ספר עדין, שילוב של אוטוביוגרפיה של מקברייד עם פרקים לסירוגין על אימו.
לשתי הביוגרפיות חוט מקשר לטעמי, מציאת הזהות שלנו. זהות של אימו כאישה שנולדה בפולין למשפחה אורתודוקסית יהודית שהיגרה לארה"ב וחיה חיים לא פשוטים, עד שבחרה להתנתק ממשפחתה ולהתחתן עם גבר שחור ולהתנצר, וכל זה בשנות הארבעים באמריקה. לא מקובל בלשון המעטה. מקברייד עצמו, מחפש את זהותו גם כן, כבן שחור לאמא לבנה, באיזור שחור כמעט לגמרי, כאשר הוא ואחיו הרבים (סך הכל שניים עשר!!) חיים בעוני רב, ולא יודעים דבר על המקורות היהודיים שלה עד גיל בוגר.
האמא הזאת, הכל כך נדירה, איבדה שני בעלים אחרי לא מספיק שנים, רוב חייה גידלה לבדה את ילדיה הרבים בדוחק רב אך ביד רמה, והצליחה להביא את כולם להיות בוגרי קולג'\אוניברסיטה, אנשים ישרים ומכובדים בחייהם באמצעות מסירות ונחישות בלתי מתפשרת.
זהו ספר הוקרה לאימו, אישה מיוחדת במינה. ממליצה מאוד.

הספר מתאר משפחה יהודית קשת יום במנהטן ניו יורק, הימים הם אחרי מלחמת העולם השניה, ניתן להבין זאת במרומז. היום כשאנחנו חושבים על מנהטן, אנחנו חושבים על ברודוויי, על מרכז פיננסי של העולם, מקום יוקרתי. בשנות הארבעים של המאה הקודמת, היה מדובר במקום שהפרנסה בו היתה בדוחק רב, אנשים חשבו פעמיים לפני כל סנט שהוציאו, תיקנו גופיות, תיקנו גרביים. ימים אחרים מאוד מימינו.
אב המשפחה מוריס בובר, מהגר ותיק ממזרח אירופה כנראה, הוא חנווני כבן שישים שבבעלותו מכולת כושלת שבקושי מצליח לפרנס את אשתו, עד כדי כך שנאלץ לקבל חלק ממשכורתה של בתו על מנת לשרוד. מוריס איש טוב, טוב עד כאב, כנוע וסביל, וחייו באמת שוברי לב. בזמן שקראתי עליו, עלתה במוחי המצווה הידועה ואהבת לרעך כמוך.
העלילה עוקבת אחרי מערכת היחסים שנרקמת בין המשפחה הזו לבחור צעיר וגוי שמזדמן בדרך לא דרך להיות העוזר שלהם במכולת. ואולי הספר הוא סימבוליקה יפה ליחסים בין יהודים לגויים, ואולי הוא סיפור אהבה, ואולי הוא סיפור על התפתחות אישית ועל התמודדות עם יצר הרע, ואולי הוא ספר על חטא, אשמה וכפרה. מניחה שכל אחד ימצא בו משהו אחר, וזו גדולתו.
אחד הספרים הטובים והמרגשים שקראתי, ישנו קו תפר דק מאוד בין כניעות וטוב לב.
ספר חובה שיהדהד אצלי עוד הרבה.

שם הספר הוא משיר על אלסקה בו היא מתוארת כ'הלבד הגדול', ואליה לפי אחת הדמויות, אנשים מגיעים כשהם בורחים ממשהו או כשהם מחפשים משהו. ואכן, המשפחה שבה מתמקד הספר, משפחת אולברייט, מחפשת מזור לנפשו המעורערת של האב כתוצאה מתקופת השבי שלו בויאטנם.
הספר מתמקד בילדה של המשפחה, לני, שמגיעה עם הוריה לאלסקה בגיל 13 ובהתבגרותה בצל אביה האלים ואימה האוהבת. ברקע אלסקה עם חודשים עם אור אינסופי ולעומתם חודשים עם חושך תמידי, שבהם החושך בנפשו של האב פורץ יותר מתמיד.
אני חושבת שלספר היה פוטנציאל גדול, העלילה היא טובה, המחשבה להקביל בין נפש האדם לארץ עם טבע כה פראי וכמעט ללא ציוויליזציה היתה יכולה להיות מעמיקה. אפשר היה להעמיק בפוסט טראומה שברור שהאב סבל ממנה בעקבות השבי.
במקום זה, קיבלנו דמויות די פלקטיות ולא עגולות. הכתיבה מאוד דלה, מסבירה את עצמה במקום לתת לקורא להבין ולהרגיש. זה די אכזב.
מצד שני, הספר קריא, מושך, מרגש מאוד לעיתים, ובהחלט הופתעתי מאיך שהספר התפתח.
עבורי, בעיקר היה מעניין לקרוא על החיים באלסקה בשנות השבעים, ללא מים זורמים וללא חשמל מוקפים בחיות פרא אך גם חיים של קהילה קטנה חמה ותומכת.
לסיכום, הייתי מדרגת אותו 3.5, עיגלתי כלפי מעלה.

