גסטבי הגדול - סקוט פיצג'רלד.

הרבה זמן הספר ישב אצלי על המדף אבל כשהגעתי אליו אז היה קשה להוציאו מהיד.

פשוט מצוין. הכתיבה נהדרת, העלילה מעניינת ומסקרנת. יש הכל, מסתורין, אהבה, תקופה מעניינת, דמויות מצוינות.

פיצג'רלד לא זכה לראות בחייו את התהילה בה זכה סיפרו. כל כך הרבה שנים אחרי, הקלסיקה הזאת עדין רלבנטית וסוחפת.

פשוט מצוין.

סטונר - ג'יון ויליאמס.

סטונר הוא סיפור חייו של ויליאם סטונר, נער שנולד למשפחה של חקלאים במיזורי שבארצות הברית , בסוף המאה ה19.

סטונר יוצא לאוניבסיטת מיזורי על מנת ללמוד חקלאות ומתאהב בעולם הספרות וממשיך לקריירה של הוראה באוניברסיטה.

כפי שניסחה זאת נטע גורביץ באחרית הדבר, "הענין העיקרי של סטונר אינו עלילתי, אלא מתמצה במאמציו התמידים של הגיבור לייצר משמעות וסדר בעולם הרגשי והאינטלקטואלי אל מול מציאות משתנה תדיר, בלתי צפויה ובלתי נשלטת, על מנת להימלט מתחושת חוסר המשמעות של חייו".

כמו כן היא העלתה את הנקודה שויליאמס הוגדר כ"סופר של סופרים". די התחברתי להנחה הזאת. אני אומנם מייצג רק את עצמי, אולם אני שייך בבירור לצד של הלא סופרים. קשה לי להתפעל מהסיפור עצמו ומחוסר העלילה. אכן הספר כתוב בצורה מצוינת אבל בכל רגע בקריאה חיכיתי שיקרה משהו וכלום לא קרה.

לא התחברתי לדמויות בסיפור. כולן מאוד אפורות ומדכאות. החל מסטונר עצמו, אישתו אידית שאגדיר אותה כ"כלבה" שממרמרת לו את החיים, עמיתיו לאקדמיה,קתרין, סטודנטים וקורבי המשפחה.
לא התחברתי לשום דמות והיה לי מאוד קשה להזדהות עימן ועם ההתנהגות שלהן.

והמציאות מסביב מתוארת בדכדוך. מדובר על המאה ה20 בארה"ב ותחילת המאה הייתה רוויה במאורעות היסטורים יוצאי דופן. למרות זאת, לא ממש מרגישים את זה בסיפור.קראתי סיפורים מהתקופה ההיא ופשוט יש הרגשה כאילו יש כאן סטייה של 50-100 שנה אחורה.

לסיכום, למרות כל ההילולים מסביב, לא קיבלתי את אותו אפקט שרבים מכם קיבלו. הספר אכן כתוב מצוין אבל לי אישית , חוסר העלילה היה גורם קריטי.

ברלין במלחמה - רוג'ר מורהאוז.

ספר זה מספר את סיפורה של ברלין מתחילת עלייתו של היטלר לשלטון ועד נפילת הרייך השלישי באביב 1945.

ברלין הינה בירתה של גרמניה. בימים שלפני תחילת המלחמה, אוכלוסייתה עולה על ארבעה מיליון תושבים. ברלין היא אחת הערים היותר ליבראליות באירופה עד לעליית הנאצים לשלטון ולכן תיאור התייחסות תושביה לעליית הנאצים הינה נקודה מאוד מעניינת.

הסופר נעזר בעדויות ויומנים של תושבים מהתקופה ההיא על מנת לתאר את הלך הרוח בבירה באמצעות תגובת האזרחים למהלכי השלטון וההמלחמה שהתקרבה אליהם.

אנו עוברים על פרקים רבים שהינם ציוני דרך עיקריים והנושאים המרכזיים שהשפיעו על תושבי ברלין. עליית הנאצים לשלטון, האנטישמיות וגירוש היהודים , קיצוב למזון, ההפצצות האויריות של בעלות הברית ,מערך ההגנה שהוקם כולל הפולקסשטורם (המיליציה העממית), נפילת העיר לידי הסובייטים, מעשי האונס האכזרים וההתאבדויות הרבות.

