• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
זכרון הריצה

זכרון הריצה

מאת רון מקלארטי

הביקורת של גבריאלה

תמונה של גבריאלה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
זכרון הריצה

זכרון הריצה

מאת רון מקלארטי

הביקורת של גבריאלה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של גבריאלה
הוצאה לאור:מודן
0
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
dina
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“אני מחכה ליום בו דמויות מהספרים יקרמו עור וגידים, ופשוט יהיו. יש לי רשימה לא קטנה של כל אותן דמויות”

2/6
ביקורות על זכרון הריצה
הבאה
גוטי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

כמה צרות יכולות לנחות על בנאדם אחד? סמיתי הוא רווק בודד בן 43, סובל מעודף משקל קריטי, שותה, מעשן, עובד בעבודה שהוא שונא. רגע, חכו, אלה רק נתוני הפתיחה, לא הצרות... טוב, אז סמיתי שלנו מאבד את שני הוריו בתאונת דרכים, ואז נודע לו שאחותו, שהיא חולת נפש שנעלמה לפני כמה עשרות שנים, נמצאה מתה אף היא, וגופתה נמצאה בלוס אנג'לס. וכך סמיתי המסכן מעמיס את המאה חמישים קילו שלו על האופניים שלו (מסכן סמיתי ומסכנים האופניים) ויוצא למסע חיפושים אחרי הגופה של אחותו.
טוב, אז המסע הפיזי והנפשי הזה הוא די צפוי. הוא פוגש אנשים רבים, שונים ומשונים, הוא מתחבר אל האהבה שהייתה מודחקת בנפש הפגועה שלו ורק חיכתה להזמנות לפרוץ החוצה, הוא מגלה את כוחות החיים שהיו טמונים בלבו המיוסר ובקיצור, הוא מגלה כמה שהחיים יפים, למרות האובדן והסבל הנפשי.

הספר קולח, נעים לקריאה, אבל הוא צפוי לחלוטין, לפעמים קצת דביק ולפעמים קצת משונה (איזה טיפוסים שהוא פוגש בדרך...). הספר הזכיר לי קצת את "סיפור פשוט", לא הספר של עגנון אלא הסרט של דיוויד לינץ' על הקשיש שיוצא למסע על מכסחת דשא כדי לאתר את אחיו, והספר מזכיר גם קצת את "המסע של הרולד פריי".

שלושה וחצי כוכבים לדעתי, אבל בגלל שאין אפשרות כזו בסימניה עיגלתי כלפי מעלה...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של מורי
מורי
תמונה של דן-1
דן-1
תמונה של מסמר עקרב
מסמר עקרב
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של אפרתי
אפרתי
8קוראים|גיל ממוצע60|50%נשים

על המבקרת

תמונה של גבריאלה

גבריאלה

חברה מזה 10 שנים
11 ביקורות•1 נבחרות•159 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של גבריאלה
גבריאלה
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות11
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה159
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת6ספרות מקורית4

דיון על הביקורת

3 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

אהבתי את הביקורת.

•לפני 9 שנים

יופי.

אפרתי
אפרתי•לפני 9 שנים

יופי של ביקורת.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גבריאלה

חיים קטנים

חיים קטנים

האניה ינגיהארה

ארבעה חודשים לקח לי לקרוא את הספר הזה. ולא שספר רגיל לוקח לי יום יומיים, אבל בכל זאת...
הספר הזה הזכיר לי במיה, מאכל שאני אוהבת מאוד אבל יכולה לאכול ממנו מעט כל פעם,טיפין טיפין.
הטעם העשיר, הגדוש, הצפוף והסמיך של הבמיה בא לידי ביטוי בספר המורכב והצפוף והיפהפה הזה.
בדומה לבמיה , גם את הספר הזה לוקח זמן לעכל.
בדומה לבמיה שהמרקם הרירי שלה בהתחלה קצת דוחה ומפריע, גם מסכת הייסורים שהגיבור הראשי עובר כאן הפריעה לי בהתחלה.
רציתי לתת לו ארבעה כוכבים רק בגלל הדיכאון שהוא גרם לי, אבל אולי דווקא בגלל זה מגיעים לו חמישה כוכבים נוצצים.
ספר שמשפיע עליך בצורה כזאת שגורמת לך להיות יומיים בדיכאון בהחלט ראוי לחמישה כוכבים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

הגעתי לספר הזה עם ציפיות בשמיים אחרי אינספור ביקורות מהללות ומשבחות.

