'שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום' אחד מת השני חי, וזה שנשאר חי מתחיל להרהר ולשחזר את חייו. הבעיה היא ששחזור החיים הזה כתוב כמו תרפיה בביליוגרפיה שמישהו החליט 'לשפוך'. יש תיאוריה כזאת שדוגלת ברישום של לפחות 4 עמודים, כל יום, כדי לשחרר את הנפש, ולכן לא חשוב מה אתה כותב העיקר לכתוב. וכך בדיוק כתוב הספר הזה.
כבר אחרי הפרק הראשון (וגם לא ברור בשביל מה הספר הזה צריך פרקים) הבנתי שהספר הולך להיות משעמם, אבל החלטתי בכל זאת להמשיך, כי אולי אמצא בו תובנות כל שהן. הגעתי לאמצע והבנתי שזהו זה. עד כאן. אמנם לפני כמה שנים החלטתי שאני לא מפסיקה ספרים באמצע, אבל לכל עינוי, בעיקר עצמי, יש גבול.
קצת מוזר לי שהוצאת הספרים החליטה להוציא את הספר הזה לאור. אני בטוחה שאם ספר כזה היה מגיע להוצאה עם שם של סופר חדש - הוא היה נזרק ישר לפח האשפה, אבל נראה שלשם הסופר יש כוח.
כל כך התאכזבתי שאני לא חושבת שאקרא עוד מספריו של הסופר הנ"ל.










![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




