דעתי על הפילוסופיה - טעות!
תנועה שלמה של בני אדם שחשבו שלשבת בסלונים פריזאיים עם מקטרת ביד אחת ותנועה בלתי פוסקת ביד השנייה, זה מקצוע.
תנועה שפסקה. ובצדק. כי אין קידמה בפילוסופיה. זהו טרנד של מחשבה על מחשבה על מחשבה בלי שום תכלית.
אני חסרת סבלנות כלפי פילוסופים. ומסוכנת למי שמזכיר שמות של פילוסופים.
אבל רצה ה"מקרה" ופתחתי את ספרו של חיים שפירא הזה. והמילים שוחחו איתי בחינניות ובעניין וללא משוא פנים, ולא הוציאו ממני את המכשפה אלא את הסקרנות. אז קניתי אותו (ב19.90!) ומאז כבר שבוע אני קוראת בהנאה גדולה ציטוטים של פרוסט, סיפורים של צ'כוב (עונג!) מחשבות נוגות ושמחות של הכותב ומנסה להבין, יחד איתו, בהדרכתו, את רעיון האהבה.
אז כן. נהניתי מכל רגע ואני ממליצה בחום.
אבל חשוב להזכיר. שלפני שפתחתי את הספר הייתי במצב מוטרד מאוד. הכל בגלל שימבורסקה. היא כתבה בסופו של שיר את המשפט הזה:
"אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת
טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת."
אני! אני טענתי שאין דבר כזה אהבה! עד שקראתי את המשפט הזה בשיר המקסים שלה והבנתי שעוד לא הגיע הזמן לחרוץ דין. אז שוב פתחתי את הנושא לדיון עם עצמי ובדיוק אז פתחתי גם את הספר שעליו הביקורת.
אח! המחשבות! אני אנוח כבר בקבר.


















