ספר נהדר, חלק מסדרת הספרים שמתחילה ב"פרשת ג'ין אייר" שתורגם לעברית ( ולצערי רק ה2 הראשונים בדירה תורגמו).
זהו הספר החמישי, בו תרסדי (יום חמישי) הגיבורה כבר אמא לילדים מתבגרים, עדיין עובדת במשטרה בעולם האמיתי ובעולם הספרותי, מבריחה גבינות מהרפובליקה הסוציאלית של ויילס, חונכת את הגירסה הסיפרותית של עצמה כבלשית בעולם הספרותי, מנסה לשכנע את בנה להצטרף למשמר הזמן ( כולם בפניקה - הוא היה אמור להצטרף לפני 3 שנים) , עוזרת לספרים של בעלה מתוך העולם הספרותי, מנסה למצוא את המיניטור שמנסה להרוג אותה בלי הרף, מתמודדת בפעם המליון עם תאגיד הענק "גוליית" , ומנסה למנוע את הפיכת הקלאסיקות הספרותיות לתוכניות ריאליטי בו הספר עצמו על כל עותקיו "ישתנו" וישוכתבו על פי בחירת הקהל.
מיותר לציין שאהבתי כל רגע בספר, ואני כבר מגשש בכיוון של הספר הבא ( הספר לא מסתיים שכל הקשרים נפרמים - להפך ).
מי שקרא את הספרים הקודמים יהנה מאד,
מי שלא קרא וסתם נפל לידו הספר- גם יהנה - כל עוד הוא קצת פתוח לעולם משונה אלטרנטיבי בו דודו היא חיית מחמד , טיול בזמן מפוקח על ידי משמר הזמן , מעבר לעולם הספרים אפשרי וחברות ענק מתחרות להכנס אליו .
הספר , למרות שהוא המשך בסידרה , לא דורש "ידע קודם". כל דמות או מאפיין של העולם מתוארים בקצרה או בפירוט

****


אולי בגלל שאני בן שתי דקות לארבעים, התקופה המהורהרת הזאת שתוקפת גברים, על פי השמועה, וגורמת להם לעזוב את הבית בשביל ברמנית בת עשרים, לקחת שיעורי טיסה או לקנות אופנוע כבד, ובכלל לחשוב מה לעזאזל, ולמה. כן, אולי בגלל זה הספר הזה הצליח לגעת בי בשמונה מאות דרכים שונות.
אני בפאניקה על זמן. תמיד הייתי. מודע לזמן שעובר, שאני עושה את מה שאני עושה, שילדים גדלים בו נורא מהר ואנשים מבוגרים מזדקנים ממש פתאום, ואני בעצמי מגלה להפתעתי שהזמן, הזמן הבנזונה הזה מגיע גם אליי, או כמו שרומז שמו של הספר, הזמן הוא כנופייה של בריונים, שאסור לוותר להם, אסור לתת להם לנצח, אבל בכל זאת, מתי שהוא, כמה שנתחמק, הם יתפסו אותנו אחרי בית הספר וינקנקו לנו את הצורה.

על הכריכה כתוב "זוכה פרס פוליצר 2011", שזה צריך להספיק בדרך כלל. זוכי הפוליצר שקראתי היו תמיד ספרים טובים (בניגוד, איכשהו, ל"בוקר") - אבל את הספר קניתי, מיה קולפה, דווקא בגלל מה שכתוב על גב העטיפה. סוף סוף משהו אינטיליגנטי ומסקרן, לא בומבסטי ולא מעניק ספויילרים מטונפים בעמידה בחצר.

והתחלתי לקרוא. וישר מההתחלה, דפיקות לב. כל כך מדוייק ולא מתיימר, כל כך טבעי וכן ועצוב עם הומור ופגיעות מרה וקצב נכון. כן, זה בהחלט ספר של פעם בשנתיים-שלוש. ספר נכון. הוא כמו מארג רחב-יריעה בארבעה מימדים, שהרביעי שבהם, הזמן, תופס באופן טבעי את החלק הנרחב והמשמעותי מכולם. בכל אחד מהפרקים המוקד הוא על דמות אחרת מאותו סיפור גדול, סיפור שדואה מעל הספר כמו ציפור גדולה וקצרת רואי, פעם מתקרבת לכאן ופעם לשם, תופסת מישהו בשנות ההתבגרות המביכות והמבולבלות שלו ואז טסה קדימה רק כדי להיווכח, כבדרך אגב, איך, שלושים ארבעים שנים אחר כך, אותה דמות משתנה ומתעצבת במשעולי החיים, נוגעת כאן ונוגעת שם, מפוכחת, ממורמרת או שוכחת מה היתה ואיך הגיעה להיות מה שהיא.

שלום לכם,
ברצוני לערוך עימכם ניסוי קטן. אני עומד לכתוב מילה, מילה אחת בלבד, ובקשתי היא שתחשבו על המילה הזאת, על כל מה שהיא מעוררת בכם, על כל המחשבות, הזיכרונות והדימויים שצצים בראשכם בעקבות המילה הבודדה הזו שאני עומד להקליד אם זה בצליל, מראה או אפילו ריח/מגע אם מישהו באמת ירחיק לכת.
נסו לרוקן לרגע ראשכם ממחשבות, נשמו 2-3 נשימות עמוקות, עצמו עיניים לשנייה אחת בלבד, פיקחו אותן באיטיות, מוכנים?

טרזן.

כן. לא טעיתם, זו המילה. אבל רגע, עצרו את קריאת הביקורת ובאמת חישבו לרגע על המילה.
אין לי ספק שכולכם מכירים את הדמות, שהרי זהו אחד האייקונים המוקרים ביותר שנוצרו מאז ומעולם. מאז נכתב הספר הראשון בסידרה (ויש כ-20 אם אינני טועה. תאכל את הכובע הארי פוטר!) נוצרו עליו אין ספור גירסאות אם בעולם הספרותי, הקולנועי, קומיקס, ואפילו פורנוגרפיה. לכן לא אתפלא אם בניסוי הקטן שערכתי, אצל חלקכם עלתה דמותו המצויירת של דיסני או לחליפין בת דמותו מגרסה של סדרה מצויירת משנות השמונים. האם היה זה צויריו המרהיבים ומעוררי הנוסטלגיה של אלבום קלפים שאישית אספתי בילדותי, או אולי עלתה באוזניכם הצעקה המפורסמת של שחקן הוליוודי עתיק יומין שהוקרן בשחור לבן. אני יכול להמשיך כך עוד שעות, שכן ענפיו המרובים של המקור הוסיפו לגדול ולהעצים עד אשר כיסו בעלוותם את הגזע ממנו נוצרו. אולם הגזע, מוסתר ומוסווה ככל שיהיה, הוא אדיר ונפלא מעין כמותו.
הספר, מעבר להיותו בעל עלילה מרתקת ורעיון בסיס מופלא, טומן בחובו רעיונות חדשניים לאותה תקופה שרובם מוזכרים באחרית דבר המתרגם ולכן לא ארחיב עליהם את דברי, אולם אני הבחנתי בדבר נוסף שלא צויין וזה הגישה והרוח הדרוויניסטית שנושבת בין דפי הספר, דבר שהערכתי עד מאוד.