אני אישית מאוד נהנתי מקטעי היומנים שהוכנסו לטקטסט. קטעים אילו נותנים נימה הרבה יותר אישית לתאור הדברים.

באופן כללי, הספר הזה הינו תיאור היסטורי מצוין. אין ספק שאזרחי ברה"מ סבלו אף יותר אולם גם התאורים של מה שעבר על אזרחי גרמניה מצרמררים (במיוחד בתקופת ההתקפה על העיר).

ממליץ בחום לחובבי היסטוריה ומלחמת העולם השנייה. הספר אינו ספר היסטוריה יבש אלא סיפור קולח ומצוין.

הנערה מברלין הינו רומן שמתרחש על רקע עליית הנאצים לשלטון בגרמניה תוך כדי הצגת משלוחי הילדים "קינדרטרסנפורט" לאי הבריטי בימים שלפני תחילת מלחמת העולם השנייה.

מסופר על משפחת קליין המתגוררת בברלין. תחילת הספר מאוד מעניית ומוצגת בפנינו תמונה של כל בני המשפחה, האב, אוטו קליין, מנתח בכיר בבית חולים בברלין, האם אינגה ושלושת ילדיהם, היינריך בן השמונה עשרה, הדי התינוקת ורוזה בת הארבע עשרה, הנערה המתבגרת.

תחילת הסיפור מציגה את נקודת המבט של חברי המשפחה ואופן התמודדותם עם האיום הממשי של המשטר הנאצי והתקרוב המלחמה. האנטישמיות הקשה שמתבטאת במקומות העבודה ולמעשה בכל הבטי החיים. החלק הזה של הסיפור הוא המועדף עליי והוא גם מסופר מפי דמויות שונות בניגוד להמשך שמסופר רק מפי רוזה.

המשך העלילה למעשה לוקח אותנו להחלטה של משפחת קליין, לשלוח את רוזה לקרובי משפחה בלונדון באמצעות משלוחי רכבת שהבריחו ילדים. לפני תחילת המלחמה הנאצים הרשו לאזרחים יהודים לעזוב בתנאי שיהיה להם ויזה למדינה אליה התכוונו להגיע. קבלת ויזה הייתה תהליך קשה ואחרי שרוזה ואינגה נכשלו במאמציהם לקבל ויזות עבור בני המשפחה, הוחלט לשלוח את רוזה לבדה ולקוות שתוכל לעזור להם בקבלת ויזה בריטית.

המשך הסיפור למעשה מתמקד כולו ברוזה, ההסתגלות שלה לחיים בבריטניה אצל משפחת קרמר שמארחת אותה, הניסיונות לקבל אשרת עבודה עבור משפחתה, תהליך ההתבגרות שלה וכל זאת תוך כדי התקדמות המלחמה.

הספר נחמד ואם אני ימליץ אותו אז יותר לנערות מתבגרות ופחות למבוגרים. אני חיפשתי רובד הרבה יותר היסטורי ולמעשה רק תחילת הסיפור באמת שייך לחלק הזה. בשאר הסיפור זה אכן יותר רומן עם נגיעות של היסטוריה (ההתקפות האויריות על לונדון).

ארווין יאלום מנסה באופן מאוד מאולץ לחבר בין ברוך שפינוזה הפילוסוף הגדול לבין אלפרד רוזנברג מבחירי הנאצים ברייך השלישי.
למעשה הוא נכשל ונכשל בגדול. רוזנברג נחשב כ"פילוסוף" של השלטון הנאצי ויאלום מנסה להראות בכל כוחו כיצד כביכול רוזנברג מתחבט בשאלה "כיצד גתה (המוערץ עליו) העריץ את משנתו הפילוסופית של שפינוזה היהודי".

הספר מתחלק לשני חלקים כאשר כל פעם אנו מזפזפים בפרקים פעם על רוזנברג ופעם על שפינוזה.בסדר הכרונולוגי לא ממש רואים שום קשר להתקדמות העלילה בין שני הסיפורים. לא קיים סנכרון ולא קשר ברור.

החלק על שפינוזה מהנה למדיי אך כמו שאמרו מבקרים קודמים , עדיף לקרוא ספר אחר על שפינוזה מאשר לבזבז את הזמן על ספר זה.

לסיכום,
לא ממש מומלץ.

