כשהייתי נער קראתי ואהבתי ספרים של משה שמיר. היו אלה בעיקר ספרים שיכולתי בקלות להזדהות איתם. אלו שעלילתם התרחשה כאן בארץ ישראל של עשרות השנים האחרונות. ודי אם אזכיר את "פרקי אליק" או את "הוא הלך בשדות" ואחרים. הוא היה אז אחד מהסופרים הישראלים החדשים הנחשבים ביותר. במשך השנים הלכה קרנו וירדה, לדעתי בגלל המהפך הפוליטי החד שעבר עליו הישר מתנועת "השומר הצעיר" בקצה השמאל הציוני, אל תנועת "התחיה" בקצה-קצה הימין... חבריו לשעבר וגם האמנים שבהם הפכו אותו ללעג ולקלס... פתאום הוא הפך לבלתי נחשב... למרות שפוליטית גם אני מרוחק מדיעותיו, חשבתי ואני עדיין חושב שנעשה לו עוול גדול! ובעיניי לפחות הוא נשאר סופר חשוב. שנים רבות לא קראתי ספרים משלו והנה נפל לידיי ספר ישן שלו: "הינומת הכלה". שכמו תמיד אצלי התחלתי לקרוא אותו ממש באקראי. הדבר הראשון שמיד שמתי לב אליו, הוא העברית העשירה שלו. (בניגוד לעברית ה"רזה" שמשתמשים בה רבים מ"הסופרים החדשים") שפתו של שמיר שופעת, זורמת ומענג לקרוא אותה. "הינומת הכלה" הוא בעצם החלק האמצעי של הטרילוגיה של שמיר שנקראת "רחוק מפנינים". אבל מעניין שהסיפור כאן עומד בפני עצמו ובאותה מידה שהספר הזה הוא השני מבין השלושה הוא יכול גם להיקרא בקלות כספר הראשון שבטרילוגיה. מתוארים כאן חייה הפרטיים והמחתרתיים של גיבורתו, לאה ברמן, בת הבורגנים היהודיה, ברוסיה של תחילת המאה העשרים על רקע מהפכת 1905 (שנכשלה) והפוגרומים שאורגנו ע"י השלטון הצאריסטי על מנת להסיט (ולהסית...) את זעם ההמונים כלפי היהודים במקום כלפי משטר הצאר... (דרך אגב שמתי לב ששמיר מאוד מדייק בעובדות ההיסטוריות הכלליות שעל רקען מתרחשת העלילה...) אותה לאה הייתה חברה באחת התנועות הסוציאליסטיות המחתרתיות וגם נאלצה לברוח מרוסיה לגרמניה ולאוסטריה תוך כדי מערכת-יחסים רומנטית עם אחד ממנהיגי תנועתה המחתרתית... וכשבסופו של דבר היא מגיעה כמעט באקראי לארץ ישראל אז תתחיל דווקא עלילתו של הספר הראשון! בטרילוגיה (שאותו עדיין לא קראתי.) אני בהחלט ממליץ על הספר הזה שהשאיר לי "טעם של עוד" ואני מתעתד לקרוא עכשיו את שאר ספרי הטרילוגיה הזאת שעלילתה מרתקת בעיניי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