להגיד שנפלתי שדודה בקסמיו? ממש לא.

להגיד שהוא גרוע ושהמלכה פרנטה היא עירומה? גם ממש לא.

להגיד שהוא סביר, לפרקים מעניין ולפרקים משעמם, לפעמים כבד ולפעמים זורם- ממש כן.

לא מצטערת שקראתי אבל גם לא מתכוונת להמשיך לשאר ספרי הסדרה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
אחד ועוד אחד

אחד ועוד אחד

ג'וג'ו מויס

הספר הזה יותר מדי הזכיר לי את "ללכת בדרכך". אפילו הפרקים נושאים את שמות הגיבורים כמו בספר ההוא, ונראה לי שמה שהסופרת עשתה כאן זה פשוט לממש את סיפור האהבה המפוספס מהספר הקודם. גם כאן יש לנו שני אנשים שונים בתכלית עם פוטנציאל להתאהבות. כמו בספר ההוא, הוא ממעמד סוציו-אקונומי גבוה והיא ממעמד נמוך, תחומי העניין שלהם שונים לגמרי, בשני הספרים היא עובדת אצלו - שם בעבודת טיפול וכאן בעבודת ניקיון, בשני הספרים יש זיק של אהבה, שם הוא נכבה וכאן הוא מתלקח...
אז אחרי מסע (תרתי משמע) פיזי ונפשי והמון מכשולים, האביר על הסוס הלבן, ובמקרה הזה מיליונר הייטק חנון ומיזנטרופ (כביכול) מממש את האהבה שלו לג'ס, האישה הפשוטה אך טובת הלב, והכל בא על מקומו בשלום.
זה צפוי וזה קיטשי וזה ממש לא ספרות במיטבה. אבל, וכאן האבל הגדול, זה גם קריא מאוד, קולח ומתאים (לפחות בשבילי) לימי אוגוסט החמים והלחים.
כן, "מחשבות", זה באמת זיבלון (בלי ציניות), אבל אחד כזה שכיף לקרוא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
סודו של הבעל

סודו של הבעל

ליאן מוריארטי

ספר טוב המציג דילמות מהחיים. הספר רוקם שלוש עלילות שונות במקביל, אשר בשלב מסוים בעלילה נשזרות זו בזו. הספר קריא מאוד, הכתיבה קולחת וזורמת, והוא משלב דרמות משפחתיות עם סיפור מתח.
אבל לספר יש לדעתי בעיה אחת גדולה: בעיה של אמינות. אם הייתי צריכה להעמיד את הספר במבחן המציאות, הוא לא היה עובר אותו בציון גבוה. בשלב כלשהו בסוף ספר העלילה הופכת להזויה לגמרי, כמעט מופרכת.
עדיין, למרות הפגם הבולט הזה, הספר טוב לדעתי ואני ממליצה עליו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
הילד הלא נכון

הילד הלא נכון

אורי לברון

הרבה מאוד ספרים יש על חברות בין נשים ומעט מאוד ספרים עוסקים בחברות בין גברים. הספר מאוד מקורי מן הבחינה הזאת והוא מנתב בהצלחה בין העלילה העוסקת בחברות בין שלושה בחורים בשנות הארבעים לחייהם, לבין העלילה העוסקת במשפחה של כל אחד מהם.
הכתיבה קולחת, זורמת והעלילה מעניינת.

אפשר ללמוד ממנו לא מעט בנושאים טעונים כמו האופן שבו אדם מבוגר, רציני ושקול יכול להיגרר אחרי פרובוקציה של ילד ולהגיב באופן ילדותי בפרובוקציה משל עצמו.

הספר עוסק גם במשברים בחיי הנישואין, נושא נדוש אמנם, אך מובא בצורה מעניינת ובאופן שתורם להשתלשלות העלילה.

נושא אחר שבא לידי ביטוי בצורה מרגשת הוא ההתמודדות עם השכול, כשהוא בוחן את ההתמודדות של אחת הדמויות עם מותה של אשתו.

