"קראת את הספר מיום ראשון 12/05/13 עד יום שבת 02/07/16."
עם המשפט הזה אני חותם את מסעי בדרכים לעת עתה.
הספר התגלגל לידיי במקרה, כשהסרט יצא לאקרנים ומהדורה מחודשת של הספר (עם פוסטר של הסרט) עלתה על המדפים. במקריות רבה נכנסתי באותו הערב לחנות, במקריות רבה עיניי נחו על הספר, ובמקריות רבה משהו מהתקציר מאחורה גרם לי להבין שזה לא סתם ספר. במקריות רבה הספר הזה קיוצ'ץ לי את החיים.
במשך שלוש השנים האחרונות ניסיתי לגשת למסעותיהם של ג'ק, ניל, אלן, פרנק ועוד רבים אחרים לאורך המגילה שנכתבה בשלושה שבועות רצופים. אך משהו בחופש המתפרץ מבין הדפים לא נתן לי מנוח, כל הפעם הרגשתי שזה לא הזמן הנכון לקרוא את הספר. ככה יצא שעד השחרור הספר עבר תחת ידיי 5 פעמים, אך כל פעם עם התקדמות קטנה הוא הוחזר למדף, לרגע הנכון. ואם השחרור שלי במרץ האחרון הבנתי שהגיע הזמן. ואלה היו 4 חודשים מטלטלים.
בוב דילן אמר על הספר:"קראתי את בדרכים ב1959. זה שינה את חיי כמו שזה שינה את החיים של כולם". משפט כזה יכול להיתפס בקלות רבה כמשפט פשטני שנאמר על כל ספר שני שיוצא היום לשוק. ועל כל ספר וחצי שמקבל את הטייטל של "קלאסיקה". אך הספר הזה יכול להכנס למועדון המצומצם ולקבל את התואר "משנה חיים" בכבוד רב.
המגילה שמחולקת לחמישה ספרים גוללת את מסעו של ג'ק ברחבי אמריקה עם שלל דמויות מתחלפות. והמסע יותר משהוא מסע פיסי, הוא מסע פנימי אל תוך הנפש. הרצון למצוא את האותנטיות ולהקרין אותה החוצה, הניסיון בהתבדלות משאר החברה והפחד להיות אחד מעדר. ניסיון הגדרה אישית ועוד שאלות רבות שרלוונטיות כיום באותה מידה ואף יותר. ובכתיבה אסויאטיבית, רגישה וכנה הוא שופך את המחשבות שלו על הדף, בלי מסננת ובלי חשבון. ומערכת היחסים שלו מול ניל קסידי מורכבת ומעוררת מחשבה רבה. הניגודיות בין השניים, המשיכה והדחייה, הרצון להגן על ניל בעוד שהוא מבין שמעשיו הם שגויים, והרצון לפצח את החידה מי הוא ניל קסידי מניעים את גלגלי העלילה ומעניקים עומק רב לכל הספר.
זה ספר לא פשוט לקריאה מבחינת נוחות. אין שורות, אין פסקאות, מילים מחוברות, מאות דמויות חולפות אל מול עינייו של הקורא ונעלמות ככל שהדרך הולכת ומתמשכת. והתזוזה הבלתי פוסקת מעייפת. אבל ברגע שמתרגלים, נכנסים למכונית של ג'ק וניל ומתמסרים לדרכים, אפשר לעבור מסע משמעותי שמחלחל אט אט אל תוך נפשו של הקורא שבסוף המסע הקורא ישים לב שהוא לא נמצא באותה נקודה בה הוא החליט לשים את עצמו בדרכים.
"ואני נגררתי מאחור כרגיל כפי שעשיתי כל חיי בעקבות אנשים שמעניינים אותי, כי האנשים שמעניינים אותי הם המטורפים, אלה המטורפים לחיות, מטורפים לדבר, מתאווים לכל הדברים בו זמנית, אלה שלעולם אינם מפהקים או אומרים דבר נדוש.. אלא בוערים, בוערים, בוערים כמו זיקוקי נרות רומאיים על פני הלילה".


