וולטר אייזקסון מנסה לתפוס בספר זה שני ציפורים במכה אחת.
האחת היא כמובן ביוגרפיה על חייו של האיש שתמונתו צרובה במוחנו כביטוי הויזואלי למילה גאונות.
השנייה היא עבודתו המדעית , דבר שהתחבא בין השורות בכותרת "חייו והיקום שלו".

המשקל בין שני החלקים הוא בערך שווה אז לכן עבור מי שלא מתעניין בצד המדעי מאוד יתקשה להנות מקריאת ספר זה.

אני אישית נהניתי יותר מהחלק שדן בחייו האישיים. חלק ארי מספר זה מתבסס על מסמכים אישיים רבים מ"ארכיון איינשטיין" וניתן לימצוא המון התכתבויות שמחזירות אותנו אחורה בזמן לתקופה אחרת אותה לא הכרנו. מסמכים אילו מספקים לנו ציטוטים נהדרים מהאיש.

איינשטיין לאחר ביקורו בקותל המערבי:
"גברים כהי מוחין, בני השבט שלי, עומדים ומתפללים כשפניהם כלפי הכותל , והם מנענעים את גופם לפנים ולאחור" .
"מחזה מעורר רחמים של אנשים בעלי עבר וחסרי עתיד".


איינשטיין על עצמו כאשר הוא ממשיך להתכחש למכניאקת הקוואנטים במשך השנים:
"אני ודאי ניראה כמו יען הטומן לנצח את ראשו בחול היחסותי כדי שלא להתייצב בפני הקוואנטים המרושעים".

איינשטיין מתנגד למירוץ ההתחמשות העולמי:
"אני לא יודע באיזה נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית ,אבל ברביעית ישתמשו באבנים".

וציטוט אחרון של איינשטיין שמראה את צניעותו ופשטותו של האיש:
"אין לי שום כשרונות מיוחדים,אני פשוט סקרן נלהב".


למי שבינינו שלמד פיזיקה יזכה לימצוא בספר זה את מיטב המוחות של המאה ה20. שמות כמו בוהר,הייזנברג,שרדינגר,פלנק,האבר,לורנץ,מאך,בורן,קירי, ועוד...

ישנה התייחסות רבה לדעותיו הפוליטיות של איינשטיין שהיה פאצפיסט מובהק (לפחות עד פרוץ מלחמת העולם השנייה) ותמיכתו בחופש הביטוי של הפרט ,דבר שהתמיד בו עד לסוף חייו, כאשר התנגד לפרנויה בארה"ב כלפי הקומוניזם.

אני לא יודע מאיזה מן הציפורים אתם תהנו אבל גם אם זה יהיה רק מאחת מהן, עדין תצאו נשכרים ומרוצים.

הרמן גרינג נחשב לאיש השני בחשיבותו ברייך, שני רק להיטלר ומפה הכותרת הבומבסטית "סגנו של השטן". מאחורי כותרת זו עומדת ביוגרפיה רזה עד מאוד.

חובבי הז'אנר יוכלו לעבור לאורך ההיסטוריה של גרמניה הנאצית ולראות את השתלבותו של הטייס המעותר בהקמת מכונת הלחימה הגרמנית תוך דגש על חיל האויר. הספר הוא באמת מעין תקציר ולא ביוגרפיה. אין כאן ניתוח ממשי של האיש אלא אוסף של פרטים שהיו לרוב ידועים על גרינג גם מבלי שהיינו צריכים לחקור יותר מדי.

מי שקיווה לימצוא ביוגרפיה מקיפה יתאכזב למדי. הספר הוא לא יותר מתקציר חביב.

מלך העולם הוא סיפור שגולש הרבה מעבר לגבולות עולם הספורט. רמניק מחזיר אותנו לאמצע המאה שעברה , לארצות הברית שמצויה עדין בעידן של געזנות והפרדה בין הלבנים לשחורים.

דרך האיגרוף אנו מקבלים את הלך הרוח שסורר במדינה ביחסה לאזרחיה השחורים. מוצגים מתאגרפים שונים שכל אחד מהם הוא תפיסה אחרת של האזרח השחור כפי שאמריקה הלבנה רואה אותו.

פלויד פאטרסון הנוצרי המנומס שהעמותה לזכויות האזרח בראשות מרטין לותר קינג רואה בו כנציג המתאים לשחורים באיגרוף.

סוני ליסטון הענק שהינו אסיר לשעבר שמועסק על ידי המאפיה. את ליסטון ראו בתור העבריין הבור.