זהו ספר ראשון שאני קוראת של אשר קרביץ ונהניתי מאוד.
הספר מתאר את קלמן קימרלינג, חרדי אמריקאי שעשה עליה וגר בשכונת מאה שערים בירושלים ומגשים את חלומו להיות בלש פרטי. הספר מתמקד בפרשייה סבוכה של גניבות ותקיפות שקלמן מסייע לחקור.
אינני חושבת שעיקר הספר הוא התעלומה הבלשית שאט אט מפוענחת, מניחה שיש ספרים בלשיים יותר מהודקים ומתוחכמים, אלא ההווי של השכונה המיוחדת, על הטוב והרע שבה, על צדיקים ונלוזים. כמו כן על מישהו כמו קלמן שהוא מעז להיות שונה ולעסוק במקצוע לא אופייני במגזר.
אין לי הרבה היכרות אישית עם השכונה בפרט ועם המגזר החרדי בכלל מלבד קולגות, כך שקשה לי להגיד עד כמה הספר מתארת בצורה אותנטית את המגזר, אך מורגש במיוחד לקראת סוף הספר שהסופר ממש נזהר כדי לא להכתים את המגזר, וזה עדין ויפה ונדיר.
ההישג הספרותי גדל בעיני אחרי שקראתי על הסופר שנראה שלא בא מרקע חרדי ובטח לא משכונה חרדית.

הכתיבה של קרביץ מקסימה, הרבה פעמים צחקתי בקול במהלך הקריאה, חבל שאין ספר המשך.
ממליצה.

הספר מתאר משפחה תל אביבית, הורים פלוס שלושה ילדים, בשנות השמונים. המשפחה מתוארת על כל חולאיה על ידי הילד האמצעי שמתעד כל רגע באמצעות הרשמקול הראשון שלו של חברת סוני, ועל כן שם הספר. כמו כן מתוארות גם המשפחות הגרעיניות של ההורים, על כל המורכבויות שבהן וביחסים הבין דוריים.
ובאמת שהמשפחה הזאת חולה, ובספר אנו הקוראים נחשפים לפרפורי הגסיסה שלה, וזה מרתק ועוצר נשימה מעצב לעתים, ולפעמים קורע מצחוק, מעין שילוב משונה שכזה.
הכתיבה בספר מאוד מיוחדת, בלי ממש פסקאות מסודרות, והכל מנקודת מבט של ילד צעיר, על כל הדברים שהוא מבין ולומד לצערנו להבין במהלך הספר.
והסוף, אוי הסוף, מחץ לי את הלב.
בלתי נשכח.

בקצרה, בשביס זינגר על ספידים.

ואם קצת יותר באריכות נדרש:
עלילת הספר מתרחשת באימפריה הרוסית הצארית בשלהי המאה התשע עשרה ומתרכזת בשטעטל היהודי ובחברה היהודית המסתגרת, מבט חומל ומבקר גם יחד.
הספר מתרכז בשתי האחיות למשפחת קייזמן, האחת, מנדה, אישה עגונה , השניה, פאני, יוצאת למסע שישנה את חייה ואת חיי אנשים נוספים הסובבים אותה. כל זאת על מנת לפטור את אחותה מעגינותה על ידי מציאת גיסה הסורר.
בזמן שקראתי את הספר, נזכרתי ב'העבד' של בשביס זינגר שמאוד אהבתי. נזכרתי כי יש דמיון מבחינת נקודת המבט שלעיתים מבקרת ולעיתים מאוד מראה את הצדדים היפים של החברה היהודית דאז. אך שם הדמיון נגמר בעיני. הספר הנידון לעתים קרובות הרגיש לי מופרך ומגוחך, היה יכול להיות כאן עומק רגשי וחוויה רגשית גדולה כמו שחוויתי אצל בשביס, ואילו פה הרגשתי שאני קוראת ספר אקשן.
לסיכום, מתאים למי שמחפש ספר הרפתקאות קליל עם ניחוח יהודי מזרח אירופי.

