• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

מאת אדמונד דה ואל

הביקורת של גוטי

תמונה של גוטי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

מאת אדמונד דה ואל

הביקורת של גוטי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של גוטי
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סדן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“אדמונד דה ואל הוא אמן רב תחומי, שמתרכז בעיקר בפיסול ובקדרות של חרסינה וקרמיקה. אך הוא גם מתכנן תפאו”

7/37
ביקורות על הארנבת עם עיני הענבר
הבאה
תמי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעניין וסוחף בעיקר לקראת סופו.
אדמונד דה ואל - הסופר, הוא בנו של כומר אנגלי שיורש מדוד רחוק אוסף של פסלונים יפניים מיניאטוריים, יפהפיים ומיוחדים.
הוא מנסה להתחקות אחר הדרך שעבר האוסף המיוחד מיום שנוצר ביפן ועד גלגולו אליו.

סיפור גלגולו של האוסף הוא גם סיפורה של משפחת האצולה היהודית העשירה, משפחת אפרוסי המפוארת שנודדת מהעיר אודסה שברוסיה לערי אירופה השונות ואף ליפן וארצות הברית.

בספר מופלא זה, מתגוללת לא רק סיפורה של משפחת המחבר כאמור, אלא סיפורם של מאות ואולי אלפי משפחות אצולה יהודיות באירופה ודרכם גם סיפורו של העם היהודי בעת המשבר האכזר והנורא שעבר בתחילת המאה העשרים.

החפצים הקטנים הללו כאילו מספרים ופורסים פיסת היסטוריה לא רק של אירופה בעת מלחמת העולם השנייה אלא אף של העם היפני, ומי בכלל התייחס לסבלו של העם היפני או לסיפורו?

אני ממליצה על הספר בחום לכל אוהבי ההסטוריה ולכל מי שאספנות ואומנות יקרים לליבו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של choulaw
choulaw
ל
ליברל
תמונה של IRomi
IRomi
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של רץ
רץ
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
10קוראים|גיל ממוצע64|50%נשים

על המבקרת

תמונה של גוטי

גוטי

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
141 ביקורות•4 נבחרות•1,280 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של גוטי
גוטי
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות141
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה1,280
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת87ספרות מקורית16מדע בדיוני ופנטזיה4

דיון על הביקורת

3 תגובות
גוטי
גוטי•לפני 10 שנים

חבל! כי רק ההתחלה קשה ולאחר מכן פשוט אי אפשר להניח את הספר עד סופו.

סוריקטה
סוריקטה•לפני 10 שנים

למרות שאני מתעניינת בהסטוריה, אותי הוא התיש.

מורי
מורי•לפני 10 שנים

לא צלחתי אותו. אהבתי יותר את האחרון לבית קמונדו של פייר אסולין.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גוטי

להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

מארק חלאסקו, ג'יימס דין הפולני, כותב שני סיפורים על צעיר פולני שנקלע לארץ ישראל של סוף שנות החמישים. זה כשלעצמו מרתק ומעניין מאוד. ראשית, מה עושה אינטלקטואל פולני צעיר ולא יהודי בתל-אביב של שנות החמישים. שנית, כיצד נראית ארץ ישראל או תל-אביב של אותם ימים בעיני זר לחלוטין.
אז חלאסקו מתאר את תל-אביב מהחצר האחורית שלה ואת הארץ גם כן מנקודת ראותם של העולים החדשים או הזרים שזה מקרוב באו.

תל-אביב של חלאסקו רווית עוני ואלימות, הוא מתגורר בגאולה פינת אלנבי או בצריף רעוע בהרצליה על הים, הרחק מהעושר של הבתים הפרטיים. הוא מתאר צעיר שמנסה להרוויח מעט כסף בדרכים לא מאוד הגונות כאשר הוא מצוי בלב החברה הפולנית הענייה של תל-אביב דאז אותה הוא מכנה "שיקאגו של ניצולי השואה".