כאן נכנס לסיפור מוחמד קאסיוס קליי הצעיר (לימים מוחמד עלי) האיש והפה הגדול.

אנו מקבלים הצצה לתחילת הקריירה של המתאגרף הגדול בכל הזמנים. רמניק לוקח אותנו לעברו של קליי ומסביר איך הוא עוצב על ידי התקופה כמתאגרף,אדם ואזרח. לאחר הזכייה בתואר אלוף העולם במשקל כבד עלי עתיד להודיע על התאסלמותו והצטרפות ל"אחים המוסלמים" כת שקראה להפרדה מוחלטת בין לבנים לשחורים והצהירה בגלוי את עמדות השנאה שלה כלפי האזרחים הלבנים.

מלך העולם הוא סיפור פשוט מצוין. מי שבקיא בהיסטוריה של ארצות הברית ודאי יכיר את רוב הסיפורים והדמוית . אילו שלא, יזכו לחזור לתקופה אפלה עבור האזרח השחור. מוחמד עלי שינה סדרי עולם בתרבות האמריקאית. למרות שהוא לא היה חבר בתנועה לשיוויון זכויות האזרח הוא יהיה אחראי לא פחות מהם לשיוויון שיווצר עם השנים. עלי היה הרבה מעבר לעוד מתאגרף. לפני קצת יותר מעשור הוא נבחר לספורטאי המאה בארצות הברית. ובמבט לאחור לשינאה שהוא קיבל במהלך דרכו נוכל להבין את גדולתו הן כמתאגרף והן כאדם.

הספר מומלץ בעיקר לחובבי הספורט. בתור אחד כזה נהנתי מאוד. עולם הארגורף הינו דבר הולך ונעלם בעולמנו ולכן חובבי הספורט הצעירים זוכים להצצה לתקופה שבה כל אדם בעולם ידע מי הוא מוחמד עלי וכל זה ללא אינטרנט וטלוויזיה.

זכרונותיו של אלכס קורזום שבים לרדוף אותו. כמעט שישים שנה אחרי והרחק מאדמת אירופה החרוכה משהו מתעורר אצלו מחדש. כאשר הוא כבר אב וסב הוא רוצה לדעת את זהותו האמיתית. הוא מחליט לחשוף בפני משפחתו את הסוד אותו שמר עימו קרוב לשישים שנה, הסיפור האמיתי לגבי עברו וזיכרונות ילדותו מהמלחמה הנוראה ההיא .

אלכס מספר שבעודו ילד היה עד לטבח נוראי בכפרו בו נהרגו גם אימו ואחיו הקטנים. לאחר תקופה מסוימת שבה שוטט ביער הוא "נימצא" ו"אומץ" על ידי יחידה של משטרה לאטבית. מתגלה לפנינו סיפור נוראי ובמקביל תחושותיו האישיות של אלכס . רגשות האשמה לא מפסיקים לעזוב אותו והדילמה הפנימית של בין להיות "ניצול" לבין להיות "מנוצל" ואשם יחד עם מציליו רודפת אותו כל חייו.
בנו מארק (המחבר) משתף אותנו גם בתחושותיו האישית לגבי התמודדות פתאומית עם סוד כה גדול שפתאום "נפל" על המשפחה. הוא עוזר לאביו לחזור לעברו ולגלות את זהותו האמיתית דרך סיפור שלמעשה הופך לסיפור בלשי.

בספר זה מתקבלת גם תמונה של ה"צד השני" אותם אנשים ששיתפו פעולה עם הנאצים ואחרי המלחמה נאלצו לברוח מהעונש המגיע להם. בפני אלכס תמיד עמדה הנאמנות ללאטבים מעל הצדק. גם לאחר המלחמה הוא וויתר להם ושמר על שתיקה למרות ידיעה על זהותו היהודית ועל הזוועות אשר היה עד להם בילדותו. למרות הרמיזות לקשר היהודי החזק שמנסה להכניס מארק בספר עדין הנאמנות היא זאת שמנצחת ואף אחד לא נענש מעשיו.

ספר נחמד אך ממש לא ספר חובה. הזוועות מתוארות תמיד מפיו של ילד ולמרות שזה אמור אולי להעצים את התיאור אצלי זה עבר די ביובש. המסר שיוצא מהסיפור הוא לא ממש חיובי.