דב"ט
עמוס דקר בלש לשעבר במשטרת ברלינגטון... ברפרוף קצר על השורה וגם במחשבה שנייה, זה נראה כאילו עוד נוער מתנהג חרא בחו"ל במקומות שאוהבים מאוד לאכול חלזונות(ברלה, ברלה, צא החוצה?). אתקן: אֵיימוֹס דֶקֶר, בלש לשעבר במשטרת בֶּרלינגטון.
גילוי נאות: את הספר קראתי באנגלית. הייתי בטוח ששמו הוא עמוס מאשר אֵיימוֹס :\
אם אי פעם ראיתם סדרות בלשיות שמסתובבות על בלש אחד, תוכלו לתאר את אותו בלש כרוב הפעמים כך: יש לו "יכולת" שבמתבטאת או בדרך פיזית או בדרך מנטלית או שניהם שמבדילה אותו משאר ה"בלשים הרגילים". הוא מבריק. היה לו טראומה קשה, אני מוצא שלרוב המשפחה של אותם בלשים נרצחת ושאת הרוצח כנראה שנגלה בפרקים הבאים או בסוף עונה 8. כמו כן, הוא כנראה אנטי־חברותי בגלל אותה טראומה(כי אף בלש לא מקסים כמו פטריק ג'יין). הוא גם לרוב לא יהיה ג'ק ריצ'ר ודומיו מבחינת גוף פיזי.
עמוס שלנו הוא שמן בן 43 עם יכולת זיכרון ברמה של חמישה כוכבי מישלן. האיש זוכר הכל כאילו העיניים שלו הם מצלמת FULL HD ויש לו אינסוף זיכרון. הוא מעלה הסקות מבריקות מ-ימין ומ-שמאל. היו לו שתי טראומות: הראשונה כשהוא נפצע וקיבל את יכולת הזיכרון והשנייה כשהמשפחה שלו נרצחה. הוא אנטי חברתי מאז הטראומה הראשונה שלו. כמו כן, הרוצח של המשפחה שלו מתחיל לטבוח באנשי העיירה ובאנשים הקרובים לעמוס(ובסוף מתברר שהרוצח REALLY MESSED UP. אם זה מספק לפי דעתי? לא בלב שלם).
זהו הספר הראשון של באלדאצ'י שאני קורא. ולמרות שניסיתי להעביר כמה קלישאתי הספר עצמו, באלדאצ'י דווקא עשה את זה לא רע בכלל והספר היה אפילו טוב מאוד עד עמוד 485+- שבו באלדאצ'י נפל חזק בקטע שאמור להיות נקודת השיא של הספר. הקטע בו עמוס מגלה מי הרוצח פשוט כמעט ולא אמין, סותר דברים שאמרו לפני זה ואחר כך מתבסס על דברים שבדקו לפני שאמרו דברים שסתרו אותם והדרך היחידה שאני מוצא להסביר את זה שבעזרת "חוש שישי" הוא מצא לנכון לזרוק את השם של הרוצח. ופה באלדאצ'י נפל חזק לפי דעתי. על פי ג. ק. צ'סטרטון במאמרו "איך לכתוב סיפור בלשי", נקודת השיא של הסיפור הבלשי היא כשהבלש מסיק, מבין ובעצם מגלה את פתרון התעלומה. אצל באלדאצ'י זה פשוט הונח כאילו זה עוד פלוט-טוויסט כמו ממקודם(לא שלא עליתי על הטוויסטים האחרים שלו ממקודם. העלתי את קיומם על ידי רעיון "הבלש העיוור").
יש עוד כמה אלמנטים שאם הולכים על פי ג. ק. צ'סטרטון שבאלדאצ'י לא עושה אבל אלו יהיו ספויילרים.
הספר, חוץ מאותו קטע דווקא ספר נחמד מאוד ויש בו כמה רעיונות מקוריים שמאוד אהבתי(התעלומה השנייה וה"מיוחדות" של הרוצח לדוגמה). הוא גם כתוב טוב, מותח וקצבי. למרות שעמוס הוא קלישאתי ואנטי־חברותי, הוא עדיין דמות שהצלחתי לחבב. לכן, לסיום, אם בא לכם מתח בלשי עם בלש שאתם כנראה מכירים מגלגול אחר, עם הברקות גאוניות, שמשפחתו נרצחה על ידי רוצח סדרתי דם־קר ומתנהל משחק חתול ועכבר בינהם אז אני אמליץ לכם בחום רב לראות את המנטליסט.
למען הסר ספק, הספר הוא 3 מבחינת ספרי הז'אנר. סליחה על החפירה ועל שגיאות העברית אם יש :)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
