שנים שהוא מביט בי, לא מוותר, כל פעם מחדש מנסה.
אני משפילה את עיניי כל פעם כשאני חולפת על פניו.
די, מה הוא לא מבין? הוא עב כרס, צבעו לא נראה לי, אפילו קודר למדי, וחוץ מזה אף אחד לא אמר עליו דברים טובים.
עזבי, חברים אמרו לי, כבר הכרת כמוהו, טוב לא ייצא.
חלפתי שוב על פניו, הבטתי, הושטתי את ידי אליו, ליטוף קטן רק כדי לדעת מה אני מרגישה כלפיו,
ומבלי לחשוב פעמיים שלפתי אותו מהמדף והתחלתי לקרוא, כלו

בבית חולים באדיס אבבה נולדים תאומים זהים. מריון ושיווה. אמם, אחות - נזירה ממוצא הודי, מתה בלידה, ואביהם, רופא מנתח, ממוצא בריטי, נעלם ברגע שהבין שהאם מתה. התאומים מאומצים ע"י זוג רופאים, ממוצא הודי, ואיתם גדלה גם בתה של מנהלת משק הבית שלהם, אישה אתיופית - אריתראית. לשלושת הילדים מתוכנן עתיד די זהה: ללמוד רפואה, וההורים המאמצים לא חוסכים דבר בחינוך הילדים.
אלא שתוכניות לחוד וגורל לחוד. מנגיסטו, צמ

ספר מושלם! בהתחלה טיפה היה קשה לי להיכנס לתוכו, אבל ברגע שזה קרה, לא הצלחתי להוריד אותו מהיד וסיימתי אותו ביום אחד! לקח לי זמן להצליח להשתחרר ממנו, גם הכתיבה, גם הדמויות וגם העלילה. מופלא! מחכה בקוצר רוח לספר הבא של <mark>ורגיז</mark> שאמור לצאת לאור בארץ בחודשים הקרובים!

סאגה משפחתית מרתקת. מריון ושיווה סטון, תאומים שאמם (אחות - נזירה הודית) מתה בלידתם
ואביהם (מנתח בריטי) נטש אותם שעות אחר - כך,
הם גדלים בביתם של צמד רופאים הודים בבית-חולים של המיסיון באדיס אבבה, אתיופיה.
רופאים ואחיות שלמדו בהודו מתנדבים לעבוד בבית חולים באתיופיה בשנות החמישים.
התאומים גדלים ומתבגרים בצל חדרי הניתוח, צופים במקרים רפואיים מדי יום והופכים לרופאים בבגרותם.
אהבתם המשותפת לגנ

ספר שלקח לי המון זמן לסיימו ולא בגלל גודלו, מעל 600 עמודים.
הספר בסך הכל היה בסדר. קריא, לעתים מעניין.
החיים באתיופיה. הספור עצמו. חלק מהמידע הרפואי (רופא כתב את הספר)- היו מעניינים.
אם זאת היו בעיני לא מעט פגמים:
גבורים לא משכנעים, לא גורמים להזדהות.
תאורים רפואיים רבים מדי, משעממים.
חלק מהדברים מרומזים ולא ממש ברורים (אז ממי נכנסה הנזירה להריון? היו רגעים
שחשבתי שמרוח הקודש)
התחושה היתה

ייחודו של הספר הוא בכמה היבטים.
הראשון שבהם הינו בכך שהוא מביא אלינו נגיעות מתרבות הקרובה אלינו פיזית (אתיופיה) אך רחוקה מתרבותנו שלנו כרחוק מזרח ממערב.
השני הוא בכך שהספר מתאר בגוף ראשון כבר החל מרגע הלידה, מפיו של אחד מהם, את סיפורם של שני תאומים שנולדו מחוברים בראשם בשרוול עור שנותק בתוך לידתם בניתוח קיסרי, לידה שהמיתה את אימם וגרמה לנטישתם על ידי אביהם.
השלישי, והוא שעושה את הספר למיוחד במי

ספר טוב על רופאים ורפואה, תאומים וה"תאומיות" כתופעה מיוחדת, חיי רופאים במדינות העולם השלישי ובסוף מידרג רפואי בעולם המודרני.
יש בו עוד היבטים כמו היכולת להתגבר על חרדות והתוצאות של אי התגברות עליהם.
הסיפור : בבית חולים באתיופיה בתקופת היילי סילאסי ואחריו הרודן מניגיסטו, מתנהל בית חולים לאוכלוסיה האתיופית.
המנהלים הם רופאים שנקבצו ממקומות שונים, אנגליה - דר סטון,אחות - נזירה מקוצ'ין ועוד.
לנזי

בקיטשקוש כזה מזמן לא נתקלתי, ועוד אחד שמשתרע על מאות עמודים. למרות שזנחתי על ההתחלה, הספקתי לספוג המון ידע מפורט על אנטומיה, רפואה ותרופות. ניתוח קיסרי מישהו?

כבר 30 שנה אני קורא ספרים בקצב היסטרי. חוץ מהספר הזה היו רק שני ספרים נוספים שהנחתי בצד לפני תום הקריאה (אחד מהם היה עקב מחאה אישית שלי, עצבנה אותי התבוסתנות הלאומית שהסופר שיקף בספר).
הספר הזה פשוט מתיש. קל יותר לחצות את מדבריות אתיופיה ברגל מאשר לסיים אותו.
קראתי וקראתי וקראתי וכלום לא קורה, כלום לא מתפתח...