ממליצה בחום.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
חצי חלון, חצי מראה

חצי חלון, חצי מראה

מוני אנדר

אוסף סיפורים מרגש, נוגע וחומל על אנשים בישראל של ימינו. ההוויי הוא אמנם חרדי, אך ניתן היה לתפור את העלילה גם על דמויות חילוניות לחלוטין, וזו הגדולה של הספר: הוא עוסק באנשים באשר הם - במאווייהם, בשאיפותיהם, בחלומותיהם מול המציאות בה הם נמצאים, באהבותיהם ובאכזבותיהם.
אהבתי במיוחד את הסיפור על ברוך המתאמץ להסתיר את ייסוריו על נפילת חברו בשדה הקרב ואת הסיפור "הפי אנד" שנכתב בגוף ראשון נשי (המחבר הוא גבר) מפיה של חוזרת בתשובה.
ממליצה בחום.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
ציפור ישנה

ציפור ישנה

יוכבד רייזמן

קרה לכם שהזדהיתם עם דמות מסוימת בספר הזדהות מוחלטת? אני מתכוונת להזדהות טוטלית, הזדהות שאומרת: "כן, כך בדיוק אני מרגיש", הזדהות עם תחושותיה של אותה הדמות, עם לבטיה, עם פחדיה, הזדהות עם העצב שהיא חשה, עם התסכולים והכעסים שמלווים אותה בחייה, עם השמחות הקטנות שלה, עם רגעי האושר ושמחת החיים. אני חושבת שהזדהות כזו היא הדבר העמוק ביותר שקורא יכול לבקש מספר, וכשזה קורה, אין דבר נפלא מזה עבור הקורא. יש כמה וכמה ספרים שקראתי וחשתי הזדהות כזו עם אחת הדמויות, ומטבע הדברים בדרך כלל עם הדמות הראשית. מה שקרה לי בספר הזה הוא דבר מדהים שחוויתי בפעם הראשונה בשעת קריאת ספר: חשתי את ההזדהות הטוטלית הזו עם דמויות רבות מקרב הדמויות הנפלאות המאכלסות את הספר הנדיר הזה. כל אחת מן הדמויות בספר כל כך נוגעת ללב, אנושית, מרגשת, פגיעה (וגם פוגעת). כל דמות גורמת לי לאותה תחושה מופלאה של "כך בדיוק אני חושבת/מרגישה/אוהבת/שונאת/מתלבטת/תוהה".

ההזדהות שלי היא כמובן בראש ובראשונה עם הדמות הראשית, פייגי. מצאתי בה המון עצב, תוגה, תסכול אחד גדול שאין לו סוף, שברון לב, סבל נפשי שמלווה אותה עשרים שנה תמימות. פייגי בעיניי מאוד פגיעה, ממש כמוני. היא נפגעת בקלות מהאנשים הסובבים אותה, גם מיקיריה הקרובים ביותר. אך הפגיעות שלה היא רק פן אחד באישיותה המורכבת. הפן השני, הפחות לבבי, הוא זה שלא סולח, שנוטר טינה, שפוגע ביקיריה, שמשיב להם כגמולם, גם אם המחיר הוא הענשה עצמית קשה וכבדה. גם כאן חשתי הזדהות מוחלטת, כמי שהציבו מולה מראה והראו לה את הצדדים הפחות נעימים באופי שלה.

אבל כפי שכבר כתבתי ההזדהות שלי עם פייגי היא רק אחת מיני רבות, וזו הגדולה הגדולה כל כך של הספר הזה: הזדהיתי עם אליהו, עם רדיפתו החומרנית לכסף וגם כאן חשתי כמי שהציבו לפניה מראה. הזדהיתי עם האנושיות שהוא מקרין בעיניי למרות זאת. הזדהיתי באופן מוחלט וטוטלי עם הפרעות האכילה של מנוחה ושל קולט, עם נטיית ההשמנה שלהן, עם הרצון הבלתי ממומש למצוא באוכל פיצוי קל ומהיר לחסכים נפשיים, עם התסכול שנובע מחוסר היכולת למצוא בו את הנחמה המיוחלת ומכך שהדבר מוביל לזלילות מחודשות, בלתי מספקות אף הן, גדולות ורבות יותר, במעין מחזוריות בלתי נגמרת של הענשה עצמית. האוכל מאופיין בספר כבלתי מגרה לחלוטין, שלא לומר מבחיל, וגם זאת בצורה עדינה – ובכל זאת קולט ומנוחה לא מפסיקות לזלול – ולרעוב מבחינה נפשית. מי כמוני יכולה להבין ללבן.

