכריכה" (אמרו לי את זה הרבה על ספרים של אתגר קרת), אבל הנה, גם לי זה קרה, ואין מה לומר - היא מגניבה ל... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
אז על מה בעצם מספר קרבת דם. הוא מספר על התבגרות, כן. על התבגרות הוא מספר. הוא לא ספר קלאסי על התבגרות, את זה אי אפשר להגיד עליו, הוא בועט במוס... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב
לא גדלתי בה אבל הייתה לי תקופה באר-שבעית קצרה, לאשתי הייתה גם כן תקופה בבאר שבע כילדה עולה חדשה, שהגיעה ישר אליה. והנה אני קורא ספר של מי שגד... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
באמת שנתתי צ'אנס לספר הזה. ניו יורק של המהגרים היהודים בתחילת המאה ה- 20, בתי הדיירים עם הדירות הקטנות והצפופות בדרום מנהטן, החיים הקשים והא... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
אני מרגיש קירבה מיוחדת לסופרים יהודיים בעולם הגדול, על אחת כמה וכמה כשהם כותבים ביידיש ואפילו בעברית! לכן לקחתי אליי את קובץ הסיפורים האנ... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