מישהו כתב היום בטוויטר ציוץ כזה: "עוד עשרה ימים, בעזרת השם, יהיה לי גזר דין. 2,694 יום אחרי תאריך האירוע. 2,370 יום אחרי הגשת כתב האישום. 361 יום אחרי הכרעת הדין". בינתיים האיש הזה הצליח להתחתן, להביא לעולם שני ילדים, לעשות שני תארים ולהידחות מהתמחות בלימודי משפטים בגלל שעומד נגדו כתב אישום. זה כמובן לא העיוות הכי גדול במערכת המשפט שלנו, ותשאלו את רומן זדורוב, הוא יוכל לתת לכם מילה או שתיים על זה.

כמו שכתבתי בסקירה אחרת, גרישם כותב על עורכי דין ושופטים במערכת המשפטית בארצות הברית. הוא יודע עליהם הרבה והוא שונא אותם לא מעט, למרות ואולי בגלל שהוא בעצמו עורך דין אמריקאי. לכן הוא המציא את סבסטיאן ראד בתור גיבור מספר בספר הזה. סבסטיאן הוא בעל מוניטין מפוקפק, איש שתאהבו לשנוא כי הוא מגן על פושעים והמספר שלו עובר ביניהם. בזכות המוניטין שלו הוא מעדיף לא לגור בבית עם גינה וגישה מקומת קרקע אלא בדירה בבניין. אין לו משרד מהודר עם שולחן מהגוני ומזכירה בכניסה, אלא ואן נייד ונהג שהוא גם שומר ראש ואיש שליחויות וכל מה שצריך. הוא גם לא לובש חליפה מהודרת ונעליים של עורך דין, והוא אוהב לקלל ולהעליב כל מי שהוא מדבר איתו. חברים, איין צורך לומר, אין לו. היחסים החברתיים שלו הם כאלה של "תן וקח", הוא שומר על אמות מוסריות גמישות, חותר לזיכוי של הלקוחות שלו גם במחיר של עיקום מערכות ושיחוד מבפנים, ומבחינתו ברגע ש"הם" שקרנים אז גם לו מותר.

סבסטיאן, כלומר עו"ד ראד יוליך אותנו במרחבים של העיוותים במערכת המשפטית בארצות הברית. זה יתחיל ממאפיונר עם המון כסף שהרג שופט ונידון למוות, עובר באדם שעומד למשפט על רצח של שתי ילדות, עובר לחטיפה, ואז לפלישה משטרתית לבית של זוג פנסיונרים תמימים שמסתיימת לא טוב, ועוד. להבדיל מספרים רגילים לז'אנר אין כאן אירוע יחיד שסביבו וסביב המשפט בעקבותיו הולך הספר, אלא מעין מחרוזת של אירועים שכל אחד מהם מציג כשל אחר במערכת המשפטית. איך אפשר לקנות סוהרים, מה גורמת אקסטרה אלימות של משטרה, איך אפשר להשיג שופט נוח לפסיקה ומה הבעיות שיוצרת שיטת המושבעים לעשיית הצדק.

בעיני זה אחד הספרים של גרישם, דווקא כי דמות המספר היא כל כך לא נעימה. הוא מעמיד אותנו מול מראה, מקלף את כל הזוהר והגלוריפיקציה של עורכי דין בסדרות ובסרטים, וצועק שהמלך עירום. יש שני דברים שכאן הפריעו לי בקריאה. אחד זה סגנון הסיפור של ראד המספר לעומת הדברים שהוא מדווח עליהם. אם זה היה באמת "סבסטיאן ראד", אז המונולוג שלו היה משובץ קללות גם הוא ולא רק מספר איך קילל אחרים. בעיה נוספת היא ברציפות הסיפור. לי זה נראה כמו הטלאה של מספר סיפורים יחד או סוג של סיפור בהמשכים שנערך ברשלנות, כי יש פרטי מידע שחוזרים עליהם שוב ושוב, כאילו כדי להזכיר לקורא הלא מאוד עירני ששכח.

חוץ מהדברים הקטנים האלה, לדעתי הספר מומלץ ואחד הטובים של גרישם.

אין לי ספק שגרישם מרויח המון כסף מספריו. בצדק, לדעתי. הוא כותב מצויין, יודע לטוות סיפור מרתק, הוא אינו זקוק לנהרות דם ולפושעים סדרתיים כדי למשוך תשומת הלב לסיפוריו. אבל כשקראתי את הספר הזה הבנתי שהוא עוד משהו: הוא האיש המניף דגל שחור על תופעות חברתיות ועיוותים שלרוב - אלא אם נהיה קורבנן - איננו שמים לב אליהן, כי ככה פועל העולם שלנו, וככה אנחנו רגילים לחיות.