הספר מתאר את תהליך התפכחותו הכואב של גבר אפריקנר בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה מהשלטון שתחתיו הוא חי כמו גם מהחברה שאליה הוא משתייך.
וזה כואב, כואב מאוד.
דווקא כשגיבור שנדמה כה נחבא אל הכלים ואנמי בתחילת הספר הוא זה שעובר שינוי כה גדול בתפיסת עולמו, ומשנה את כל חייו זו הגדולה של הספר.

ספר חשוב על התעוררות והקשבה למצפון של האזרח הקטן.
השאיר אותי עם הרבה מחשבות, ממליצה מאוד.

אני נהנית לקרוא על ראשית הציונות, על איך הכל פה התחיל. אני מניחה שזה עוזר לי לקבל פרספקטיבה על הקשיים שמדינת ישראל ניצבת מולם היום.
הביוגרפיה מקיפה מאוד וחידשה לי הרבה, היא מתחילה מהולדתו כדוד (דובצ'ה) גרין ושנותיו הראשונות בפלונסק, אז חלק מרוסיה הצארית , שם נולד למשפחה אדוקה והיה תחילה תלמיד ב"חדר" (מה שהפתיע אותי מאוד, תמיד היה לי הרושם שהוא מעוז החילוניות). הוא נולד למשפחה שגם אביו וגם סבו היו חובבי ציון ולימדוהו עברית שוטפת והיה לו ברור מגיל צעיר שיבוא לארץ ישראל. כבר מגיל צעיר ניכר שהיה ילד חכם מאוד ויגיע לגדולות. הוא העריץ את לנין והקומוניזם והאמין בלהיות פועל בארץ ישראל.

הביוגרפיה ממשיכה לתאר את חייו בארץ ישראל תחת השלטון העותומני והמצב הכלכלי המאוד קשה, עד כדי חרפת רעב, של היישוב היהודי חלוצי בארץ ולאחר מכן לימודי המשפטים שלו בקושטא (איסטנבול של היום), יש תמונה נהדרת שלו כסטודנט צעיר עם תרבוש. מתוארת התברגותו אט אט מעלה בייצוג של הישוב הארצישראלי בקונגרסים הציוניים למיניהם. היה מעניין לקרוא על שירותו הקצרצר כחלק מהצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ועל החיכוכים הרבים עם חיים ויצמן על הדרך הנכונה להתמודד עם השלטון הבריטי בתקופת המנדט. היה עצוב לי לקרוא על איבתו לז'בוטינסקי (טען שהוא פשיסט, כינה אותו ולדימיר היטלר!) ולרביזיוניסטים. לאחר מכן מסופר על ההחלטות שלו כמנהיג צבאי בבניית צבא מסודר לישראל מחברי המחתרות וחיסול המחתרות.

ההחלטות שהוא לקח על עצמו, באמת שהוא היה מנהיג עם חזון ונחישות ואומץ.

לאחר מכן, השנים הראשונות של מדינת ישראל, האמונה הגדולה שלו ביכולת של ישראל לקלוט עליה כה גדולה, היעד שלו היה להכפיל(!!!) את האוכולוסיה היהודית תוך ארבע שנים, מה שהצליח לו כנגד כל הספקנים. ולאחר מכן הניהול של מלחמת סיני, ההתמודדות עם הפדאיונים, ההתנהלות שלו מול צרפת ובריטניה בהכנה למלחמה המשותפת, כמה הוא ידע להתעקש מול הבריטים בתכנון המלחמה ולא לוותר גם כשאחרים ניסו לשכנעו ולרוב הוא צדק והביא לתוצאות מרשימות.
ולבסוף ההתמודדות עם הפוליטיקה הישראלית בתחילת דרכה, שהיתה כבר אז לא פשוטה, מול הותיקים במפא"י ומול הצעירים במפלגה שניסה לקדם.

