דב"ט
פעם, כשהייתי צעיר, הייתי צופה בסדרה בריטית על מרגלים בMI5. מתברר שיש לה לא מעט שמות: ספוקס(spooks), MI-5, המרגלים וכנראה שעוד כמה. בשבילי זה הדבר הכי איכותי שידעתי באותו זמן. אחר כך, עם בואם של סרטי הג'יימס בונד וג'ייסון בורן זה גם הפך להיות הדבר הכי אמין בעניין הריגול. כמובן, עדיין בגדר תוכנית טלוויזיה.
המליצו לי על הספר, "אתה תודה לי אחר כך." אמרו. ובכן, תודה.
אני יכול להגיד שלא ציפיתי שבספר על MI-5 האמיתי יהיה סיפור כה מוזר, חשוד במופרך ושקשה לי לתאר אותו בלי להשתמש במילה "גרוטסקי" ואני מצטט(בערך) מהספר, "סיפור כה מוזר שאפילו פלמינג לא היה יכול לכתוב כמוהו".(אם אני מתבלבל בציטוט, תודיעו לי :) ) ובכל זאת, כה אמין. זה ייזקף לזכותו של מקנטייר, שמעביר בצורה כל כך טובה את הרגשות של הדמויות האמיתיות.
הספר מספר את סיפורם של ועדת ה-20 או בסימונה היותר נודע "XX". באנגלית קראו ליחידה, Double Cross, משחק מילים שנון(בכל זאת בריטים) על כך ששם היחידה מורכב משני Crosses ומתעסק בסוכנים כפולים(בעצם, בגידה כפולה, כפי שכבר העלתם על הדעת). הספר מתחיל ומתאר את ראשיתו של אגף ה-B1A בMI-5 וממשיך אל מבצע אוברלורד(הלוא הוא הפלישה לנורמדי) ומתרכז סביב מבצע עוז רוח, מבצע ההטעייה לאוברלורד.
מה שציפיתי לו, נוסח ספוקס, התפוגג במהרה ואחריו הותיר תמונה של יונים מרגלות, סוכנים גרמנים שנבראו ולא היו, טנקים מגומי, קצינים שהיו בשתי מקומות שונים באותו זמן וחבורה של אנשים משונים אבל בעיקר אמיצים שתיעתעו באויב הנאצי. זה נראה שבזמן מלחמה, כל רעיון שונה, מוזר וגרוטסקי היה רעיון מתקבל על הדעת ולפעמים, הוא גם היה רעיון גאוני.שבמלחמת מוחות צריך לגייס חשיבה לא-שגרתית בשביל להשיג את היד העליונה והספר באמת מראה שחשיבה מחוץ לקופסה מצילה חיים. למרות שחלק לא קטן מהקרדיט מגיע לגרמנים עצמם(האסוסיאציה הזכירה לי את המודיעין לפני מלחמת יום כיפור. למרות שאז המודיעין היה נכון ממה שהבנתי ולא הטעיה כמו שקרה פה) , קשה להאמין שאוברלורד היה יוצא לפועל בלי מערך הבגידה הכפולה.
אסכם בזה שלרוב אני לא קורא עיון, פעם מאוד אהבתי אבל כיום אין לי חשק בכלל(לצערי ישנם ספרים ממש מעניינים בספרייה הביתית שאין לי חשק לקרוא). לכן, כשאני אומר שספר עיון גרם לי להיות במתח רב למרות שדי ברור שהטובים ניצחו. גרם לי להתחבר ולהתרגש עם הדמויות האנושיות והאמינות שמקנטייר יורד לתוך נפשם בצורה כה... מצוינת. גרם לי לרחם על הגרמנים ולכסוס אצבעות כשכמעט הכל נכשל(צ'רציל במיטתו לאשתו לפני הפלישה: "את מבינה שכשתעוררי מחר בבוקר יכול להיות שיטבחו בעשרים אלף חיילים?"). ספר כשסיימתי אותו כמעט צרחתי בקול: "המציאות עולה על כל דמיון". אז כשאני אומר את זה, תדעו שאני מתכוון לזה.
הספר מומלץ בחום ואני מודה לכל מי שהכריח אותי לקרוא אותו. כמו תמיד, אם טעיתי בעברית או במשהו, מוזמנים לתקן :)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