כריסטיאן ראד, גיבור הספר הזה, אינו איש נחמד. הוא עורך דין פלילי, שמגן על פושעים. בעל פתיל קצר, אוהב פרסום וכסף, חובב קרבות ואלימות. הוא גרוש אחרי נישואים קצרצרים, מהם נולד בטעות ילד, אותו הוא רואה לשעה בחודש, בערך. חוץ מעוזרו המגודל הוא חסר חברים, ומנהל רק קשרי "כדאי לי" לפי העניין. אבל יש לו תחושה עזה של צדק, שמחייבת אותו לפעול לפעמים בניגוד לחוק, וצורך דוחק לחשוף את פרצופם השקרני של אוכפי החוק, שהתבלבלו בגלל הכוח הרב שניתן בידם, וטעו לחשוב שרצונם הוא חוק ומטרותיהם - הצדק.

מערכת הצדק האמריקאי - אותה מכיר כל קורא מותחנים משפטיים - מהווה תמיהה שאין לה סוף. לכאורה כל אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו. למעשה כל חשוד אשם וגם ישלם את המחיר אם אין לו אמצעים להוכיח את חפותו. תובעים חוברים לשוטרים ומחפשים הישג בצורת הרשעה. מערכת אכיפת החוק - כמו, נניח, בייסבול או פוטבול - הופכת לתחרות ספורטיבית, בה כל צד עושה הכל כדי לנצח. לחפש את האמת? זה לא באג'נדה. והנאשמים שם בתפקיד הכדור.
אפשר לומר ששיטת המושבעים - אנשים מהשורה ללא השכלה משפטית - היא סיבה למצב המעוות. אפשר לומר שתובעים ושופטים הנבחרים בזכות יכולתם הפוליטית ולא מקצועיותם, וחייבים את מקומם לבוחריהם הם שורש הרע. אני חושבת שהגדרת ההצלחה של תובע במספר ההרשעות שהוא משיג היא שורש הרע ומתקיימת גם אצלינו - בשיטה נטולת מושבעים ומינוי שופטים ותובעים לא בבחירות פוליטיות (לפחות זה היה המצב עד עתה)

מה אני אומרת? הספר מרתק, למרות שלפעמים נראה שהוא מורכב מסיפורים קצרים שרק דמותו של הפרקליט השנוי במחלוקת מחברת בינהם, אבל החיבור לא צורם. הוא מדבר על פשעים רציניים - רציחות, חטיפות, סחר בנשים ובתינוקות, אבל גם על דברים שאינם מוגדרים פשעים: מלחמות עולם שבני זוג מקיימים בינהם כשמי שמשלם את המחיר הוא הילד שאת טובתו, לכאורה, דורשים. הספר המהנה והמרתק מסתיר את האג'נדה החברתית של הסופר ומלחמתו בהתנהלות אכיפת החוק ובעיוותי הצדק המתקיימים באמריקה. ובניגוד למתריעים חברתיים אחרים הוא חמוש בכישרון לספר סיפור, והקורא התמים אינו חושד שמשחילים לו השקפת עולם ליברלית, עד שמאוחר מדי.

Wow כמה זמן לא קראתי ספר של ג'ון גרישם.

הספר הזה הזכיר לי עד כמה ג'ון גרישם הוא סופר מותחנים ודרמות בתי משפט מעולה.

הפעם הספר עוסק בדרמות של בית המשפט עם דמות מיוחדת-עו"ד סבסטיאן ראד וכל הפרשיות מגוללות על ידו.

זה לא עו"ד טיפוסי מעונב במגדלי עזריאלי, עם מזכירה מתוקתקת וסוללה של עוזרים ועורכי דין... ממש לא, ולכן לא לחינם הספר נקרא: "מוניטין מפוקפק"...

סבסטיאן הוא עורך-דין ידוע ערמומי ומושחז, שלא ניראה אותו על שלטי חוצות או ברשימות ספרי הטלפון.

הוא מטייל עם אקדח צמוד ברישיון, משום שהוא מושך תשומת לב. מעבר לכך הוא ישן "לבד" וזועק לכך שהחוק הוא "הרעה השתלטנית". עו"ד סבסטיאן שונא חוסר צדק, תאגידים ובנקים, מתעב חוסר יושר ובמיוחד שונא להפסיד. הוא אוהב לשחק גולף ומשחקי איגרוף.

במסגרת עבודתו לא פעם הוא עצמו ישב מאחורי הסורגים עקב ביזיון בית המשפט.

אחרי שסיים את לימודיו עבד במשרד עורכי דין קטן, והגן על פושעים פליליים ומשם החיים גילגלו אותו למה שהוא היום. ומה היום? הוא סניגור שלוקח על עצמו תיקים של פושעים, אנסים ועבריינים כבדים שאף עורך דין לא מתקרב אליהם. עובדה שגורמת לשופטים ולשוטרים לשנוא אותו ולהמתין לו בפינה, ואפילו את משרדו שרפו... סבסטיאן לא יודע מי עמד מאחורי המעשה, אך מאז הוא החליט לעבוד ממכוניתו.

תמיד עובד לבד, מלווה בפרטנר הנהג, כשהוואן שלו משמשת למשרד, ומעת לעת גם אמא של פרטנר משמשת כמזכירה.

פרטנר הוא בעיקר הנהג של סבסטיאן, עוזרו המשפטי, שומר ראשו וגם איש סודו.

