הקטנה שלי עולה לכיתה א'.
חשבתי שאני לא עד כדי כך מתרגשת, אבל, הנה, כמעט שלוש לפנות בוקר ואני לא מצליחה לישון, מקלידה ביקורת אחרי המון זמן שלא כתבתי, ועוד בטלפון...

הקטנה שלי עולה לכיתה א' והיא עדיין כל כך קטנה. רק בת חמש וחצי הוקפצה לכיתה א'. כולה חדורת מוטיבציה, ונכונות ללמוד דברים חדשים. לא כמו לולה שבספר שחוששת לעלות לכיתה א' וחושבת שהיא יודעת מספיק. ובכל זאת היא אהבה מאוד את הספר. גם כי הו

אין על פו הדב!! את הספר הזה לא קראתי כי אם שמעתי. לספר בתרגומה של <mark>אבירמה גולן</mark> מצורפים 2 תקליטורים המאפשרים בזמן נסיעה ארוכה להקשיב לסיפורי פו הדב בקריאתה המקסימה של המתרגמת. נסענו צפונה והקשבנו כל הדרך לסיפורים. פשוט נפלא ומקסים וכל כך תמים ומתוק.

החלטתי ביני לבין עצמי שאני ממעיטה את כתיבת הביקורות שלי לפעם בכמה חודשים אך הקריאה בספר זה גרמה לי לחזור מהחלטתי.
בית קטן בערבה.
מעטים לא שמעו את השם הכל כך מוכר הזה.
אך כמה באמת יודעים על מה הוא? כמה באמת קראו את הספר?

זאת אינני יכולה לדעת, הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאני קראתי ונהנתי.

עלילת הספר אינה מסובכת, היא מתארת משפחה אמריקאית בשנות ה-70 של המאה ה-19 המחליטה לעזוב הכול ולהשתכן ב

שמעתי רבות על קורט וונגוט וכבר הרבה זמן אני רוצה לקרוא ספר שלו. רצה הגורל שהספר הראשון שלו שאקרא יהיה הספר הזה. ובכן - התאכזבתי קשות.
הספר הוא סאטירה ומספר על אליוט רוזווטר שעומד בראש קרן פילנתרופית משפחתית. ראשות הקרן עוברת במשפחה מדור לדור בתנאי שהיורש בריא בנפשו. לאליוט אין ילדים, מה שמסבך את המשך שליטתה של המשפחה בקרן. בנוסף, הוא אדם טוב ובאמת דואג לכל מי שרק מבקש, מה שכמובן מטיל ספק בשפיותו.

מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שעוד לא נאמר?

הכל, מניתוחים פילוסופיים ועד בודהיזם, מספרים ומאמרים שנכתבו עליו ועד להרצאות וביקורות שונות שמהללות מנתחות ומחפשות משמעות חדשה לספר הילדים הענק הזה.

ספרי ילדים, מבחינתי, הם ז'אנר בפני עצמם, ומתוך הז'אנר הזה- פו הדוב הוא בלי ספק האהוב עליי. כמו רבים אחרים גדלתי עליו, הקריאו לי אותו כשהייתי קטן וחזרתי אליו כשהייתי גדול, ומצאתי שחווית הקריאה בו כשגדלי

****




קחו מלחמה, רצוי מלחמת עולם, הוסיפו לה כמה דמויות מטורפות, פזרו מלמעלה ערכים צולבים, קפלו פנימה שתי כוסות גדושות של הומור, סקס, פוליטיקה, נונסנס וסרקזם, וממש לפני שכל התערובת נכנסת לתנור, הוסיפו לה בשתי אצבעות קורט וונגוט. לא צריך יותר.

וונגוט עושה כאן מה שהוא עושה טוב. כמו ב"בית מטבחיים חמש", יצירת המופת הקאנונית שלו, הוא לועג בחיוך מריר לגיבורים ולמוגי-לב, לגנרלים עטורי-מדליות ול

נתחיל מכך שפו הדב הוא לא ספר לילדים .
זה ספר כלכלי , פילוסופי , סוציאלי חברתי שיכול להתחרות עם חוות החיות של ג'ורג אורוול .
יש בו את כל התובנות המעמיקות שאיש מוזר כמוני אימץ ומאמץ בחיים עד היום .
קראתי את הספר הזה כשהייתי סטודנט תפרן שחלם כמו כל הסטודנטים שיגיע יום ובו אני ארוויח משכורת בת 5 ספרות ואשב על כסא מנהלים ואצעק כל היום רק כדי שמישהו ירגיש בנוכחותי .
אבל הספר זה החזיר אותי לפרספקטיבה

יום השואה בעיקרון היום. דבר שקשה לשים לב אליו בשל עניין הקוביד 19.

קורט וונגוט הוא סופר שתמיד הערכתי וראיתי בו אידאל שצריך לשאוף אליו. אנטי ממסדי, רחוק משמרן, סולד מכל מה שמסריח מבירוקרטיות מייאשות, דמיון פרוע והומור שחור. אז לפני איזה שנתיים-שלוש, התחלתי להיכנס לדברים של הבחור. מעריסת חתול לבית מטבחיים הקלאסי וציפור כלא גם על הדרך. תמיד הערכתי את הכתיבה של קורט, אבל זה אף פעם לא נכנס לי חזק, ע

אתחיל בגילוי נאות: אני משוחד!!!! ככל בני דורי, צפיתי באדיקות בסדרת הטלביזיה המבוססת באופן חופשי למדי על הספר.הערצתי את לורה,אהבתי את מרי, ורציתי אב ואם כמו בסדרה.שתי טרגדיות ארעו בילדותי: האחת,ביטול הסדרה "האיש השווה מליונים". והשניה, הביטול הברברי של "בית קטן בערבה".את סימני הטראומה נושאים בני הדור שלי עד היום ואין מושיע. לשמחתי, נתקלתי בילדותי בסדרת הספרים ומיד נכבשתי. הכתיבה היפיפיה, תאור חיי ה