אין דבר שיותר מדבר אליי מאשר המתח שבין מצוות הדת לערכים המערביים, הפער בין הנורמות האורתודוקסיות והמחויבות הקהילתית לרצון הפרט.
כשהוצע לי לסקור את ספרה החדש של איילת הלפרין קייטס, „רחוקה מהבית”, המספר את סיפורה של אודיה, אישה שבגיל 40 מגלה שהדת מעלה בה יותר שאלות מתשובות – היה לי ברור שארצה לקרוא אותו.
אני משוחד, הספר הזה משיק לא מעט למעגלי חיי, למרות ועל אף שלכאורה הוא מתקיים בעולם אחר ורחוק ממני:
הגיבורה היא אישה מבית ליברלי דתי, שהפמיניזם שלה מקבל שכבות נוספות לקראת גיל 40, היא מתמודדת עם אתגר משפחתי לא פשוט בדמות סוכרת הנעורים של בתה, כובד המשא הזה גורם לעוד ועוד חוטים להיפרם באריג חייה.
בתזמון מפתיע ומושלם, במקביל לקולות הקריעה הצורמים העולים מבגדי הדת, הזוגיות, המשפחה והקהילה, ויחד עם אותה קריעה - קשרים ישנים ושכוחים - מתהדקים לפתע ויוצרים מארג חדש עם גוונים משלו.
"רחוקה מהבית" הוא רומן שמספר על אישה שחווה את משבר גיל ה-40 כאשר הכל סביבה מתפרק לרסיסים:
הקושי מול הבנות הקיימות, יחד עם הקושי על הבן שלא מגיע והציפייה שמתנפצת שוב ושוב. מערכת היחסים הזוגית שמתערערת, כאשר מעל הכל, לפני הכל ומאחורי הכל מערכת היחסים הבעייתית עם אלוהים, או שמא זו שעם נציגיו עלי אדמות.
עם התקדמות סופת חייה, אודיה מתמודדת עם אחת הקשות שבקשת הרגשות - לפתע היא חשה שבחרה את הפנייה השגויה, ואולי אם רק הייתה בוחרת אחרת - לא הייתה חיה חיים של מישהו אחר.
ספינת חייה של אודיה מיטלטלת נואשות, והיא מנווטת אותה למחוזות מפתיעים. שוב ושוב היא שוברת את ההגה בחדות בפניות בלתי צפויות לסביבתה.
וכאן מגיע משהו שהפריע לי מעט במהלך הקריאה: דווקא כאחד שמכיר היטב את ביצת הרפש הטובענית הזו, ציפיתי למעט יותר אמפתיה ומקום של כבוד לבן הזוג. כקורא שאמור להזדהות באופן טוטאלי עם הגיבורה, היה לי קשה שלא לרחם על בן הזוג שלא מקבל טיפת יחס של שמץ הבנה לסערה שמתרגשת עליו משום מקום וטורפת לו את כל קלפי חייו בלי שום הכנה. לא הצלחתי להתחבר להאשמות שמוטחות בו בדרך כזו או אחרת.
אחרי שסיימתי את הספר, הבנתי שזה מכוון, כדי להעביר את החוויה של אודיה שנסחפת עם הגלים הגבוהים ששוטפים את חייה באותה נקודת זמן.
קראתי את הספר בשקיקה, התענגתי על פיתולי העלילה ונסחפתי לחלוטין עם זרימת הסיפור שנכתב ביד אמן.
גם כשהנחתי את הספר מידי, נהניתי בכל פעם מחדש מציור הכריכה המדהים והתפעלתי מכך שהוא משקף באופן כה עמוק ומדויק את מצבה של גיבורת הספר.