מעולם לא גמגמתי. נהפוך הוא, היכולת הרטורית שלי גבוהה, אני מדברת בצורה ברורה, שוטפת ורהוטה. ובכל זאת חשתי הזדהות מוחלטת עם גבריאל, עם התסכול שלו נוכח בעיית הגמגום שלו, עם הכאב, עם הסבל הנפשי. היכולת להזדהות עם כאב של דמויות שהמקור שלו אמור להיות זר לי היא מעלה נוספת של הספר.

ומרים, הו מרים. דמות כל כך מורכבת, ללא ספק יש בה הרבה מן השלילה אך גם הצדדים השליליים באישיותה נגעו ללבי. במיוחד נגע ללבי הרצון שלה לשמור על חזות המשפחה המתפקדת, להסתיר את הכביסה המלוכלכת מעיני זרים בוחנות והולכות רכיל. וכמה ריגש אותי הרצון שלה להיות נאהבת כמו אשתו המנוחה של בעלה וחוסר האפשרות להביא את הרצון האנושי הזה לכדי מימוש. וההקרבה שהיא הקריבה למען בתה (או שמא למענה עצמה...) – עשרים שנה תמימות גלומות בה. ואם אנו עוסקים בהקרבה למען הילדים, חשתי הזדהות מוחלטת גם עם ההקרבה של מלה ושל פלורה.

ועוד לא אמרתי דבר כל הדרך המקורית, הכואבת והנוגעת שבה הדמויות מעבירות לקורא את זוועות השואה. פשוט מצמרר.

לסיכומו של דבר, "ציפור ישנה" הוא הספר הישראלי הטוב ביותר שקראתי מעודי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
מתי תבוא אלי

מתי תבוא אלי

יהודית רותם

הספרים שאני הכי אוהבת הם אלו שבהם הסופר מיטיב להביע את רגשותיהם של גיבוריו, וכמו כן ספרים שעוסקים בחיי משפחה. הספר המקסים הזה עונה על שני הקריטריונים. הוא מיטיב לתאר את הקשר שבין שולמית לבעלה, בין שולמית לאמה, בינה לבין ילדיה.
הרבה רגשות אנושיים מובעים בספר המקסים הזה: אהבה, חמלה, תסכול, שברון לב, תקווה, אמונה - ואת כולם הסופרת מביעה בצורה כל כך נוגעת ללב.
בספר נוכל למצוא גם הרבה עניין בנושאים חשובים כמו ירידה מהארץ, דת ואמונה, זקנה ומוות. עוד ערך מוסף של הספר הוא העברית היפה, והידע העצום שיש לסופרת במקורות היהודיים.
ממליצה בחום! כל ספריה של רותם יפים בעיניי, אך זה היפה מכולם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גבריאלה
מחבואים עם אלוהים

מחבואים עם אלוהים

שלום אוסלנדר

האחיין שלי האשים אותי על לא עוול בכפי בהעדר חוש הומור. אז הוא נתן לי לקרוא את הספר הזה, שהוא הגדיר אותו "מצחיק ושנון במיוחד", וביקש שאחווה דעה.
קודם כל, זה לא רומן רגיל. זה יותר אוטוביוגרפיה שמתארת את היחסים המאוד מורכבים (שלא לומר מתוסבכים) שבין הסופר לאלוהים.
האם הספר כל כך שנון כמו שהאחיין שלי הבטיח? בהתחלה זה קצת משעשע, אבל אחר כך זה מתחיל לחזור על עצמו. והפריע לי גם העדר העלילה. זה כמו לקרוא מאמר בעיתון, אך המאמר הזה משתרע על פני למעלה מ- 200 עמודים...
ואולי בכלל האחיין שלי רצה להעמיד אותי במבוכה בגלל שאני אישה דתייה? טוב, אז הוא הצליח. הספר הזה כולל קטעים שיהיו מאוד צורמים לאנשים דתיים. מאוד.
הקהל היחיד שיכול לדעתי ליהנות מהספר הוא זה של חוזרים בשאלה שלא שלמים עם עצמם ומחפשים חיזוק חיובי עם הבחירה שלהם, ממש כמו האחיין שלי. ואוי ואבוי לכזה חיזוק חיובי...