כל התמודדות שהיתה לו הוא עשה עם הרבה קריאה ולמידה, היה ממש אוטודידקט, ומעבר לחכמה שלו, היתה לו יכולת לגמישות מחשבתית, מה שגרם לו להיות מדינאי גדול ולהבין את המציאות מהרבה נקודות מבט ולעתים לראות את הנולד.
איש אחד, שבחייו עשה כל כך הרבה, אפשר בהחלט להגיד שהקדיש את חייו לטובת החלום של הקמת מדינה לעם היהודי וההגנה עליה לאחר שקמה.

כמה דברים שהפריעו לי בספר:
יש מטבע הדברים הרבה דמויות שמוזכרות בספר, לעתים לא מעטות לא מוסבר מי הדמות, חלק חיפשתי בגוגל ומצאתי, חלק לא, די מרגיז ומפריע להבנה.
אין ביבליוגרפיה בסוף הספר, זה היה ממש מוזר, כל כך הרבה ציטוטים ישנם בספר, ואין רישום של המקורות. לי זה היה מאוד חסר.
הרגשתי לעתים יותר מדי את המחבר במהלך הספר, זוהי ביוגרפיה, כלומר ספר היסטורי, הפריע לי שהדעות שלו נכנסו בכל מיני מקומות לא קשורים.
כמו כן, היתה חסרה לי יותר אובייקטיביות מצד המחבר כלפי בן גוריון, ניכר בספר שהוא בן גוריוניסט. היו החלטות שבן גוריון קיבל שהיו שנויות במחלוקת, והיתה חסרה קצת נקודת מבט ביקורתית.

אבל, אפשר להבין את בר זוהר, אחרי שקראתי את הספר אני מבינה כמה בזכות הרבה מההחלטות שהאיש החכם הזה קיבל יש לנו מדינה משלנו.
תודה לך בן גוריון.

קראתי רבות מהנובלות של צווייג, ובספר הזה היה משהו שונה, מיואש וחסר אונים, אפילו אנרכיסטי. לא הופתעתי כשקראתי כי על הרומן הזה עבד בשנותיו האחרונות לפני התאבדותו תוך כדי מלחמת העולם השניה.
הספר מתרחש מספר שנים אחרי סוף מלחמת העולם הראשונה באוסטריה, כאשר המלחמה אומנם הסתיימה, אך המצב הכלכלי קשה מנשוא. גיבורת הספר היא כריסטינה, בת 28, שאיבדה את עלומיה ואת שמחת חייה בעקבות השנים הקשות, עובדת עבודה אפורה ומונוטונית בסניף הדואר בעיירה שכוחת אל שבה היא גרה עם אימה החולנית והתלויה בה. צווייג מפליא לתאר את עליבות חייהן ואת חוסר התוחלת.
קטע כה חזק בעיני מהספר שמתאר את העליבות יפה שמתואר מאימה של כריסטינה:
היטב היא יודעת שלא תאריך ימים. מזל גדול שאחרי קריסת המונרכיה עוד הצליח גיסה הפקיד הממשלתי הבכיר לדלות מן הערבוביה משרה בדואר לכריסטינה, אמנם תמורת שכר עלוב ובחור נידח ושכוח-אל כזה ואף על פי כן: קצת בטחון, כמה רעפים מעל הראש, מעט מרחב לנשימה, די הצורך כדי לחיות ובעיקר כדי להתרגל מראש לארון הקבורה הצר ממנו.

בעקבות הזמנה שכריסטינה מקבלת מקרובת משפחה עשירה, היא מבלה תקופה קצרצרה במלון יוקרתי באלפים השוויצריים שם לראשונה היא מבינה עמוקות את ההחמצה שבחייה ואת העליבות שבהם.
ההבנה שלה בראותה את המעמד הגבוה ופזרנותו החי חיים יפים וחסרי דאגות לעומת אופן חייה הכה סגפני ודל באמת שוברת את הלב, וממנה כריסטינה כבר לא תוכל לחזור לחייה הקודמים.
הספר מתאר במקרה את כריסטינה, אבל בעיני הוא בעצם מתאר דור שלם שהקריב את חייו במלחמת העולם הראשונה הכה מיותרת, בין אם במוות תוך כדי לחימה, ובין אם במוות נפשי בהמתנה למוות החיצוני מרוב ייאוש. על האנשים הצעירים שמשמשים ככלי שרת עבור מדינאים שמובילים מדינה למלחמה לעתים תוך אדישות על ההשלכות על כל אדם ואדם מהמלחמה.

ספר שיישאר לי בלב להרבה זמן, מומלץ ומעורר מחשבה.