וולטר אייזקסון מנסה לתפוס בספר זה שני ציפורים במכה אחת. האחת היא כמובן ביוגרפיה על חייו של האיש שתמונתו צרובה במוחנו כביטוי הויזואלי למילה גאונות. השנייה היא עבודתו המדעית , דבר שהתחבא בין השורות בכותרת "חייו והיקום שלו". המשקל בין שני החלקים הוא בערך שווה אז לכן עבור מי שלא מתעניין בצד המדעי מאוד יתקשה להנות מקריאת ספר זה. אני אישית נהניתי יותר מהחלק שדן בחייו האישיים. חלק ארי מספר זה מתבסס על מסמכים אישיים רבים מ"ארכיון איינשטיין" וניתן לימצוא המון התכתבויות שמחזירות אותנו אחורה בזמן לתקופה אחרת אותה לא הכרנו. מסמכים אילו מספקים לנו ציטוטים נהדרים מהאיש. איינשטיין לאחר ביקורו בקותל המערבי: "גברים כהי מוחין, בני השבט שלי, עומדים ומתפללים כשפניהם כלפי הכותל , והם מנענעים את גופם לפנים ולאחור" . "מחזה מעורר רחמים של אנשים בעלי עבר וחסרי עתיד". איינשטיין על עצמו כאשר הוא ממשיך להתכחש למכניאקת הקוואנטים במשך השנים: "אני ודאי ניראה כמו יען הטומן לנצח את ראשו בחול היחסותי כדי שלא להתייצב בפני הקוואנטים המרושעים". איינשטיין מתנגד למירוץ ההתחמשות העולמי: "אני לא יודע באיזה נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית ,אבל ברביעית ישתמשו באבנים". וציטוט אחרון של איינשטיין שמראה את צניעותו ופשטותו של האיש: "אין לי שום כשרונות מיוחדים,אני פשוט סקרן נלהב". למי שבינינו שלמד פיזיקה יזכה לימצוא בספר זה את מיטב המוחות של המאה ה20. שמות כמו בוהר,הייזנברג,שרדינגר,פלנק,האבר,לורנץ,מאך,בורן,קירי, ועוד... ישנה התייחסות רבה לדעותיו הפוליטיות של איינשטיין שהיה פאצפיסט מובהק (לפחות עד פרוץ מלחמת העולם השנייה) ותמיכתו בחופש הביטוי של הפרט ,דבר שהתמיד בו עד לסוף חייו, כאשר התנגד לפרנויה בארה"ב כלפי הקומוניזם. אני לא יודע מאיזה מן הציפורים אתם תהנו אבל גם אם זה יהיה רק מאחת מהן, עדין תצאו נשכרים ומרוצים.

