אם היו אומרים לי שאקרא בימי קיץ חמים ומהבילים אלו ספר פנטזיה (חצי) ופארודיה מקאברית (חצי) וגם אהנה ממנו, לא הייתי מאמינה.
שנים שחברתי גלית הרמת-גנית לשעבר וראש העינית בהווה מנסה לשכנע אותי באמצעי שכנוע נמרצים ועקביים לקרוא פנטזיה ומד"ב למיניהם אבל אני ממשיכה בשלי - לא !
זה לא שלא קראתי מעולם פנטזיה. בוודאי שכן, אבל יש גבולות שאני לא מוכנה לחצות במודעות מלאה לחומר הנקרא פנטזיה/מד"ב והספרים, מהסו

מסגרת הסיפור עוסקת במצרים, כחמש שנים לפני מהפכת הקצינים ב-1952, אבל בגדול ממש, כשנה לפני. אבל השילוב האמיתי הוא של בעל משפחה ממצרים עילית, דווקא זו החקלאית, ובין קהיר המודרנית יותר והמתקדמת יותר. אב המשפחה בא ממשפחה מכובדת ואמידה, אבל איבד הכל מרוחב לבו. ההגעה לקהיר היתה למען חינוך ארבעת הילדים, בעיקר סאלחה וכאמל. האב עבד כמשרת במועדון המכוניות הנוצץ והמהודר, שם הוכה ע"י אלקו עוזר המלך הכל יכול וה

2005 לא היתה שנה טובה בבגדאד. לא ששנה אחרת היתה טובה יותר, אבל פיצוץ המתרחש כמה פעמים ביום בעיר המיוסרת הזו, הביא לפיצוץ של רעיון לספר. גם בפיצוץ הזה יש נפגעים, ובמקרה הזה אנחנו.
האדי הוא מספר סיפורים מחונן בבית קפה, שכמובן שותים בו תה. יש לו קהל נאמן ולשומע לא ברור מה אמת ומה שקר. הקהל אדיש לסוגיה זו. האדי הוא גם מתווך של חפצים יד שניה, שבבגדאד יש להם ערך בעיר בה דברים חדשים נדירים. עוד דמות בסי

משפחת חמאם היו עשירים ולהם אדמות והם הורגלו לרמת חיים גבוהה אך מה לעשות שגלגל החיים זורק אנשים פעם למטה ופעם למעלה. וכך מהאדמות והנכסים נזרקו לגור במצרים ושם החוקים לאנשים ללא ממון קשים ואכזרים והם נאלצו להסתדר. סאלחה הבת שהצטיינה בחשבון ידעה על מצבם רק שקיבלה מכתב הביתה שהובהר שם שהשכר לבית הספר לא שולם. ומשם הכל התדרדר כשהאבא קנה לה נעלים כהות וצבע אותם ללבן כפי שהמורה ביקשה...ההשפלה של המורה אל

בעת קריאת הספר, התיקשורת העולמית סערה וגעשה עקב מיקרה שאירע בארצות הברית, במהלכו מפגינת שמאל נרצחה בדריסה בזדון על ידי פעיל ימין קיצוני ואנטישמי מהאירגון הגיזעני "קו קלוס קלאן".
דונאלד טראמפ, נשיא ארצות הברית המכהן, האשים במידה שווה את שני הצדדים - הן של המפגינים משמאל והן של המפגינים מימין - וכינה אותם "לפט סייד" ו"רייט סייד". בעוד שהרוב השפוי באמריקה טען שזה היה רצח לכל דבר, פשע שינאה, גורמים מ

משלושה ספרים מאת עלאא אל-אסוואני, למדתי שבמצריים ישנם כמה קבועים בין אם השנה היא 2013 ("רפובליקה כאילו"), 1991 ("בית יעקביאן"), או 1950 ("מועדון המכוניות"):

1. שיכבה חברתית מצומצמת עושה חיים על חשבון שאר העם.

2. מדי פעם משתנה מי זוכה להשתייך לאותה אליטה שלטת. לפני 1952 אלה היו קופטים, יהודים, ארמנים ויוונים. אחרי 1952 התקבעה אליטה של קציני צבא ואותם אנשי עסקים שהקצינים הרשו להם לנהל את הכלכ

שנות ה40 במצרים, ערב מהפכת הקצינים.
הבריטים שולטים, המלך מושחת ונהנתן.
רוב האזרחים מודאגים איך להשיג את פרנסתם לעומת אחרים החיים בארמונות פאר.

מועדון המכוניות משמש כור היתוך למעמדות השונים. החל מהמשרתים המועסקים בתנאים דרקוניים וחיים בעיקר מהטיפים, דרך המשרתים הבכירים יותר וכלה במשרתו האישי של המלך השולט ביד רמה בכולם.
לצידם, המבקרים במועדון, בריטים בעיקר, החיים את החיים היפים וכן המלך ו

ראשית אומר שזה ספר מענין ומצוין, כתוב מעולה. על הסיפור לא אחזור. הספר מעביר את החיים והאוירה שבמצרים תחת השלטון הבריטי כאשר במדינה עדיין שולט מלך מצרי בליין, אדיש מושחת, עושה דברם של האנגלים. הממלכה מתחלקת בין מעמד עשיר המנצל את כשלונות השלטון והשאר עניים החיים בקושי. סיפור מועדון המכוניות הכולל את משפחות העובדים בו והמבלים בו, משקף את המתרחש במדינה כולל כל המתחים המעמדיים וקשיי השרידות.
ספר מומל

קראתי בהנאה רבה את שני ספריו של אל-אסוואני "מועדון המכוניות של מצרים" ו"בית יעקוביאן".
הספר הראשון "מועדון המכוניות" עוסק בתקופת שלטון המלוכה, ובימי השלטון הבריטי במצריים.
הספר השני "בית יעקוביאן" מספר על שלטון הנשיאותי בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
בשני הספרים נוקט הסופר באותה הדרך: הוא מכנס במקום אחד קבוצה גדולה של אנשים מכל הקשת הפוליטית והכלכלית, ומתאר באופן מעמיק את חייהם ואת הסתאבות