חלאסקו מתאר את סיפוריו בסביבה שנתונה בחמסינים בלתי נגמרים ובאבטלה וחוסר כל, דבר שלא מפריע לו כלל לתאר את ישראל באהבה אין סופית, לנופים, לחופש, לאנשים שסביבו. "אהבתי את הארץ הזו מבלי שידעתי. ואף פעם לא אפסיק לאהוב אותה...אני מאמין ששם נמצא אלוהים ושהוא אף פעם לא עזב את המקום הזה."
בעיניו התיירים העשירים מניו-יורק הם צעקניים ומעיקים בעוד ה"צברים" האידיאליסטיים היו "נשים וגברים יפי תואר, אתלטיים,רציניים וצנועים והם עבדו קשה, ידעו להשתעשע כמו ילדים ומתו בשקט בכל הגבולות של ישראל".

אך אם אני מתייחסת לסיפור בלבד, הרי שמדובר בספר שמתאר את עולם התחתון של אותה תקופה, עולם של הזונות והסרסורים, עולם אפל רווי אלכוהול ואלימות, רמאות וקומבינות.

הספר מעניין ונקרא בקלות רבה למרות שהעלילות מתבהרות רק בסוף. מצד אחד זהו מסמך הסטורי מרתק שמתאר את האווירה של ראשית המדינה לאו דווקא מהמחוזות המרנינים שלה וזה מאוד יפה. ומצד שני יש בו בספר תיאורים של אלימות ופשע שעבורי זה היה מעט מרתיע.
סך הכל ספר טוב, מעניין ומומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
הברלינאי האחרון

הברלינאי האחרון

יורם קניוק

צר לי על יורם קניוק,כבר ממבט על שם הספר,
אני חשה רחמים כלפיו, בנסיונו לחוש את הדופק של העם הגרמני לאחר השואה, מנסה למצוא מצפון גרמני דרך מצפונו היהודי.
אלא, שהוא מוצא גרמנים שחשים געגוע לימי התום ההיטלראי; למדים, לסמלים, למגפיים המבריקים, לגאווה הלאומית המתחדשת, לכוח.
קניוק מחפש את אותם הילדים שלוו את חבריהם לכיתה במבטיהם דרך חלונותיהם המבהיקים, בעוד אלה, היהודים, צועדים בסך "עדויים" בטלאים צהובים ובמבטי אימה ופחד. הוא נוטה לשכוח שעבור הגרמנים היינו ואולי גם עודנו בבחינת אותו מקק שאנו זורקים לעברו נעל - האם אנו חשים רחמים כלפיו? עבורם יהודי אינו שווה ל"אדם" ובודאי אינו שווה ל"גרמני" ולעולם לא ישווה לו.

קניוק בא חשבון עם הגרמנים, אך מנקודת מבט מלאה ברגשי נחיתות. ולא יעזור לו שהיה פלמ"חניק, כלום לא יעזור.
הוא מביט ביחסי אהבה כלפי רולף עדן, אותו חבר לנשק שחזר לגרמניה והפך למעין יו הפנר נוסח גרמניה, ש"דופק" כמה שיותר גרמניות צעירות. ובאהבה ואף חמלה על הילדה שרם, בתו של הנאצי אלברט שפר, ששיחקה בילדותה עם ילדי מרטין בורמן וגבלס וזוכרת ילדות נהדרת.
הוא אינו מוכן לקבל את העובדה שאביו, יליד גרמניה, לעולם לא יהיה שווה מעמד או ערך לשכניו. לא רק שהגרמנים אותם הוא פוגש אינם חשים בושה או חרטה על מעללי עמם, אלא אפילו זועמים בכל פעם שהשואה מוזכרת. החומה הברלינאית שהייתה מעין עונש, עבור הגרמנים זה היה עונש חמור מדי ולא ראוי.

הוא חש כלפי הגרמנים יחסי אהבה שנאה ואילו הם, מחזירים לו - ריחוק, זרות. רק בקרב מתי מעט ואנרכיסטים משונים, הוא מוצא מעט שלוה.

הסופר קניוק יוצא למסע ברחבי גרמניה בכדי למצוא גרמניה אחרת, בא לבחון את ברלין מנקודת מוצא עילית, פוגש גרמנים שמתייחסים אליו כ"יהודי". ממש כפי שהתייחסו לגדולי הספרות הגרמנית בלילות המדורות הענקיות שם שרפו את כתביהם ותרבותם ה.... יהודית.

