אני מתחיל לקרוא סיפור שנראה בתחילה כסיפור רגיל; סטודנט וחברו יצאו לנופש ומוצאים להם מקום לינה כפרי.אלא שהסיפור הפשוט הזה, שמסופר לנו בגוף ראשון מפיו של הסטודנט הולך ומסתבך, בשרשרת של מקרים שיכולים להיראות טריוויאלים למתבונן מהצד. רק לדוגמה; הם נתקלים ליד בית ההארחה שלהם באנקור תלוי על חוט... המקרים הללו מקבלים משמעויות סוביקטיביות לחלוטין, מעל ומעבר למה שבעצם הם מייצגים. בדומה ל"זרם התודעה" אנו נחשפים למחשבותיו של הסטודנט, שממשיך עם המקרים הללו ומשליך אותם (רוחנית) איכשהו אל האנשים המתגוררים בבית ההארחה. הוא מתאר את בני הבית כאילו במין "פריזמה עקומה" או אולי במין עיוות של המציאות. בדמיונו של הסטודנט כל פרט קטן (למשל פִּיהָ של אחת הנשים גדל למשהו בלתי אפשרי...) וכך גם היחסים בין האנשים שהופכים להיות מעוותים לגמרי. דמיונותיו של הסטודנט גורמים לו עצמו להתנהגויות מוזרות, עד שניתן לחשוב שהוא עצמו בלתי-שפוי והוא עצמו הופך להיות חלק מההתרחשות שהולכת ונעשית נוראה, ככל שהסיפור מתפתח. מה שמאוד הפריע לי בספר הזה הוא התרגום! יתכן שבפולנית יש איזשהי אפשרות להתחכם ו"לקשקש" את הפולנית אבל כשמנסים לעשות זאת בעברית זה הופך את השפה לבלתי קריאה לחלוטין.
בייחוד זה קורה ב"לשון-הקטנה" שאין לה מקבילות בעברית; המילה "יד" הופכת למשל ל"ידונת" למישהי שמנה הוא קורא "כדורונת" וככל שמתקדם הסיפור הלשון של האנשים נעשית אף מטורפת יותר כי בעברית לא ייתכן שמישהו יגיד מונולוג כמו למשל: "אני מסכים, יש לי בעצבים מין מתח אבל חגיגי טופטומפולי, פארבולי, חגיגי, מקסים בחגיגיותו, חגיגי במקסימותו, הי הה, חג! חג! האם האדונון החביבון האהובון לא הבחינון בכלום?" (עמ' 132) כזו עברית יש בחלקים מסוימים של הספר הזה. בעיניי זה אומר פשוט תרגום גרוע! האבסורד בעיניי הוא שהספר יצא במסגרת "המפעל לתרגום של ספרות מופת"... הספר הזה בעיניי עומד על הגבול הדק בין "גאוני" לבין קשקוש יומרני. אז מכיוון שאתם כבר מבינים מה אני חושב על התרגום, קל מאוד להבין מה אני חושב על הספר הזה. בפולנית אינני יכול לקרוא לצערי, אך לגמרי יתכן שלו הייתי קורא אותו בתרגום אחר הייתי עובר לקיצוניות השניה...

















