אם היו אומרים לי שאקרא בימי קיץ חמים ומהבילים אלו ספר פנטזיה (חצי) ופארודיה מקאברית (חצי) וגם אהנה ממנו, לא הייתי מאמינה.
שנים שחברתי גלית הרמת-גנית לשעבר וראש העינית בהווה מנסה לשכנע אותי באמצעי שכנוע נמרצים ועקביים לקרוא פנטזיה ומד"ב למיניהם אבל אני ממשיכה בשלי - לא !
זה לא שלא קראתי מעולם פנטזיה. בוודאי שכן, אבל יש גבולות שאני לא מוכנה לחצות במודעות מלאה לחומר הנקרא פנטזיה/מד"ב והספרים, מהסו

בעת קריאת הספר, התיקשורת העולמית סערה וגעשה עקב מיקרה שאירע בארצות הברית, במהלכו מפגינת שמאל נרצחה בדריסה בזדון על ידי פעיל ימין קיצוני ואנטישמי מהאירגון הגיזעני "קו קלוס קלאן".
דונאלד טראמפ, נשיא ארצות הברית המכהן, האשים במידה שווה את שני הצדדים - הן של המפגינים משמאל והן של המפגינים מימין - וכינה אותם "לפט סייד" ו"רייט סייד". בעוד שהרוב השפוי באמריקה טען שזה היה רצח לכל דבר, פשע שינאה, גורמים מ

2005 לא היתה שנה טובה בבגדאד. לא ששנה אחרת היתה טובה יותר, אבל פיצוץ המתרחש כמה פעמים ביום בעיר המיוסרת הזו, הביא לפיצוץ של רעיון לספר. גם בפיצוץ הזה יש נפגעים, ובמקרה הזה אנחנו.
האדי הוא מספר סיפורים מחונן בבית קפה, שכמובן שותים בו תה. יש לו קהל נאמן ולשומע לא ברור מה אמת ומה שקר. הקהל אדיש לסוגיה זו. האדי הוא גם מתווך של חפצים יד שניה, שבבגדאד יש להם ערך בעיר בה דברים חדשים נדירים. עוד דמות בסי

הרעיון מעניין והתשבוחות על הכריכה היו סיבה מספקת לנסות לקרוא את הספר. אלא שהוא מסתובב סביב עצמו, סיפור על סיפור ואותו הסיפור אינו משתנה. כמו עוגת שמרים. אז ישנם כאלו שיאהבו את שיטת האפיה הזו, אני מחפש יותר תכל'ס.
אז התיאורים נראים אמיתיים מאד ובני ימינו, בגדד היא פלנטה מיוחדת עם דופק חיים משלה והזיות משלה, דמויותיה הזקנות אוצרות בתוכן זכרונות מימי המלחמה עם איראן ועד לפלישה האמריקאית. והשווקים,

הספר מספר את קורותיו התמוהות והמסתוריות של בריה-משונה: "מה-שמו" או "זה-שאין-לו-שם". זהו פרנקטנשטיין מודרני בבגדאד בה שוררת אנרכיה עם הכיבוש האמריקאי של שנת 2005. בני עדות, כתות דתיות ולאומים שונים נלחמים זה בזה על השליטה בעיר ובמדינה. 'מה-שמו' הוא יציר כפיו המקרי של סוחר רהיטים עני ושיכור בשכונת עוני של העיר בגדאד, שהונפש ונהיה ליצור חיי לאחר שנשמתו של שומר צעיר ואלמוני אכלסה את גופו, המורכב מאיבר