זהו בעיקר ספר עצוב, כי דרכו ניתן להבין שמה שהיה הוא שיהיה והעולם כמנהגו נוהג.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
שלך, סנדרו

שלך, סנדרו

צבי ינאי

ספר שכולו געגוע.
ספר זיכרון מיוחד במינו של אדם הקרוע בין עולמות.
מאותם סיפורים שבונים את אנשי הארץ הזאת.
סיפורו של סנדרו טוט, ילד איטלקי בן להורים הונגרים שנקלע לאיטליה הפשיסטית ולכנפי הנצרות המגוננות מפני מוראות המלחמה האיומה שפקדה את אירופה. סנדרו הוא בן רביעי במשפחה שהוריו האמנים זנחו את אחיו רומולו אותו ילדה האם באחד הכפרים באיטליה בעת סיבוב הופעות. לימים בדרך לא דרך מוצא סנדרו את אחיו האבוד כששניהם כבר אנשים מבוגרים ודרך צרור מכתבים שמגיעים לידיו מתאר לאחיו את קורות המשפחה.

את צבי ינאי הייתי רואה ברחוב ג'ורג' אליוט לעיתים מזומנות. בשכונה קראו לו "המדען". תמיד מכונס בתוך עצמו, שקט וצנוע עובר בשכונה כרואה ואינו נראה אך תמיד עם מן חיוך ספק מתנשא ספק מתנצל. מאחר והיה מבוגר ממני שנות דור, לא התייחסתי אליו במיוחד למעט העובדה שהוא תמיד נראה בעיני אדם קר, כמו מן איש מהחלל החיצון, מסתורי וצופן איזה שהוא סוד כמוס.

ספרו האוטוביוגרפי מגלה את שנסתר ממני לראות. בספרו הנפלא, המעניין והמרתק מגולל צבי ינאי את סיפור חייו המופלא. הוא מתגלה כאדם סקרן ומשכיל, מעניין, ערכי מאוד ומלא רגש. בעיקר מתגלה מתוכו הילד הקטן שקרוע בין עולמות כה רבים. עולם הנצרות מול עולם היהדות, הפשיסטים מול בעלות הברית, אמונה מול אטאיזם צרוף, גלותיות מול צבריות מחוספסת, משפחתיות מול התבודדות ומכל אלה נשאר לעולם אותו ילד קטן, סנדרו טוט, שתמיד מתגעגע.

כל כך אהבתי את הספר הזה. כי זהו ספר מיוחד, שנכתב על ידי אדם מיוחד במינו,

מומלץ בחום לכל מי שיש אהבה בליבו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
צייד בודד הוא הלב - מחודש

צייד בודד הוא הלב - מחודש

קארסון מקאלרס

בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית חיים להם כל גיבורי הספר הזה:
סינגר - החירש וחברו אנטונופולוס שאף הוא חירש
ביף ברנון - בעל בית המרזח המקומי
דוקטור קופלנד - הרופא שחום העור ומשפחתו
גייק - השיכור
מיק - הילדה המתוקה שדרך עיניה מתנהל לו סיפורה של העיירה הדרומית בעצלתיים, וכמובן משפחתה

וממש כשמו של הספר לכל דמות יש את הלב שעסוק בצייד.

נושאים רבים מועלים בסיפור: יחסי שחורים ולבנים, היחס לשונה, דיעות קדומות, מלחמת הקיום והמלחמה בעוני, התבגרות, חברות וכמובן גם אהבה שבלעדיה הרי אי אפשר.

זהו ספר שכתוב בסגנון הישן והטוב, ספר אווירה, אווירת דרום ארצות הברית. אין הרבה אקשן ותזזיתיות אלא הכל מסופר בפרטי פרטים אבל ממש לא בצורה מייגעת אלא מליאה בעניין וברגש. ולמרות האיטיות הסיפור כאילו נבנה ומקבל נפח עד לסופו ורק שם, בסוף, ניתן להבין את הרעיון המקסים שבבסיס הספר.

