"ההפוגה" של בנדוטי (סופר אורגוואי מוערך) הוא ספר קטן בן 184 עמודים, וככזה הוא רימז בעיני כבר בהתחלה כעשוי להיות גם איכותי, משום היותו תמציתי ומרוכז. כך אני חושבת בדרך כלל. כי סופר שלא מתפרש מדי, מחויב להנגיש לקורא הרבה -במעט. עולם ומלואו -ברסיס אחד של חיים, ו<mark>מריו בנדטי</mark> עושה זאת היטב. הוא כותב על שעת חסד קצרה הפוקדת את גיבורו – מרטין סנטומה- פקיד אפרורי בן חמישים, העומד בפני יציאה לגמלאות, רגע לפני

מרטין סנטומה הוא פקיד אלמן באיזה משרד מנהלי חשבונות אפור ומשמים במונטווידאו שבאורוגוואי, הוא בן 50, והוא עומד לצאת לגמלאות בעוד כשנה. הספר הזה הוא היומן הנכתב בשנה האחרונה לעבודתו בין 11 לפברואר, ועד ל-28 לפברואר בשנה שאחרי.

הכתיבה היא כתיבה אישית, אינטימית, של אדם רגיל, שעבד כל חייו בעבודה משרדית חסרת ייחוד, וכעת לפני פרישה, הוא מרגיש צורך לכתוב באופן חשוף ומפוכח על חייו, על הישגיו, על הקשר עם

"עכשו אני יודעת. אני אוהבת אותך לא בגלל הפנים שלך, ולא בגלל הגיל שלך, ולא בגלל המילים שלך, וגם לא בגלל הכוונות שלך. אני אוהבת אותך כי אתה עשוי מחומר טוב."

פקיד אלמן בן 49 אב לשלושה שאיבד את אשתו בצעירותה מתעד ביומנו את חודשיו האחרונים לפני יציאתו לגמלאות. הוא כותב על יחסיו עם ילדיו, ידידיו, חבריו לעבודה ועל אהבה חדשה שנכנסה לחייו עד אשר שיחת טלפון אחת קוטעת אותה...

זהו ספר שעוסק בחיים פשוטו

מה עושה אדם העומד לפרוש מעבודתו ביום הולדתו ה-50? מה עושה אדם ששני בניו מתרחקים ממנו, אחד מהם בכלל עוזב את הבית ונעלם, והבת היא אשת הסוד היחידה? מה באמת עושה אדם כזה שאשתו מתה שני עשורים קודם לכן והוא נשאר לגדל את ילדים ועכשיו הוא בודד לגמרי? אדם כזה העוסק כל חייו בניהול חשבונות מתפנה עתה לנהל את חשבון חייו, החשבון הגדול מכולם, הגלמוד מכולם, המעיק מכולם והריקני מכולם.

אבל אז נכנסת לתמונה אָוֶזָ

החלטתי, שלא כמנהגי, לקחת ספר מהספרייה שלא המליצו לי עליו, שלא עוטר באי-אלו תשבחות או סופרלטיבים. באקראי שלחתי את היד אל עבר מדף הספרים, והוצאתי את ההפוגה. קראתי את התקציר בגב הספר, על פקיד אלמן שעומד לצאת לגמלאות ואינו יודע כיצד ימלא את הזמן הפנוי בתוכן משמעותי. אמרתי ששווה לקרוא. הספר הוא יחסית צנום אך טומן בתוכו חכמת חיים פשוטה קסומה ונכונה. הוא נוגע בכל השאלות הגדולות של החיים, קיומיות ופילוסופ

למר סנטומה,אלמן בן חמישים,נותרו מספר חודשים עד היציאה לפנסיה מעבודתו הפקידותית המשעממת. ומר סנטומה כותב יומן. וממנו,כפיסות מידע קטנות,אנו לומדים להכיר את חייו בעבר ובהווה, את אישתו המתה, את שלושת ילדיו הבוגרים ומערכות היחסים שלו איתם,את חבריו, את רגשותיו ותפיסת החיים שלו ואת שאיפותיו להמשך. והעתיד-כיוון שהילדים כבר גדלו ופנאי יהיה בשפע-רצוי שיכלול אהבה.אמיתית, טובה, רגועה.וזו אכן מגיעה, בדמותה של