בחזרה לחיים - לאנס אמסטרונג. קראתי את הספר הזה ממש מזמן, רק שיצא התרגום בעברית. למי שלא מכיר, לאנס אמסטרונג (עד לפני מספר חודשים) נחשב לגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים. הסיפור מספר את מאבקו של אמסטרונג במחלת הסרטן והתגברותו עליה. לאחר מכן הוא המשיך לקריירה מזהירה של שבע זכיות ב"טור דה פראנס" שהינו מירוץ האופניים היוקרתי בעולם שמתרחש אחת לשנה בצרפת ושכנותיה. הספר עצמו מספר סיפור מעורר השתאות על הגבורה של אמסטרונג החל מניצחון הגדול נגד הסרטן ובהמשך בתחרויות השונות. למי שלא מכיר, ענף רכיבת האופני הכביש הינו אחד מענפי הספורט הקשים ביותר הקיימים הספורט התחתרותי. רכיבה של שעות על גבי שעות למרחקים עצומים ועליות תלולות דורשות מהספורטאים להוציא מאמץ אדיר. המאמץ הכמעט "על אנושי" הזה הכניס לענף חומרים משפרי ביצועים שונים שגרמו לרוכבים שונים לקבל יתרון על פני רוכבים אחרים. לארוך השנים נפסלו והושעו לא מאט ספורטאים על עבירות מהסוג הזה אבל בטח לא אמסטרונג שלנו. העיתוי שאני רושם את הביקורת הנוכחית היא בהתאם לנתון אקטואלי (תחילת 2013). אחרי שאמסטרונג הורשע בשימוש בחומרים אסורים ועבירות נוספות (הכריח את שותפיו לקבוצה ליטול חומרים אסורים גם כן). כל תאריו של אמסטרונג נשללו ממנו והוא הושעה לצמיתות מכל ענף ספורט תחרותי. אמסטרונג הכחיש לאורך כל הדרך (החקירה התנהלה לאורך מספר שנים) וגם הכחיש לאחר ההרשעה. השבוע דווח שלאנס אמסטרונג התוודה על שימוש בחומרים אסורים והתנצל בפני עובדי קרן "ליבסטרונג" שהקים. הוא היה בראיון אצלה אופרה וינפרי (אמור להיות משודר השבוע) ולפי הדיווחים גם שם הוא צפוי להתוודות על מעשיו. מי שאינו חובב ספורט, לא ממש יבין את העלבון שחוו האנשים לאחר פרסום תוצאות החקירה. ענף האופניים קיבל מכה אנושה. לאנס אמסטורנג שהיה גיבור אמריקאי, מקור השראה למיליונים, הפך ביום אחד לנבל הגדול. כל ההשגים שלו הינה רמאות אחת גדולה. כאוהד, לאו דווקא אהדתי את אמסטרונג וקבוצתו אולם תמיד הייתי מלא הערכה אליו. הוא היה "סופרמן" והיה הפנים של ענף האופניים. הרבה מיתוסים נשברו אצלי, הבנתי שכל השנים שראיתי את המירוצים, הכל רמאות, הכל בלוף אחד גדול. ולכן, אני ממליץ לכם לא לקרוא את הספר הזה. במקום ההוצאה לאור, הייתי משנה את שם הספר ל"סיפורו של רמאי". גיבור ספורט התרסק לרסיסים.

הרמן גרינג נחשב לאיש השני בחשיבותו ברייך, שני רק להיטלר ומפה הכותרת הבומבסטית "סגנו של השטן". מאחורי כותרת זו עומדת ביוגרפיה רזה עד מאוד. חובבי הז'אנר יוכלו לעבור לאורך ההיסטוריה של גרמניה הנאצית ולראות את השתלבותו של הטייס המעותר בהקמת מכונת הלחימה הגרמנית תוך דגש על חיל האויר. הספר הוא באמת מעין תקציר ולא ביוגרפיה. אין כאן ניתוח ממשי של האיש אלא אוסף של פרטים שהיו לרוב ידועים על גרינג גם מבלי שהיינו צריכים לחקור יותר מדי. מי שקיווה לימצוא ביוגרפיה מקיפה יתאכזב למדי. הספר הוא לא יותר מתקציר חביב.

וולטר אייזקסון מנסה לתפוס בספר זה שני ציפורים במכה אחת. האחת היא כמובן ביוגרפיה על חייו של האיש שתמונתו צרובה במוחנו כביטוי הויזואלי למילה גאונות. השנייה היא עבודתו המדעית , דבר שהתחבא בין השורות בכותרת "חייו והיקום שלו". המשקל בין שני החלקים הוא בערך שווה אז לכן עבור מי שלא מתעניין בצד המדעי מאוד יתקשה להנות מקריאת ספר זה. אני אישית נהניתי יותר מהחלק שדן בחייו האישיים. חלק ארי מספר זה מתבסס על מסמכים אישיים רבים מ"ארכיון איינשטיין" וניתן לימצוא המון התכתבויות שמחזירות אותנו אחורה בזמן לתקופה אחרת אותה לא הכרנו. מסמכים אילו מספקים לנו ציטוטים נהדרים מהאיש. איינשטיין לאחר ביקורו בקותל המערבי: "גברים כהי מוחין, בני השבט שלי, עומדים ומתפללים כשפניהם כלפי הכותל , והם מנענעים את גופם לפנים ולאחור" . "מחזה מעורר רחמים של אנשים בעלי עבר וחסרי עתיד". איינשטיין על עצמו כאשר הוא ממשיך להתכחש למכניאקת הקוואנטים במשך השנים: "אני ודאי ניראה כמו יען הטומן לנצח את ראשו בחול היחסותי כדי שלא להתייצב בפני הקוואנטים המרושעים". איינשטיין מתנגד למירוץ ההתחמשות העולמי: "אני לא יודע באיזה נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית ,אבל ברביעית ישתמשו באבנים". וציטוט אחרון של איינשטיין שמראה את צניעותו ופשטותו של האיש: "אין לי שום כשרונות מיוחדים,אני פשוט סקרן נלהב". למי שבינינו שלמד פיזיקה יזכה לימצוא בספר זה את מיטב המוחות של המאה ה20. שמות כמו בוהר,הייזנברג,שרדינגר,פלנק,האבר,לורנץ,מאך,בורן,קירי, ועוד... ישנה התייחסות רבה לדעותיו הפוליטיות של איינשטיין שהיה פאצפיסט מובהק (לפחות עד פרוץ מלחמת העולם השנייה) ותמיכתו בחופש הביטוי של הפרט ,דבר שהתמיד בו עד לסוף חייו, כאשר התנגד לפרנויה בארה"ב כלפי הקומוניזם. אני לא יודע מאיזה מן הציפורים אתם תהנו אבל גם אם זה יהיה רק מאחת מהן, עדין תצאו נשכרים ומרוצים.

