הספר הזה השאיר אותי קצת בדילמה אם הוא טוב או לא.
יש בו לטעמי פער גדול בין איכות הכתיבה וההנאה ממנה לבין הסיפור העלילתי. היה לי קשה להחליט מה אני יותר: נהנית לקרוא את הדמויות או מחפשת תוכן ועלילה שתתקדם לאנשהו.
הסיפור עוסק לסירוגין במספר דמויות: כולן היו על טיסה אחת שבה אחת הנוסעות עברה נוסע נוסע ופשוט אמרה לו את תאריך וסיבת המוות שלו.
למה עשתה כך? לא ברור. הספר מספר גם את סיפורה האישי בצורה מפורטת לאורך תחנות חייה ואפשר להגיד שהיא בעצם הגיבורה הראשית בסיפור.
הפרקים שעוסקים בה מובאים בגוף ראשון בניגוד לשאר הפרקים על הנוסעים שמובאים בגוף שלישי.
(למה בתיאור הספר בכריכה האחורית בחרו להתעמק דווקא בדיילת? ממש לא ברור).

סיפור חייה כתוב יפה ואופן חלוקת הספר לפרקים מצויין: כל פעם מתמקד בנוסע אחר מהטיסה ובחייו האישיים ואיך אותה נבואה שניתנה לו בחייו משפיעה עליו ועל החששות שלו ועל אופן קבלת ההחלטות שלו.
יש הרבה מאוד דמויות יחסית ולפעמים אפילו הרגשתי שהם יותר מידי.

ועדיין לאורך כל הקריאה הכייפית הזאת כל הזמן חיכיתי שמשהו נוסף יקרה... טוויסט או התפתחות עלילתית משמעותית. העמודים עברו וכל הזמן אמרתי לעצמי שבטח מחכה פה עוד משהו ..
שלא יכול להיות שעד כמה שזה כתוב יפה ונעים לקריאה שזה הכל בעצם...

ומכאן הדילמה שלי. ברגע שדברים לא ממש זזו מבחינה עלילתית קצת נשארתי עם חצי תאוותי בידי.
אולי אם הספר היה קצר יותר זה היה פחות מפריע לי אבל בסוף מדובר בלא מעט עמודים.
מתקשה להחליט אם מדובר בספר של 4 כוכבים או 3. תחליטו אתם

היה לי ברור שהספר הזה לא יוכל להיות טוב כמו הראשון בסדרה ולו רק בגלל שכבר אין לי את אלמנט ההפתעה.
כלומר ידעתי שנכונה לי הפתעה וחיכיתי לה.

ייתכן ואם לא הייתי קוראת את הספר הראשון (ואין בעיה מהותית אגב לקרוא את הספר הזה קודם) אזיי ההנאה מהספר הזה היתה גדולה יותר.
ועדיין לא הצלחתי לחזות בדיוק את אופי ההפתעה.
כלומר ידעתי שמחכה לי הפתעה ולא הצלחתי לנחש מהי תהיה. גם זה נחמד.

המשך סיפורה של מילי עוזרת הבית והפעם היא מגיעה לבית חדש ובו היא מתחילה להבין שיש משהו מוזר (שוב...:-)) ביחסי בעל הבית ואישתו .
היא מנזה לגשש ויחד עם זאת מבינה שעדיף גם לא להתערב וככה היא נקרעת בין התחושות שלה עד שהמציאות (או משהו אחר..) קובעת עבורה לבצע מעשה.

אני יודעת שיש ספר שלישי בסדרה .
מרגיש לי שדי הבנתי את הרעיון אבל אם יתגלגל לידיי יש מצב אקרא גם אותו :-)