ספר ארוך שנקרא בקלילות וברצף, מומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
לא ארץ לזקנים

לא ארץ לזקנים

קורמאק מקארתי

"No Country for Old Men" וכנראה גם No Book for Old Women :)
מה אני אגיד, ספר שכתוב יפה, ספר קולח, סיפור מעניין מאוד מתחילתו וכמעט עד סופו.
אבל ביחד עם זאת זהו ספר שכאילו מעין תסריט לסרט של טרנטינו או סטון. עם אלימות קיצונית עד לכדי זרה לעיתים קרובות מדי. ובכלל זהו מן ספר שכתב אותו מן "גבר גבר" ולכן אני נהניתי אבל לא במאה אחוז ולכן גם דירגתי אותו ב 4 כוכבים וזהו.

קורמאק מקארתי באמת כותב יפה וקולח וניכר שהוא מאוד אמריקאי שאוהב את אמריקה מאוד מאוד. אלא שהוא מנסה להביא סיפור שבתוכו יש הכל מכל כל.
גם את ההסטוריה של אמריקה בצל המערבונים של המערב הפרוע עם קיד הנער ובוני וקלייד וכל הרוצחים הללו שהפכו לגיבורי על ביחד עם כל תוכניות ה"זואון ריאליתי" רוויות הדם והאלימות, השפה הגסה והקללות. כאשר הוא ממשיך בקו הכל אמריקני של יצירת הילה סביב הפושע בעל הנפש המיוסרת והמסר החינוכי שעובד לא בתמורה לכסף אלא לאידיאולוגיה. וגם שוזר את מלחמת ויאטנאם וגיבורי מלחמת העולם הראשונה או השנייה ומתבל בסיפורי הספר האמריקני וזקני העדה ומקשט כמובן בתפקיד המסורתי של השריף המצפוניסט ובעל האמירות הביקורתיות על החברה האמריקנית על כל תחלואיה.
בקיצור, זהו מן מערבון מודרני, מותח ונחמד, כתוב מאוד יפה וזהו. קלישאה אמרתי?

ממליצה לכל אוהבי קלינט איסטווד, ברוס המלך והמבורגר עם המון קטשופ ומיונז.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
חיי נישואים

חיי נישואים

דוד פוגל

ספר מ ר ת ק!!
סיפור על חיי נישואים של גורדוייל, בחור וינאי, יהודי, כנוע ובעל סבלנות יוצאת מן בכלל, עם הברונית תיאה, בחורה מיוחסת במעמדה, מפונקת, נצלנית ואפילו ניתן לתארה כמופקרת.
בעיקר זהו סיפורה של העיר וינה של תחילת המאה העשרים, על רחובותיה, בתי הקפה שבה וחיי היום והלילה של עיר תוססת ויפהפייה.
יש בספר זה מספר אלמנטים מאוד ייחודיים:
ראשית, הספר נכתב בגולה בעברית מהממת ביופייה, ממש כמו שיר ארוך, על ידי הסופר הרוסי/וינאי.
שנית, מצופה מסופר/משורר יהודי שיבליט מאוד את נושא היהדות או אפילו את ההתנגשות התרבותית של בני הזוג בשל הדתות השונות. אך מאומה מזה לא נמצא בספר והעובדה שמדובר בבחור יהודי ובחורה שאינה יהודייה שולי מאוד ואין שום התייחסות לנושא זה.
דוד פוגל מתאר יחסים של זוג נשוי המושתתים על יריבות ועויינות לצד מאזוכיזם ואכזריות. הוא מתאר זאת בצורה כל כך קיצונית ומשכנעת שאי אפשר שלא לנשוך שפתיים ולאגרף כפות ידיים ממש מורט עצבים.
הקצב של הספר מהיר מאוד ודרמאתי וכאילו סופו ידוע מראש.

במהלך הקריאה הזלתי דמעות, הרגשתי כמה וכמה פעמים שבא לי להכניס איזו סטירה הגונה או פשוט לזעזע מישהו על מנת לעורר וגם ראיתי קווים לתחושות והתנהגויות שקיימים אצל זוגות נשואים רבים כמו: שליטה, ניצול, זלזול, כניעה, התרפסות, ויתור, עיוורון למציאות (אהבה עיוורת) וכד'.

