ראשית, ספר מעולה ומרשים למרות שמשהו מונע ממני לתת לו את הכוכב החמישי של הדירוג (אולי כי היה לי קצת קשה לצלול אליו). עד היום לא יצא לי לפגוש את מרגרט אטווד וזה היה מפגש לענין בסופרת מחוננת לכל הדעות שייש לה מה להגיד והיא יודעת להגיד אותו תוך כדי תפירה של עולם ריאליסטי עתידני. החיבור המצוין בין עתיד אפשרי לבין מחוזות עבר, שכבר קרו לא פעם בהיסטוריה של הכוכב הזה מעניק להכל אוירה ממשית ומוחשית.
ניתן די בקלות לזהות את הניצנים הרבים המפותחים בספר בחיי היום שלנו - דבר המעניק להכל את הנופך המציאותי האפשרי. תוך כדי הסיפור שזורים הרהורים יפים עלינו - בני האדם.

וכרגיל ציטוט או שניים (והפעם היה קשה לבחור) :
ציטוט 1 - "לדברי אדם אחת, גירוש אדם מבן עדן, מה שנקרא 'הנפילה',היה רב מימדי. הפריאמטים אבותינו נפלו מהעצים, ואז נפלו מצמחונות לאכילת בשר. ואז נפלו מאינסטינקט לתבונה, ומכאן לטכנולוגיה. מאיתות פשוט לתחביר מורכב ומכאן לאנושיות. מהיעדר אש לשימוש באש, ומכאן לכלי נשק. מהזדווגות עונתית לעוויתות מיניות תמידיות. ואז נפלו מהחיים המאושרים ברגע הנוכחי אל ההרהור החרד בעבר שנעלם ובעתיד המעורפל."

ציטוט 2 - " יהיה טפשי למות ממכת ברק. כל מוות הוא טפשי מנקודת מבטו של המת, כך נהג לומר אדם אחת, כי לא חשוב כמה הזהירו אותך, המוות תמיד מגיע בהפתעה. למה עכשיו ? האדם זועק, כבר ? זוהי זעקתו של ילד שנקרא הביתה עם רדת הלילה, זאת המחאה האוניברסלית נגד הזמן. אך זכרו, ידידים יקרים : למען מה אני חי ולמען מה אני מת היא אותה שאלה".

ללכת לקרוא !

קרה לכם שהתחלתם לקרוא ספר של סופר ולא הבנתם איך לא קראתם את ספריו הקודמים ?
זה בדיוק מה שקרה לי עם ספרה יריתי באמריקה של תהילה חכימי עטורת פרסי ספריה הקודמים אותם טרם קראתי, ומאחר שאהבתי ספר זה בטוחה שארצה לקרוא כתיבה כובשת ומהפנטת כמו שלה .
בסיפור חכם ונוגע ללב של תלישות וקרבה כשהחלום הישראלי אמריקאי אבסורדי על גבול ההזוי .
בכתיבה מאופקת מלאת תוגה מלנכולית נוגעת היא מתארת את מסעה של ישראלית מנהלת פרויייקטים בכירה בחברת הייטק ברילוקיישן לעבודה במסעות צייד בארצות הברית , דמות שהופכת לקרה קשוחה שחדרה לי מתחת לעור ...
היא מפגישה אותה עם בדידותה שמופרת רק ע"י יריות הצייד , כשלצידה דייויד המהנדס האמריקאי שותפה לצייד איתו נרקמת מערכת יחסים לא ברורה ...
כל שם של פרק הוא מס' הירייה והשתלשלות של אירועים . השפה קרה תרתי משמע : גם לאוירת הסיפור וגם כי ירי הוא דבר קר.. במקביל היא מתמודדת עם תנאי חוזי העסקתה , שוב חוזים זה דבר קר ומחושב . היא מבינה שעומדים לסיים את חוזה העסקתה ופועלת בצורה קטלנית .....
מה הופך אותה לדמות קרה וקטלנית ?באיזו גישה בוחרת לפעול ? והכי מעניין לאן תתפתח מערכת היחסים שלה ושל דיוויד ? .....
תגלו אם תקראו את סיפורה של אישה חסרת מעצורים ...
ספר קצבי מצוין שהנעים לי את בוקר שבת , פרוזה מעולה ולא שגרתית , מותחת ואפילו מטלטלת או במילים אחרות : אי אפשר להפסיק לקרוא ,
ככה זה שיודעים לכתוב 

כשהייתי בכיתה א', יצאתי עם כל בית הספר לטיול בעיר בירתנו-ירושלים.
אז תחנת הביקור האחרונה שלנו לפני הטקס שהתקיים בגבעת התחמושת היה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי- הכותל המערבי.

קצת לפני שהגענו לשם המדריכה שלנו עצרה אותנו וחילקה לנו דפים. היא אמרה לנו לכתוב בדף מה שאנחנו מבקשים מהכותל או משהו כזה. אז השאלתי מאבא שלי עט (אחד ההורים היה אמור לבוא ואבא שלי בא כי אמא שלי לא טיפוס של טיולים וגם אבא שלי היה מאלו שאחראיים לטיולים בבית הספר שלי), הנחתי את הדף על רצפת האבן של הרחבה והתחלתי לכתוב את הבקשה שלי. כתבתי וכתבתי, פירטתי ופירטתי הפכתי את הדף כדי להמשיך לכתוב עד שכבר כולם סיימו לכתוב חוץ ממני והמדריכה אמרה לנו ללכת. אבא שלי אחז בידי והוביל אותי אחרי כולם בטור בעוד שאני מנסה לכתוב עוד קצת על הדף הקטן את הבקשה שלי. וכשהגענו לכותל וראיתי שעדין לא סיימתי לכתוב את הבקשה פשוט הבאתי לאבא שלי את העט, והלכתי אחרי הבנות לאזור שלנו. נדחקתי בין כמה נשים עד שהגעתי לאחת מאבני הכותל ותקעתי את הפתק שלי שם. התרחקתי משם במהירות עם תחושת פיספוס, כי בעצם לא סיימתי לכתוב את הבקשה שלי.
אגלה לכם מה רשמתי שם. ואני יודעת שאם אגלה זה לא יקרה אבל אני יודעת בכל אופן שזה לא יקרה. זו היתה בקשה של ילדה בכיתה א' שלא ידעה הרבה על המציאות והעולם, ילדה מלאה בפנטזיות, אני כבר לא הכי מאמינה בזה שזה יקרה כי זה לא הגיוני וגם רוב הסיכויים שהפתק שלי יצא מהחור הזה בין האבנים כי נו טוב, תקעתי את זה די ברישול. וזה מה שביקשתי, על בערך:
"אני מבקשת מבקשת מבקשת שאחיה חיי נצח. שלא אמות ואני לא ארגיש כאב שאחיה חיי נצח. ושאחיה חיי נצח אספיק לראות את כל העולם ואני רוצה גם שכל מי שאני אוהבת יחייה יחד איתי חיי נצח ואני רוצה לחיות חיי נצח כי אני פוחדת למות ויש מלא דברים לראות. שאחיה חיי נצח אז גם אראה עדין צעירה כמו עכשיו ואף אחד לא ישים לב שאני חיה חיי נצח וחיי נצח יהיו כיפיים ואראה איך הכל משתנה..."