אני מאוד אוהבת את הכתיבה של איילת גונדר גושן ואני מתכננת לקרוא עוד ספרים שלה. זה האחרון שיצא ואני נוטה לחשוב שהוא לא הכי טוב שלה.
הספר מתחיל מצויין והסיפור מאוד תופס וכתוב יפה.
אחרי אמצע הספר הסיפור קצת מתפזר והולך למקומות קצת אחרים ודווקא 30 עמודים אחרונים לטעמי גרמו לספר להיות פחות טוב
לא קורה הרבה שספר מתחיל טוב ודועך... לרוב אנחנו נתקלים במצב ההפוך אבל פה זה מאוד בולט.
הספר מתחיל בסיפור של אישה עם פעוט בבית הנמצאת יחד עם פועל ערבי בדירה.
בשוגג הפעוט מפיל פטיש של הפועל מהמרפסת וגורם למוות של בחור צעיר. תגובות שרשרת לארוע הזה מייצרים חצי ספר מאוד מושך... זורם וכתוב היטב.
מאוד נהנתי מהכתיבה והדמויות.
אבל כאמור מבחינתי לפחות לקיחת העלילה לאן שנלקחה בחציו השני של הספר מעט הורידה לי מתחושת ההנאה. הרגשתי התפזרות על פני כמה עלילות קטנות שאפילו יכלו להיות מתאימות לספר אחר לגמרי...
סך הכל ספר נחמד עם טיפה התפזרות מיותרת בסופו.

אנו נוטים לחלק את עצם קיומנו לשתי קבוצות: חיים או מתים. פשוט לכאורה.
אבל יש את הקבוצה השלישית: אותם אנשים שלא מתו אבל הפסיקו לחיות.

הספר הזה עוסק בהם.
הוא עוסק גם ברגש האשמה ואיך הוא משפיע על אותם אנשים.
האם כל מי שחש אשמה בהכרח עשה משהו רע? ומה אם אדם טוב פשוט בחר בחירה נוראית? האם הוא עדיין אדם טוב?

משפחה עוברת ארוע מטלטל משנה חיים והוא מסופר מנקודת מבט ייחודית מאוד. היא בעצם עושה את הספר למיוחד וגם נותנת לו את המימד הנוסף שקשה להשיג אם לא היה דרך אותה נקודת מבט.
כדי לא לעשות ספויילר אני לא אפרט לגבי מהי אותה נקודת מבט אבל אין ספק שלא ראיתי את זה מגיע.

הספר הזה זרק אותי למשפחות הרבות של ה 7 לאוקטובר. לא בגלל הדמיון לגורם האסון משנה החיים אלא בגלל ההשפעה שלו על האופן בו פורקו משפחות שלמות. עולמות שלמים קורסים וגם השורדים בעצם לא חיים כבר.
לא פעם במהלך הקריאה התחלתי לבכות כי הספר הזה נוגע בך בהרבה משפטים ואמירות שהוא מביא איתו.
התובנות של הדמות הראשית (שמספקת את אותה נקודת מבט ייחודית) שוברות את הלב והדמעות פשוט זלגו.

יחד עם זאת הוא לא מושלם ולא חף מטעויות: לקראת הסוף הרגשתי שהוא נמרח דווקא וחלק מהדברים לא נסגרו בצורה מושלמת כפי שהייתי מצפה.
כמו כן היה משהו בהתנהגות של של אם המשפחה שמצאתי אותה קצת חסרת היגיון וזה די הפריע לי.

אם הספר לא היה מסופר מאותה נקודת מבט מיוחדת יש מצב אפילו הייתי מורידה לו עוד כוכב אבל בסוף הוא כן מיוחד ושונה.
מאמינה שלא אשכח אותו בשל כך אף פעם.

ספר די סתמי שאפשר גם לכתוב ב 300 עמודים ולא מעל 400 כמו פה.
הסיפור פשוט מאוד ואפילו צפוי בחוסר אמינותו ובקצ'יות שלו.
בחורה כואבת את גירושיה אחרי בגידת בעלה. הולכת למלון על מנת להתאבד.
באותו מלון בדיוק מתארחים אורחים רבים לכבוד חתונה מושקעת ורבת ארועים נלווים... הבחורה מתוודעת לכלה ולכל הסובבים אותה ובעצם כך היא נשאבת לארוע ותוך כמה ימים באופן הכי צפוי ולא אמין כמובן חייה משתנים : הרצון למות נעלם... התאהבות...חדוות חיים...הכל תוך 3 ימים לכאורה.
זה אולי עובד בסרט נטפליקס בינוני (וכשאני אומרת עובר אני מתכוונת נסלח) אבל בספר עם 400 עמודים איכשהו זה מכעיס יותר.
נכון הספר קריא וזורם אבל אני לא הצלחתי להתחבר לאף תחושה של הגיבורה: לא הדיכאון המוקצן עד כדי תיכנון התאבדות ובטח שלא היציאה ממנו תוך 2 מסיבות קוקטייל עם אנשים שאת לא מכירה.
גם את ההגיון של שאר הדמיות בספר לא הצלחתי להבין: חתן וכלה על שלל קבלת ההחלטות שלהם ושל האורחים. היכולת של כולם להיפתח לבחורה זרה לחלוטין שבכלל באה להתאבד ובשל כך תוך יומיים בערך לשנות את כל מה שחשבו, רצו או הרגישו עד כה.
אולי אם הדברים הכי נפרשים על פני תקופה ארוכה יותר ולא סופש של חתונה אחת היה יותר הגיון לסיפור.