סבסטיאן אימץ אליו את פרטנר, אחר שחבר המושבעים זיכה אותו מהריגת שוטר סמוי. שניהם יצאו מבית המשפט שלובי זרועות ומאז לא נפרדו.

בעברו סבסטיאן נישא לג'ודי ולשניהם ילד משותף – סטארצ'ר. עם ג'ודי הוא נפגש פעם בחודש בבר השכונתי. ג'ודי מגדלת את בנם המשותף יחד עם בת זוגה גווינת. לגו'די משרד עורכי דין, עם עוד עשר נשים שכולן לסביות ולוחמניות שמתמחות בזכויות של הומוסקסואלים, דו-מיניים, הפלייה חברתית, גירושין ועוד.

הספר "מוניטין מפוקפק" מחולק לשישה פרקים שהדמות המקשרת בין הפרקים היא מי אם לא: "סבסטיאן ראד".

כל פרק עוסק בפרשה אחרת, שבשורה התחתונה כול הפרקים יחדיו וכל אחד לחוד עוסק עוסקים במאבק לא על האמת, אלא על הזכיה.

הפרשות שסבסטיאן מייצג לא פשוטות כמו: הגנה על גרדי, נער בן 18, מפגר שהואשם בהריגת בנות פנטרס – ג'ינה וריילי. הן נמצאו כשקרוסליהן ופרקי ידיהן של ג'ינה וריילי, נקשרו בשרוכי נעליהן והושלכו לאגם. פרשה נוספת על הריגה עקב טעות בזיהוי, ולינק סקנלין - מאפיונר שנידון למוות בגין רצח השופט ואשתו במיטתם. עם סקנלין שאוהב לצפות בסרט "הסנדק " במחזוריות, סבסטיאן מבלה את שעותיו האחרונות לפני זריקת המוות בחדר הנידונים למוות. אבל מה? צירוף מקרים והפתעות צפויות באותן שעות צפייה למוות. מלבד הפרשה הזו ישנו תיק נוסף של פסיכופט שטוען על אי-שפיות זמנית, וזוג מבוגרים שזוכה לביקור של שוטרים בביתם ו...

ג'ון גרישם צייר את דמותו של סבסטיאן כצבעונית, מיוחדת ומפולפלת שזועקת לחוסר ההגינות, ואי צדק על החסינות, ושריון הפלדה שהשוטרים זוכים לה בחברה האמריקאית.

מתחת לאישיותו המחוספסת של"סבסטיאן", יש גם רגע של עוצמה רגשית, כאשר הוא מזכיר את בנו. סצנה שכתובה היטב שהצליחה לגעת בי...

כל פרק נוגע בפרשיה אחרת, המספרת של עד כמה בתי המחוקקים העבירו חוקים "רעים".

הספר הזה ככל שהוא מרתק, קצבי מסקרן עם אלמנטים משפטיים מותיר את הקורא בהירהורים... האם ככה עולם המשפט מתנהל? לי הספר מזכיר גם כמה אירועים שהיו גם כאן בארצנו...

ספר נהדר, ממליצה בחום לא רק לאוהבי הז'אנר ודרמות של בית המשפט.

בשבילי ולתקופה הנוכחית הוא היה תענוג צרוף.

בשורה התחתונה: "לא לאמת כן לזכייה".

לי יניני

ספר מקסים. תענוג צרוף.

הפעם הגיבור הוא דמות לא שגרתית, שרובנו אוהבים לשנוא: סנגור של עבריינים.

גרישם מצליח ליצור דמות שמתחבבת על הקוראים.
מצד אחד הדמות אינה קונפורמיסטית, אבל מצד שני זוהי דמות ששונאת עוולות ולוחמת למען הצדק.

מומלץ.

אז למרות שהספר הוא לא לגמרי יצירת מופת לדעתי, מאוד נהניתי מהכתיבה, העלילה והדמויות.
זה היה כמעט כמו לראות סרט מבחינתי.
בהחלט אשוב לקרוא ג'ון גרישם.

ספר טוב מהנה ונחמד.
ג'ון גרישם חוזר עם רומן נוסף הנוגע בתחום המשפטי. הפעם הגיבור הוא עורך דין וזאב בודד, סנגור של פושעים פליליים, בחלקם פושעים כבדים שעשו מעשים מחליאים. בספר לא מדובר במשפט אחד או במקרה אחד אלא מספר משפטים ומקרים שהמשותף לכולם הוא הפרקליט בעל המוניטין המפוקפק סבסטיאן ראד, המייצג רוצחים, חוטפים, אנסים, סוחרי סמים ושאר חלאות. בספר יש גם ביקורת רבה על שיטת המשפט ובמיוחד על טוהר ההתנהגות והמעשים, ואי רדיפת האמת של גופי החק השונים - במיוחד המשטרה אך גם תובעים ושופטים. ושוב גרישם מביא לסיפור גם אמירה חברתית ברורה וביקורת על הנעשה בארה"ב.
הספר כתוב בחן וזורם לקריאה ובנוסף יש בו לא מעט קטעים מצחיקים המעלים חיוך.

נו נו...





















(לא היה לי מה לכתוב, ספר די דלוח וחסר פואנטה או סיום סביר לעלילה)