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גבריאלה

ביקורות נוספות על "זכרון הריצה"

זכרון הריצה

זכרון הריצה

רון מקלארטי

אני מחכה ליום בו דמויות מהספרים יקרמו עור וגידים, ופשוט יהיו. יש לי רשימה לא קטנה של כל אותן דמויות שהייתי רוצה לפגוש. אני יכולה ממש לתאר לעצמי את סמיתי מגיע על האופניים שלו, מוריד את הרגלית, מסדר את החולצה וניגש לשולחן. ואני? אני אקום לקראתו, אחבק אותו ואניח את ראשי עליו. ובטח אני גם אבכה. אם בכיתי פה ושם תוך כדי קריאת הספר למה לא פייס טו פייס? כי כזה הוא סמיתי. אותי הוא ריגש.


סמיתי אייד בן הארבעים ושלוש הוא רווק המתגורר ברוד - איילנד. הוא עובד במפעל צעצועים "גודארד" בתור בקר איכות, כשבתכל'ס מאחורי התואר הבומבסטי מה שהוא צריך לשים לב זה שהזרועות של בובות גיבור העל מופנות פנימה. בשאר הזמן הוא אוכל ג'אנק פוד שותה בירות ואלכוהול בכמויות, כשאת אלו מלווה סיגריה נצחית. משקל הגוף שלו עומד על 126 ק"ג הרוטטים עם כל תנועה שלו. סמיתי בודד, אין לו חברים, למעשה אין לו כלום חוץ משקיות החטיפים ובקבוקי הבירה. הוא בדיוק קבר את הוריו שנהרגו בתאונת דרכים. אחרי שעזבו אחרוני המנחמים את הבית, מגלה סמיתי מכתב השופך אור על היעלמותה של אחותו, בתאני, עשרים וחמש שנים קודם לכן.

בתאני סבלה מבעיות נפשיות. היא היתה שומעת קול שמדבר אליה. והקול היה אומר לה לשרוט את הפנים שלה ולנעוץ בו ציפורניים. או לתלוש את השערות שלה. הקול גם שיכנע אותה שהיא יכולה לעוף, ופעם היא קפצה מגשר. היישר אל תוך מי הנהר והתרסקה על סירה בה שטו נערים, שבטח לא חשבו שזה מה שיקרה בשיט האמור להיות רגוע. זו היתה בתאני. אבל בתאני היתה אחותו הגדולה והלא מושלמת של סמיתי, והוא אהב אותה. היא היתה החברה הכי טובה שלו, והוא אף פעם לא התבייש בה. תמיד עמד לצידה. והיתה להם ילדות טובה יחסית, וכשבתאני היתה בתקופה מאוזנת הם היו משפחה די רגילה ומאושרת.


ואז סמיתי מוציא מהמחסן את האופניים הישנים שלו, שעשרות שנים לא רכב עליהם, ומתחיל לדווש. ככה, בלי תכנון, ובלי מחשבה מתחיל המסע של סמיתי. מרוד - איילנד עד לוס אנג'לס כדי לגלות מה עלה בגורלה של בתאני.


"תוכניות פשוט קורות - גיליתי את זה. הייתי מישהו שאף פעם לא היתה לו תוכנית, כך שנדהמתי לראות כמה פשוט לתכנן תוכניות, ואיך לעיתים קרובות הן פשוט מתוכננות מעצמן." (עמ' 150)


זהו סיפור מסע בו סמיתי רוכב כדי לגלות את האמת, למצוא את החתיכה החסרה שתשלים את התמונה, פיסה אחר פיסה, לתמונה אחת שלמה גם אם לא מושלמת של משפחתו. במסע הזה, הפיזי והנפשי, בן השישים ימים ישיל סמיתי את דמותו הישנה והמוכרת כנחש המשיל עורו, ויתגלה סמיתי אחר. חזק יותר, בעל תכונות שהוא לא חשב שהוא יכול לקשר אותן לעצמו. הוא יפגוש אנשים שונים, חלקם משונים, שלא היה פוגש בשום צורה אחרת. הוא ייחשף לסיפורים שלהם. חלקם עצובים, אבל כולם מרגשים. הוא ילמד שהטוב עולה על הרע.