גם הנסיונות של השיחות בספר להיות ציניות ומצחיקות לא עברו אותי. בדיוק כמו הניסיונות של הספר לרגש.
בסוף הוא סתם סיפר סיפור לא אמין בצורה מאוד שיטחית.

ספר מאוד יפה שאמנם לקח לי קצת זמן לסיים (תקופת מלחמה...חוסר פניות מחשבתית) אבל ידעתי כל הזמן שזה לא בגללו.
הספר כתוב מאוד יפה. מצליח לחבר אליך את הדמויות וגם לשזור עלילה מעניינת.
זהו ספרו הראשון שאני קוראת של ליאור אנגלמן והבנתי שזה נחשב גם לספרו הטוב ביותר.

סיפור חייו של יהודה טייב: ילד חכם , בן זקונים למשפחת פשע בשכונת התקווה, שהצליח כנגד כל הסיכויים לצאת מהגורל הצפוי לו.
בעזרת השקעה של אנשים טובים וגם של אמא אחת עקשנית הוא מצליח להיות משהו שאף אחד מבני משפחתו לא היה: איש חוק ומוסר עם לב גדול.
הספר מגולל את סיפור חייו עד הפיכתו למבוגר בעצמו המתמודד בין היתר גם עם העבר שלו ועם השלכותיו למרות כל הבחירות האמיצות שעשה בחייו.

לא הבנתי למה בתקציר הספר בכריכה האחורית מתעקשים לספר משהו שקורה רק ב 100 עמודים אחרונים של הספר בכלל. לטעמי זה היה מיותר וקצת הרס לי.
ממליצה להגיע לספר הזה בלי לקרוא את הכריכה האחורית.
הכתיבה האיכותית והסיפור העלילתי שזורים מאוד יפה אחד בשני והספר מומלץ בחום!

ספרה החדש של הסופרת שכתבה את "לפליישמן יש צרות" סיקרן אותי וכאשר הוא הגיע לספריה מייד לקחתי אותו אבל לצערי הוא הרבה פחות טוב.
סגנון הכתיבה ה 'חופר' מעט עם הקריינות המעט צינית עדיין קיים אבל בניגוד ל "לפליישמן יש צרות" הוא פחות הומוריסטי יותר מנדנד...
סיפור העלילה אמנם יכל להיות מעניין ולרגעים הוא אכן כך אבל יש עוד דיברור של דמות המספר... עודף פרטים וצורת כתיבה שמתישה לפעמים.
כך הספר הפך ל 400 עמודים שחלקם הגדול (בעיקר בחציו הראשון) ממש מיותרים.

סיפורה של משפחה יהודית עשירה מאוד בלונג איילנד שארוע מרכזי בשנות ה 80 בו נחטף האבא לצרכי כופר מרחף על כולם גם לאחר 30 שנה.
האבא מוחזר לאחר שבוע חי ובריא (גופנית לפחות) אז נושא החטיפה הוא לא הסיפור.
הסיפור עוסק בדמויות המשפחה ולאן שהחיים לקחו אותם לאחר עשרות שנים.
שלושת הילדים גדלו והספר כל פעם מתרכז בילד אחר ואיך הוא 'נשרט' מהארוע המכונן הזה. ברקע יש את הנושא של ירידת המשפחה מכל נכסיה ובעצם איך זה משפיע בנוסף על כל ילד בהתחשב באופי שלו ולאן שהחיים לקחו אותו.
מה עשה הכסף והמעמד לכל ילד?
מה המשמעות של אובדן הכסף המשפחתי לכל ילד?

