לפני כמה זמן ראיתי את הביקורת של פידל על הספר, ונזכרתי שיש לי אותו באחד המדפים בקצה הספרייה. הספר הוצא מהמדף, האבק נוגב מהכריכה, והתחלתי לקרוא.
אנה היא לא באמת פיה או מלאך או שדון. אנה היא ילדה רגילה, כמו כל הילדים, שאייך שהוא הצליחה באורך פלא לשמור על הסקרנות, על הפתיחות והדמיון, על חשיבה הגיונית, על יכולת לשאול שאלות, ורצון לחפש תשובות. אילו מאפיינים שכל ילד נולד איתם, אך אנה הצליחה לשמור אליהם הרחק מהישג ידם של המבוגרים.
תינוק שנולד סקרן לגבי כמעט כל גירוי חיצוני של רעש, טעם ,צבע... כל 5 החושים עובדים במלוא עוצמתם.
ילד שאך למד לדבר, מביע את הסקרנות שלו, ומהר מאוד לומד לשאול. אז מתרחש איזה שהוא קסם שחור. אחרי שהוא שואל ושואל, ואתם עונים ועונים, אחרי פרק זמן כל שהוא (אינדיבידואלי לגבי כל הורה ופעוט),אתם מתחילים להתעצבן, או להתרגז, או שאתם סתם עייפים, ואין לכם זמן, סבלנות או כוח להמשיך לענות, אבל במקום ללמד את הילדון היכן ואיך למצוא את התשובות (וזה נכון מאז ימי האנציקלופדיה ועד ויקיפדיה וגוגל של ימינו אנו) אתם רוצים רק שיפסיק לשאול, יפסיק לעצבן, ויעזוב אותנו בשקט (היה לכם יום ארוך, הבוס עלה על העצבים, החותנת בלבלה את המוח, פנצ'ר באוטו, התקשרו מהבנק, או שסתם לא נוח לכם להודות שאתם לא יודעים הכול, ואין לנו כוח לחפש את התשובה . כל יום וכל אחד עם הסיבה/ התירוץ שלו).
אז לאט לאט, אבל בעצם די מהר, בלי ששמתם לב, הפעוט גדל והופך לילד, ובהמשך ממשיך ומתבגר, ואז, בסיועה האדיב של הסוציאליזציה (ובעזרתם האדיבה של הטלוויזיה, ההורים, הסמרטפון שלכם, החברים, ההורים של החברים , הקניון וכו'...) אתם מקבלים טרום מתבגר שכל מה שמעניין אותו בחיים זה כדורגל/ טלוויזיה/ משחקי מחשב/ סמרטפון חדש/ שטויות של החבר'ה/ מותגים/ קניות/ בגדים/ תסרוקת .... וזהו !
אתם לא מבינים מה קרה פה, מה עם לימודים/ חוגים ספרים/ ערכים....
אז, הדליקו את המזגן, צפו המתבגר שגדל לכם בבית, לכו למטבח, קחו כף, שבו ליד השולחן ואיכלו את הדייסה.
זו הדייסה שאתם בישלתם, ולכן אתם אלה שצריכים לאכול אותה (ולסיים מהצלחת כמובן).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