זהו ספר כל כך סוחף ומעניין שאני חייבת להמליץ לכל קורא וכן, גם לצעירים שביננו על אף השפה הגבוהה והנהדרת אך הארכאית משהו. ספר נפלא!!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
סטונר

סטונר

ג'ון ויליאמס

פשוט ספר נפלא
סיפורו של בן איכרים שהופך למרצה באוניברסיטה. מנעוריו ולאורך כל חייו.
לכאורה סיפור על חיים רגילים של מישהו שעל פניו אמור לשעמם עד מוות. אלא שוויליאמס סוחף ומרתק מהתחלה ועד הסוף.
מאחר ואין לספר עלילה מיוחדת אלא סתם סיפור חיים פשוט אז קשה מאוד לעשות כאן ספויילר אבל כמעט בלתי אפשרי לכתוב ביקורת על הספר מבלי להסגיר את תמציתו. (סליחה באמת)

ברור לי לגמרי שזהו שיר הלל לחיים האמיתיים, למציאות הפשוטה והטובה שמלווה בתשוקה למשהו. לא כל מה שנראה לסביבה הוא המציאות והאמת לעיתים מזומנות רחוקה ממה שרואים והיא ההיפך הגמור. כלומר - אם רואים אדם אפור ושחוח הוא יכול להיות האדם שממצא את חייו ואת תשוקותיו יותר מאותם אנשים שנראים מצליחנים ומאושרים. ואני חושבת שמה שסטונר מראה לנו הוא שגם אם לא הכל הולך ומצליח אבל יש לחיים משמעות במשהו שאוהבים באמת, אז החיים באים ליידי מיצוי מלא.

קרה לי משהו נורא מוזר בעת קריאת סופו של הספר, מצד אחד נכנסתי למן מוד של דכדוך ומצד שני נדבקתי בפרץ של אופטימיות. ויליאם סטונר גורם להסתכלות פנימית ומעין חשבון נפש ולשאלה "האם התממשו תשוקותי"? אז ברור שהתשובה לכך חייבת להיות מורכבת. כי מי לא מימש לפחות תשוקה אחת או מספר תשוקות בחייו ?
וזו למעשה התמצית או הרעיון שעובר כחוט השני לאורך 300 העמודים בספר נפלא זה.

באמת ספר מופתי ומומלץ בחום אש:)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
קללת הדורות

קללת הדורות

ארנלדור אינדרידאסון

ספר בלשי בינוני למדי.
למעט השמות האקזוטיים והמקום המסקרן והנידח - איסלנד, זהו ספר ממש בינוני.
שוב אותו בלש מבוגר שיש לו צרות משלו, שקוע בפרשת רצח של אדם נאלח ואנס.
אני ממליצה על הספר רק למי שתקוע ברכבת לילה או בטיסה של Long distance.

בקיצור, לא ממש נפילה אבל גם לא יצירת מופת.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי
ההפוגה

ההפוגה

פרימו לוי

אז מה קרה בעת השחרור?
כל כך הרבה נכתב על השואה, זוועות וסיפורים שעלו על כל דמיון.
מאוד מסקרן מה ארע מיום השחרור. בטוח שהניצולים הוצפו באושר עצום.
אז ככה, לא ממש!
ניתן היה לדמיין כמה טוב אותו רגע, רגע השחרור.
פרימו לוי מתאר את קורות הניצולים שהפכו מיד לפליטים, עקורים.
והיחס של המשחררים הרוסים היה לעיתים רע, רע מאוד. כבר לא היו בלאגר, אבל חיו עדיין במחנות מלווים בפקודות, נהלים נוקשים, לעיתים רעב ובעיקר מחלות של שחרור.
לעיתים המשחררים הציפו את המורעבים באוכל, והאוכל המית והרעיל את מצומקי הקיבה והנפש.

מה שבולט מאוד מסיפורו של לוי לגבי תקופת השחרור היא אווירת הבלבול והתוהו ובוהו ששרר במחנות השורדים. מצב זה לא רק הביא עמו סבל למשוחררים אלא גם מצבים מצחיקים ומשונים. השיבה הביתה לאיטליה הפכה עד מהירה למסע ארוך ומייגע לאורכה ולרוחבה של רוסיה וארצות רבות נוספות. מסע מיותר וארוך ללא קץ. אך המסע הזה שעל פניו נראה מיותר כל כך, דווקא אורכו העביר את השורדים תקופת הכשרה למאבקם האמיתי.. החזרה לחיים הרגילים, לעולם שלא עצר מלכת והוא ממשיך ומתקיים ממש כבעבר ללא התחשבות כלשהי בניצול זה או אחר.

