הרחק מעל לראשנו, בגובה ממוצע של 400 קילומטר, חגה תחנת החלל הבינלאומית ISS. מיזם בינלאומי שאפתני זה הוא מעבדת מחקר משוכללת, המאוישת ברציפות מאז נובמבר 2000. בתחנה שוהים שישה אסטרונאוטים בכל עת. שני קוסמונאוטים רוסים שוהים במודול הרוסי, וארבעה אסטרונאוטים ממדינות נוספות שוהים במודולים השייכים לארבע סוכנויות חלל שונות, האמריקאית, היפנית, הקנדית והאירופית. מעת לעת מגיעים אל התחנה גם מבקרים לצרכים שוני

אני זוכרת המוני פרטים מיותרים. מספרי טלפון של חברות שלא ראיתי מכיתה ג', ציטוטים ארוכים מספרים שאני לא סובלת, צעצועים שהיו לי בגן, שיחות שניהלתי לפני שנים, והרשימה עוד ארוכה. ובכל זאת, אילו מישהו היה מאיים לקחת ממני את כל הזכרונות השוליים הללו הייתי נתקפת אימה.

ג'ייק חולה באלצהיימר. הוא מנסה לתפור את פיסות חיו אלא שהמחט הולכת ונשחקת, הבד מתפורר והקרעים הולכים ומתרחבים. ג'ייק חולה באלצהיימר ולכן

ספר שאינו קל לקריאה מצד אחד ומאידך יש בו קסם רב. עוד ספר שישאר בזיכרון מאחר והוא כל כך מיוחד. למעשה אין בספר עלילה במובן הרגיל העלילה היא המסלולים שעושה תחנת חלל מסביב לכדור הארץ עם נגיעות אישיות באסטרונאוטים המאיישים אותה. למעשה הגיבור הוא כדור הארץ - יפה עד דמעות, סובל ממפגעי טבע והקיום השברירי שלו (ושלנו) במרחבי החלל שהם אולי ריקים ואולי לא. אין התחלה של ממש ואין סוף ברור רק מעגלים הסובבים במסל

ריקי חברתי ביקשה ממני להסיע את אמא שלה "היא היתה אצלי בשבת, ואני עובדת ביום ראשון על הבוקר, אז אולי תוכלי לקחת אותה מהבית שלי אל מרכז היום לקשיש שהיא נמצאת בו". הסכמתי. את ריקי אני מחבבת, גם את אמא שלה (את לא חברה של מישהי עשרים שנה בלי להכיר את אמא שלה), המרכז יום לקשיש קרוב לעבודה שלי, כך שלא מדובר בנסיעה מיוחדת. כך לפחות חשבתי. התחלנו. היא עולה ושואלת איך קוראים לי, ואיפה אני גרה. בעפרה? אז את