12 שנים עבד מיכאיל בולגקוב על רומן זה. בשנים אילו הוא שינה ,הוסיף והשמיט חלקים ממנו ועשה כל דבר אפשרי על מנת לגרום לרומן לראות אור בעודו בחייו. כידוע במשימה זו בולגקוב נכשל ושלטון הקומוניזם של סטלין דיכא את יצירותיו במשך כל חייו. שבעים שנה אחרי ושלושים שנה אחרי נפילת הקומוניזם לאף אחד אין ספק מי ניצח. יצירתו של בולגקוב הינה יצירת מופת שמנצחת את מימד הזמן. הסיפור מתרחש במוסקבה של שנות השלושים במאה הקודמת. לביקור מגיע לא אחר מאשר השטן ופמלייתו שעם כל האירוניה מגיעים לעשות צדק בעיר "המתדרדת". הספר יגרום לדימיון שלכם לעבוד שעות נוספות כי כמות הסצינות הסוריאליסטיות כאן היא אינסופית. החתול "בהמות" הייתה הדמות שהכי הקסימה אותי והייתה שותפה להמון אירועים מבדרים. אני יסכם בזה שאומר שקטונתי מלתת ביקורת על יצירה שכזאת. פשוט ספר חובה.

היינריך הימלר היה אחד הדמויות החשובות ביותר במאה ה-20 ,בעקבות הזוועות שביצע האירגון אותו הקים ועמד בראשו. הרייכספיהרר של ה אס-אס הגיע לצמרת הגבוה של הפיקוד הנאצי דרך עבודה קשה ונאמנות מוחלטת להיטלר החל מתחילת דרכו של הרייך החדש. "אם היטלר יאמר לי לירות באימי, אעשה זאת ואהיה גאה באימון שהוא נתן בי" . הספר מגולל את סיפורו של הימלר במהלך תקופת השליטה של הרייך השלישי. אם הייתה כוונה לקרוא לזה ביוגרפיה אז היא צרה במיוחד מכיוון שמאט מאוד פרטים אישיים מוזכרים כאן. הימלר השקט והמופנם קידם את עצמו באמצעות עבודה רבה ונאמנות לפיהרר ובעתיד גם באמצעות ריבוי המוסדות אשר עמד בראשם.הוא היה פעיל בצורה בלתי רגילה והיה מכור לעבודה. עיקר פעולתו התמקד בקידום האס-אס שהוא בנה ובהמון נושאים שנועדו לקדם את נושא "הגזע הארי" שהיה מבחינתו ערך עליון. התיאורים הזוועתיים ממחנות הריכוז וההשמדה שהיו תחת פיקודו של הימלר פשוט מזוויעים. ניסויים בבני אדם והשמדות המוניות שפשוט תוארו מבחינתו כ"חיטוי". למרות החסורנות חובבי היסטוריה ומלחמת העולם השנייה ללא ספק יהנהו מהספר. יש המון מידע(שלא קשור ישירות להימלר) למרות שלרוב מסופר בתמצות.למעשה עוברים לאורך כל המלחמה ומתארים המון אירועים ,מפגשים ,קרבות ,עדויות וכו...