הרגשתי שאני רוכבת בצמוד לסמיתי במשך המסע שלו. סמיתי, שכל כולו לב אחד גדול, ריגש אותי במהלך הקריאה, ולא יכולתי שלא להתאהב בו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•dina
זכרון הריצה

זכרון הריצה

רון מקלארטי

סמיתי אייד הוא רווק שמן ומשועמם בן 43 שמעביר את חייו באכילה, שתיית אלכוהול ועישון אקטיבי. חייו מתהפכים בתקופה קצרה, כשהוריו נהרגים בתאונת דרכים וגם אחותו היחידה וחולת הנפש בתאני נמצאת אף היא ללא רוח חיים לאחר העלמות של עשרים וחמש שנה. סמיתי יוצא מאיסט-פרובידנס רכוב על אופניו בהחלטה נחושה להגיע ללוס אנג'לס שם נמצאת בתאני במקרר המתים.
במסעו, (שהוא גם מסע אל עברו) הוא חוצה את ארצות הברית, פוגש אנשים שונים ומשונים, עובר הרפתקאות רבות, ומשיל קילוגרמים רבים.

זהו ספר שכתוב בפשטות וברגישות, הקריאה בו קולחת ואי אפשר להניח אותו לרגע. פשוט ספר מעניין. על אף ההתעסקות במוות הספר מלא הומור ואופטימיות וכן, גם אהבה. ממליצה לכל אוהבי אמריקה, אוכל, טיולים והרפתקאות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•גוטי
זכרון הריצה

זכרון הריצה

רון מקלארטי

סיפור פשוט ומורכב, גבר בן 43 שחייו הסְתָמִיִים מתהפכים לפתע.
סיפור הכתוב בשפה פשוטה, אך גם מרתקת. נותן הסתכלות אחרת ומעניינת על החיים, מראה שיש אנשים טובים יותר (רבים) וטובים פחות, שלמרות ויש אירועים קשים אזי תמיד (כמעט?) אפשר להתרומם ולהמשיך הלאה, להתקדם ולנצח.
גיבור הסיפור יוצא במסע, הן פיזי והן נפשי ורוחני, ובדרך משיל מעליו משקלים ומטענים (תרתי משמע) עד לסיום המסע ולהתחברותו אל האני הפנימי שלו ולדרכו החדשה בחיים מכאן ולהבא.
ספר מהנה, למרות שיש בו גם אסונות ואירועים לא קלים.
ספר טוב, ממליץ בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אבי
זכרון הריצה

זכרון הריצה

רון מקלארטי

לא ממש ברור לי למה סיימתי אותו. הוא התחיל טוב, אבל המשיך באופן צפוי מדי, התפתחויות ברורות מאליהן וללא שום פיקים משמעותיים בדרך - לא בעלילה, לא בתובנות ולא במסע הפסיכולוגי שעובר הגיבור.
הגיבור עצמו - דמות לא כל כך ברורה, תמימה מאוד ועל סף האוטיזם/פיגור. אם פורסט גאמפ התחיל לרוץ והמשיך והמשיך והמשיך, הדמות הזו רוכבת ורוכבת, רק מגיעה למקום שידענו שתגיע אליו, כשהנופים בדרך קטנים ולא יחוקקו בזיכרונכם.

ובכל זאת, הספר לא רע. הוא עדין ורגיש לפעמים מעלה חיוך ולא נופל בהרבה בורות.

לסיכום - ספר קטן, סביר ולגמרי מיותר

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיליו
זכרון הריצה

זכרון הריצה

רון מקלארטי

ספר יפה נהנתי לקרוא אותו ובהחלט עושה חשק לתקן את האופניים.... ספר מסע גם פיזי וגם אל תוך הנפש פנימה...מפגשים עם אנשים בדרכים ,טובים וגם משונים..
בהחלט אני ממליצה לקרוא עם הפסקות קצרות , להספיק גם לרכב על אופניים....

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יעלוש
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“סמיתי אייד הוא רווק שמן ומשועמם בן 43 שמעביר את חייו באכילה, שתיית אלכוהול ועישון אקטיבי. חייו מתהפכ”