“אין תמונה יותר פסטורלית ,צבעונית, שקטה ,ונעימה מתמונת כפר שאדמותיו שחורות ודשנות,מרעי- העשב ירוקים,עצי פרי -הדובדבן אדומים-ועסיסיהם נגרים.הפרות,העגלים והתרנגולות רועים ומסתובבים בשלווה ,נחל קטן שמימיו קרים צלולים ושובבים,בתים קטנים ובארובותיהן עשן ככחל של בישולי ארוחה כפרית בריאה וטעימה... קחו את התמונה הזאת מקמו אותה בפולין-ובכפר המרוחק שישים ק"מ מקרקוב-ומצאו שם שדים ,אמונות ישנות,דעות קדומות ונופים מקסימים .
הגיבור- יעקב -יליד הארץ ,קצין-לוחם ,כבן 40 ,נשוי ולא באושר ,שתי בנותיו הבוגרות מנוכרות אליו ,דור שני לניצולי שואה שמהם ירש חנות לבדים והפכה לחנות בגדי אופנה .עד לשנתו השמינית אהב לשמוע מאמו כיצד היא ואביו ובת דודתו הקטנה נאלצו להתחבא ברפתות ,וביער תמורת תשלומי כספים מרובים שנסחטו מהם מאיכרים בכפרם ,שם בפולין .
,אביו היה שותק ואינו מספר דבר על -"שם ".ובהתבגרותו -לא רצה יותר לשמוע דבר וחצי דבר על השואה ,ששיאו -בהתנגדותו לקיים את בר -המצוה היהודי המסורתי .מכאן ואילך -התנועה, הבנות,הבילויים, הצבא ,האוניברסיטה מלאו ועצבו את חייו כישראלי.לאחר מות הוריו -עשה הכל ומהר כדי להיפטר מכל רהיט ,חפץ, תמונה ,והדירה עצמה שתזכיר את הוריו וההיסטוריה שלהם מפולין ומהדור ההוא .
ממעמקי חיי הבורגנות המשמימים והמנוכרים שלו -הוא מחליט יום אחד לקום לנסוע לפולין לראות את הכפר שבו חיו הוריו .טיול קטן של עשרה ימים והוא חוזר -שום דבר משמעותי .
מרגע שכף רגלו נוחתת בפולין -הוא נחשף לאמירות ,מחשבות,דעות ואמונות על היהודים ועל הישראלים . ולמערבולת תהליכים נפשיים ומחשבתיים שמתחוללים בו פנימה ושאינם ברורים לו מהותם.
עם הגיעו לכפר הוריו הוא לן אצל אשה ,מגדה ,מבנות המקום אשר מסתבר כי בהיותה ילדה ונערה הייתה עובדת בבית ובחנות של סביו, וכי הכירה היטב את הוריו ,ואת שאר בני המשפחה. דודתו ברונקה שעזבה את הכפר ואת משפחתה ,עברה לעיר ,הפכה קומוניסטית קנאית ,ועקבותיה אבדו ברוסיה ,דוד אחר אח -אביו -ברח מהכפר התנצר התחתן וניתק את הקשרים עם המשפחה. מגדה הופכת להיות עבורו "סוכנת" הסיפורים הזיכרונות והחוויות על קורות המשפחה והיהודים בכפר ,כשבע משפחות- פחות ממאה נפש,שבגינם הכפר היה פורח ,משגשג ובעל חיות -עד אותו האסון .כל הסיפורים ,הזיכרונות שמיאן לשמוע משם ,מפולין,מהכפר-עכשיו הוא מרגיש כחייב,כנשאב .
במהלך שוטטותו בכפר הוא נפגש עם איכרי המקום גברים ונשים אשר החשדנות והעוינות כלפיו גוברת ועולה .הם חוששים כי הוא בא לדרוש את נכסי היהודים ומשפחתו מבני המקום .הפגישות והשיחות מוציאים את השדים ,האמונות הישנות והפחדים מהאיכרים בכל מה שקשור ליהודים מהותם, התנהגויותיהם, אמונתם וגורלם .
יהודי הכפר -את הגברים לקחו לשדות שם הכריחו אותם לחפור בורות ואח"כ ירו בהם .את הנשים הילדים והזקנים אספו בתוך בית הכנסת ,סגרו אותו והעלו את האנשים באש -חיים . זעקות היהודים והתמונה של האש המלחכת -לא מרפה מזיכרונם של זקני הכפר וסיפוריהם הולכים ותופסים נפח מיתי כלפי עצמם והדור הצעיר,עד שהאמונה השוררת בקרבם כי דינו של הכפר במחלות ,במיתות שונות,ברעב ובשממת-אדם בו, שבאו לאחר מכן ,מקורם באין היהודים בכפר .
בית הקברות היהודי -אינו קיים, חרשו עליו ובו .את המצבות ריצפו ברחבת מועצת הכפר,שם מוצא יעקב חלקים ממצבת סבו ועוד שבע עשרה אחרים של יהודים . כאשר רצה לקנותם דרשו ממנו הון עתק בטיעון כי זה שריד היסטורי תרבותי של הכפר .העסקה לא התקיימה .
בזמן שהותו בכפר הוא נשאב ליופיו של המקום ,לחיי הכפר הבריאים והפשוטים,בכל מקום הוא מוצא את זיכרון סיפוריה של אמו אודות הכפר .בינו לבין מגדה מתרקם רומן אשר מעניק לו את החסר בחיי האהבה שלו אי-פעם .
אבל הוא צריך לחזור ,לשם,לשם ,בהתהפכות היוצרות - למדינת ישראל ,למשפחתו ולהווייתו הישראלית שהוא אינו חפץ בה עכשיו ,והוא קרוע .
כתיבתו של אפלפלד הנה קולחת,פשוטה ולא מתוחכמת לכאורה , אבל היא עטויה בצעיפים רבים וברבדים רבים בעלי משמעיוות.
ישראלי אינו יכול להיות מנותק מיהדותו ,וההפך.לכל יהודי -יש את אבותיו היהודיים מקדמה -דנא והם אלו שמתווים את הדרך הלאה ,מעניקים חכמה ועצה שאינה מתייתרת לעולם.
האנטישמיות הטבועה בגויים הכפריים מקורה ביסודותיה הדתיים ולכן היא כה מושרשת,חזקה ודמונית ,שלא ניתן באף דור לעקרה מהשורש .
ספריו של אפלפלד תמיד מעניקים לי חווית קריאה עמוקה ומהדהדת, אני מוצאת בהם נחמה,אנושיות ,ויהדות אמתית.
לצד קיום שנאות ,פחדים ,אמונות ישנות ,דעות קדומות שהופכים את היהודי לדמות שרק השטן משתווה לו או שהוא בעצמו התגלמותו .”
