רוב הגברים רוצים בן בכור, אבל אני רוצה בת. אני מדמיין אותה בשערה השטני ועיניה הירוקות הסוקרות את העולם באופן בלתי מתפשר, בצימאון כנה להבנה. אני מחליף איתה מבט, ויצר ההורות שלי גואה. אני מאמין (ותוכלו לחלוק עלי), ששיעור הפוטנציאל הנפשי והמחשבתי בקרב נשים, גדול משל גברים, וכך גם חיבורן להוריהן (בדגש על האב). אולי החיים יוכיחו אחרת, אבל זוהי תפיסתי, לעת עתה.

אנה היא ילדת החלומות, היא ניחנה בראייה

נתן יונתן שאל - "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"
ואני שואלת - איפה ישנה עוד אהבה כזו, כמו של אנה ו<mark>פין</mark>, שהיא ברה, שהיא תמה ונקיה.
שהיא התענינות באדם באשר הוא, בבריאה ובנפלאותיה.
אהבה שיש בה קשב חף מכל אינטרס, סבלנות מנצחת וחיבה עמוקה.

כש<mark>פין</mark> פוגש בשיטוטי הלילה את אנה "היא נראתה כבת פראים קטנה, מרוחה כולה בצבעי צבעים, על פנים וזרועות, צואר ורגלים; חזית שמלתה מהומת צבעים מוחלטת" (עמ' 14)

הרבה נכתב על המפגש בין האדם לזולתו, האדם לעולמו והאדם לאלוהיו. מה שבובר כינה "יחסי זיקה - אני-אתה" וההצעה של גורדון "להעצים את עולם החוויה של האדם", מנסחת אנה בדרכה הרכה, המחוייכת של ילדה.

"'<mark>פין</mark>, אני אוהבת אותך.' כשאמרה אנה משפט זה היתפוצצה כל מילה בגודש המשמעות שהכניסה לתוכה. ה'אני' שלה היה מוחלט. כל מה שהיה אותו "אני" בעיני אנה נתגדש בישות. כאור שאינו מתבלה, כך גם ה'אני' של אנה לא התבלה; הוא

..."לא כל דבר יש לו שם. יש דברים המוליכים אותנו אל מעבר למלכות המילים...דומה הדבר לאותה מראה קטנה שבאגדות - אתם מביטים אל תוכה אבל אינכם מגלים בה את עצמכם; לרגע קט אתם צופים אל הבלתי-מושג, שכל סוס או מרבד-קסמים לא יוכלו להביאכם לשם. והנפש הטובה יוצאת אליו"... ואכן, הנפש יוצאת כולה בקריאת הספר הזה. נחשפת, באור האמת של החיים.

קראתי בנשימה עצורה, וגם עצובה. באמת מזכיר קצת את הנסיך הקטן מבחינת התו

על הספר הזה שמעתי לראשונה בחטיבת הביניים. הייתי בקורס בבית הספר שבו קוראים ספרים ומנתחים אותם. בקורס נתקלתי לראשונה בספר הזה. היינו אמורים לקרוא ואותו ביחד בשיעור וגם בבית ולנתח אותו. אמא שלי קנתה לי את הספר בשביל הקורס אך בסופו של דבר המורה החליטה שלא נקרא את הספר בשיעור והוא נשאר אצלי בבית. עברו מספר שנים מאז וראיתי את הספר הזה עומד אצלי במדף ספרים, החלטתי לקרוא אותו ולבדוק למה המורה החליטה בסוף

מה הופך ספר לספר טוב?
מה הופך את הדפים לבעלי משמעות?
מה הופך את המילים והמשפטים לסימפוניה אחת גדולה שמתנגנת 24 שעות בראשך?
אחרי שקראתי את "מר אל, כאן אנה" הרהרתי בשאלות הללו. גם הגעתי לתשובה.
מה שהופך ספר לספר טוב הוא הרושם שהוא מותיר. הרשו לי לפרט.
ספר שמתיימר להיות מצחיק, ואך ורק מצחיק, לדעתי הוא לא ספר טוב.
ספר שמתיימר להיות עצוב, ורק עצוב, לדעתי הוא לא ספר טוב.
בכול ספר טוב יש עצב, שמחה

ספר נחמד. <mark>פין</mark> כותב טוב עם אוצר מילים נרחב.

אנה היא פילוסופית קטנה וחכמה.
אבל הסוף קצת עצוב.

כדאי לקרוא!

מצאתי אותו בחנות יד 2, קניתי אותו ב-5 שקלים, ובמחיר זה קניתי לי עוד ספר לרשימת הספרים החשובים בחיי.

התאהבתי באנה,
התאהבתי ב<mark>פין</mark>,
ובמסע שלהם, שנמשך שנים בודדות, בחקר החיים ומשמעותם בדרך הכי נקייה שאפשר: דרך עיניים של ילדה בת 5 עד 8.

לקרוא זו המלצה מכל הלב,
גם לילדים, וגם למבוגרים.

הכרתי את הספר מאז שהייתי ילד בן תשע או עשר, וקראתי אותו מאז לא מעט פעמים, ובכל פעם אני נהנה מחדש.
כתוב בחן, מחוכם, ואנושי ביותר.
מעין שילוב של מדע ומטאפיסיקה, מוחשיות וערטילאיות.