יש רגעים שהספר מאוד קריא ומעניין ויש רגעים שהוא חופר עם מלא שמות ופרטים של דמיות שוליות והקורא קצת טובע בפרטים שלא כל כך רלוונטים.
אם היו מורידים לפחות 150 עמודים ונצמדים לרעיון הכללי אבל עם פחות 'חפירות' הספר היה בהחלט מקבל עוד כוכב ממני.
לקראת הסוף כשדברים קצת מקבלים סיפור עלילתי הוא השתפר.

אני מתה על מירה מגן. השפה... הכישרון..
כמעט כל ספר שלה פשוט ממתק .
היה לי ברור שאם יוצא לה ספר חדש אני אגיע אליו.
אז אין מה לדבר מירה מגן ממשיכה לכתוב בצורה מדהימה. כתיבה עשירה... כמו מנגינה מתוקה באמצעות מילים.
בקטע הזה היא לא איכזבה אבל כן אני מסכימה עם שאר הביקורות פה: ציפיתי ליותר.

סיפורה של גילה, המטו-אונקולוגית, מתחלק למספר רבדים ובעצם כל אחד בפני עצמו יכול להיבחן כי הם לא כל כך מתחברים או תורמים אחד לשני.
העלילה מעט מתפזרת למספר נושאים שאחד מהם לפחות לטעמי תלוש ולא אמין. (כל נושא הקשר של אחותה עם הבעל של אחותה השניה...). לא בטוחה למה בכלל צריך את כולם. מה התרומה השולית של כל אחת מהעלילות האלה לתוצר הספרותי המלא?
לא בטוחה .
אז הספר כתוב יפה. על זה התלבטתי בין 3 ל 4 כוכבים אבל בסוף נתתי 4 כי לא סבלתי בקריאה בכלל.
זה ספר טוב אבל היא פשוט מסוגלת ליותר.

מציינת פה לטובה את הביקורת של אפרתי המנומקת והמדוייקת כל כך. כל מה שהיא כתבה פשוט נוגע בול בכל מה שטוב ולא טוב בספר הזה. רוצו לקרוא גם אותה!

ספר מתח סביר אבל בהחלט לא משהו שאזכור בעתיד לדעתי.
ראשית השם שהוא קיבל בעברית ממש עלוב ביחס לשם במקורי באנגלית: LYING NEXT TO ME
משחק המילים עם המילה שקר היה יותר חשוב לטעמי בתרגום מאשר נושא חדר המיטות...
אז לטעמי זה כבר טעות ראשונה של הספר וזה בכלל לא אשמת הסופר.

הסיפור: גבר צופה מרחוק באישתו נחטפת בזמן שהם בחופשה משפחתית בצימר עם הבת שלהם.
הסיפור קופץ כל פעם ממספר נקודות מבט: של הבעל עצמו, של החוקרת ושל זוג נוסף שהיה בחדר לידם בצימר בזמן החופשה.
ככה בעצם מתגלים כמובן סודות... היסטוריה ותככים שמוכיחים כי רב הנסתר על הגלוי כמו שתמיד קורה בספרים מסוג זה.
עד כה הכל טוב. הספר כתוב סוחף...מושך..מעניין.
זה השלב בספר שהכל תלוי באיך דברים ייסגרו. אם הסוף יפתיע... או יחשוף משהו חדש הספר נחשב הצלחה בד"כ.
אבל פה אני מגיעה לבעיה השניה של הספר והיא כן אשמת הסופר: הספר מכיל ממש מעט דמויות. ממש מעט.
פתרון התעלומה כביכול מורכב מהן מן הסתם.
ברגע שהסופר בוחר כל פרק לספר מנקודת מבט של דמות אחרת אבל ממש מתוך רחשי ליבה בגוף ראשון לרוב הוא חייב אח"כ להצמיד את פתרון העלילה לקו הזה.
בלי לעשות יותר מידי ספוילרים זה לא המצב בספר הזה וככה הורדתי לו כוכב על חוסר אמינות וסתירה באפיון וקו פעולה של דמות מסויימת .
קשה להסביר בלי לעשות ספויילר אבל סגירת הסיפור לא תואמת לאמצע שלו. סתירה פנימית.

לא נורא. ספר זורם עם פאשלה של הסוף....
שכל אחד יחליט כמה זה קריטי עבורו.