הספר נקרה "ההפוגה" הפוגה בין המלחמה, מלחמת הקיום בלאגר הגיהנומי לבין המלחמה שבפתח, מלחמת הקיום בעולם שאינו מבין או יכול לקבל ולהכיל את פגועי הגוף והנפש, שורדי מחנות ההשמדה.

ספר יפה מאוד, מעשיר ועוסק בתקופה שלפחות עבורי הייתה נסתרת ולא מוכרת.
ממליצה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי

ביקורות נוספות על "הארנבת עם עיני הענבר"

הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

ספר מיוחד. אחד הספרים הטובים שקראתי. הספר מספר את "גלגולו" של אוסף נצקה (פסלים מיניאטורים יפנים) במשפחת אפרוסי.
אולם, למעשה, זהו סיפורה של המשפחה, ודרכה סיפור פרק בהיסטוריה היהודית באירופה החל משנת 1871.
תחילת הספר בתאור הנצקה, ובהמשך סיפור העלילה נרקם בשילוב תאור של בתים וחפצי אמנות שונים - תמונות, פסלים ורהיטים - יחד עם קטעי ספרות,עיתונות ומכתבים. כל זה ביחד כל כך חי ואמיתי עד שהקורא מרגיש כאילו הוא נמצא בחדר, ברחוב, ובמקומות השונים, בעצמו.
פעמים רבות עצרתי את הקריאה וחפשתי באינטרנט את התמונות והפסלים המתוארים, צילומי הבתים ומידע נוסף על המקומות והאנשים, אותם מתאר אדמונד דה ואל.
בתום הקריאה קשה לי להחזיר את הספר למדף, והוא עדין מונח על השולחן בסלון.
התחלתי לקרוא ספר אחר, ועדין אני חושבת על "הארנבת עם עיני הענבר", אפילו תוך קריאת הספר החדש...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'ו מארץ'
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

אם יש דבר בעולם הזה שאני גאה בו, זה המושג החמקמק הזה שנקרא ידע כללי. ידע כללי, שכשמו כן הוא- לא מוגדר לתחום או לתקופה- ואי אפשר לרכוש אותו בכוח. משהו שמצטבר מסקרנות, מהתבוננות, מזיכרון, ומעל הכל מקריאה. לא כל ספר מוסיף לך משהו, וגם אם כן לא תדע שהוא הוסיף לך עד שלא תישאל איזו שאלת טריוויה או תשלוף פתאום פרט אינפורמציה שלא ידעת שיש לך. מ"הארנבת עם עיני הענבר", בכל אופן, יצאתי עם לא מעט מהלא-מוגדר הזה.
כמו הרבה ספרים מסוגו, הוא מתחיל באופן קצת קצת מתעתע. הוא מתהדר בסופרלטיבים טובים מדי על העטיפה ונפתח במין בלגן כזה, בטקסט מגוף ראשון שמצריך המון תשומת לב כדי לחבר את הנקודות ולקבל את הרקע שממנו יוצאים לדרך (יש לי תיאוריה לפיה ספרים טובים באמת נפתחים קצת קשה כדי להרחיק מהם אנשים שלא יכולו להעריך אותם כמו שצריך, אבל לא משנה). בכל אופן, מרגע שיוצאים לדרך תשומת הלב הופכת להיות מהנה וריבוי הפרטים- תענוג.

