במקרה הגעתי לביקורת המסויימת הזאת דרך חיפוש מסויים בגוגל, בכל מקרה - לואיזיאנה,יקירתי, "ממרום" גילי אני רוצה לומר לך דבר אחד - כשאתה בן 14 אתה מרגיש בוגר לגילך ובשל לחיים, ואתה אכן בוגר לגילך אבל בגיל 15 אתה מבין שהיית קצת תינוק. ובגיל 16 אתה מתפלץ מכמה דברים שעשית בגיל 15. ובגיל 17 לפעמים מתחשק לך לירות בעצמך כי גיל 16 זה... גיל שאתה בטוח שאתה מלך העולם, הגעת לשיא הבגרות(גם אני חשבתי כך), ואין בעולם מלבדי. עכשיו - יחסית לגילך אתה אכן בוגר(חלקנו ;-) ), אבל... מה לעשות וככל שגדלים אנחנו מתבגרים? והיום בגיל 20 אני מתביישת במה שעוללתי כשהייתי בת 16. זה היה נכון לאותה תקופה אבל.. במבט לאחור... אאוץ'. בקיצור, כפרה, כמה שנרצה להרגיש גדולים ומבוגרים - מה לעשות שזה לא הזמן? לא סתם אנחנו חיים עד גיל 120, ואנחנו מתבגרים עם הזמן - מכל הבחינות. גם כיום אני יודעת שעוד שנתיים אני אצחק על ההתנהגות שלי כיום, ובטח בגיל 40 אני אתפדח שבכלל הייתי בת 30. (או אתפחלץ מהמחשבה שאני מזדקנת וארצה להחזיר את הגלגל אחורה... מי יודע.) בכל מקרה - תביני, כמה שנרצה להיות מבוגרים, ולהרגיש כאלה - אנחנו לא. גיל ההתבגרות היא גיל מטומטם, וכולנו חווים אותו, לא משנה כמה בוגרים אנחנו. ואחלה ביקורת, את כותבת נפלא :) (סליחה שחפרתי בנושא אחד שאולי פעוט בעינייך, פשוט משהו פה צרם לי.)