הספר הוא סיפור של מסע חיפוש אופייני, התנגשות קלאסית בין היסטוריה לאמנות: צעיר יהודי-בריטי יורש אוסף נדיר של מיניאטורות יפניות שעברו במשפחתו מדור לדור ומחליט לגלות את הדרך שהם עשו במשפחתו, ואיך בעצם התגלגלו יצירות אמנות יפניות למשפחת בנקאים יהודית עשירה. הוא מתחיל בפריז של סוף המאה ה19, עם צעיר תאב ידע ואמנות, אספן אובססיבי ומרתק, ומתגלגל עם הנצקה (אלה המיניאטורות) דרך וינה של המאה ה20, הנאצים הבלתי-נמנעים, החזרה הזמנית למולדת היפנית ובחזרה אליו.
עוד כשאני מתלבטת מה עמדתי לגבי החיפוש הספר שובה אותי עם תמונה של אחד מגיבורי הסיפור ומבהיר למעשה שמדובר בסיפור אמיתי לגמרי. וכך, לאורך שאר הספר אני נותנת לאמן החמר הבריטי הזה לספר לי בפרוטרוט על משפחתו וחייה, על יצירות אמנות, ציורים, רהיטים, אדריכלות, יחסי החברה הגבוהה של פריז ואחר כך של וינה, תככים משפחתיים ומדיניים והכל בליווי התמונות והציורים והתלהבות אמת מדבקת. ידעתי שאני מחבבת אמנות, לא ידעתי כמה הנאה אפשר להפיק מתיאורים פרטניים של עיצוב פנים ומחלוקות בין אסכולות אמנתיות שונות. ידעתי שאני אוהבת היסטוריה, לא ידעתי שאפשר לחדש עוד, לסקרן שוב ברגע ההתפוצצות הזה של 1938, להביט על צד נוסף של האובדן היהודי.

כמו שאתם מבינים, למרות שמדובר בסיפור צפוי למדי, דה-ואל מצליח להימנע מקלישאות. הוא מזכיר במשהו את "חדר הזכוכית", על גורלה של אמנות יהודית באירופה של המלחמה, אבל בחן רב ממנו, וכתיבתו במידה לא מעטה עושה את מה שעשה לורן בינה ב"למוח של הימלר קוראים היידריך", אבל בעדינות רבה יותר. הספר מאיר את עולמו של האספן התאב למצוא עוד ועוד, את יחסי הקרבה שנוצרת בין אנשים שחולקים את אותה אהבה לחומר, את הסמליות הגלומה בחפצים ובבניינים וגם את אלה שמסרבים לקחת על עצמם סמליות כזו. זה ספר שדורש סבלנות, וסקרנות, חיבה לאמנות ולהיסטוריה ואהבה לפרטים. מי שאוהב את כל אלה בוודאי יהנה, וגם ירוויח מנה ראויה של ידע כללי שהיא הרווח האמיתי של כל חובב קריאה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מירב
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

הספר הזה מספר סיפור של משפחה יהודית עשירה. והוא גם כמובן מספר היסטוריה.
כבר מהפרק הראשון נשבתי. אבל לקח לי כמה פרקים וכמה עשרות שנים עד שלא יכולתי להניח לספר. בהתחלה זה היה פרק ועוד פרק ועוד תקופה.
יש כאן תעלומה וחפצים ומכתבים ישנים. והסופר לוקח אותנו למקורות של כל אלה, למשפחה שלו. משפחה יהודית עשירה ואינטלקטואלית. שנודדת בין רוסיה פריז ווינה דרך אוסף פיסלונים יפניים.
הסיפור הוא אמיתי ודמויות כמו פרוסט, דגה, רוטשילד הם חלק מחייה של המשפחה.
הכתיבה הצליחה להעביר מהקסם של אישיות הסופר. משהו בסגנון הזכיר לי את HHHH. בשני המקרים גברים עם רקע יהודי בעברם מספרים סיפור שיש בו מעורבות אישית. בשני המקרים הלכתי לחקור קצת על הסופר.
מרגש...

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מיקימיקי
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

ספר מעולה! כתיבה מצויינת, זורמת, ציורית ביותר.
החלק הראשון של הספר מתחיל בפריז. כל התיאורים של חפצי האומנות, הציורים של מונה ורנואר, חובה לעצור באמצע את הספר ולחפש את התמונות שמוזכרות שם, לראות מול העיניים. החלק השני של הספר עוסק בוינה, תיאורים ציוריים ביותר, החלק גם מתאר בצורה לא מפורטת מדי (וטוב שכך) את תחילת עליית הנאציזם ואת סיום המלחמה בלי להכנס יותר מדי לפרטים שכן זה לא העניין כאן.
כל כך נהניתי מהספר ובעיקר מהתיאורים בו, זה ספר שגורם לי לרצות לקחת אותו איתי במסע בעקבות המסופר בו, ללכת לראות בפריז את המקומות המוזכרים בספר, לנסוע ליפן ועוד. כל התיאורים חיים כל כך, כשהוא מתאר את הבגדים של אמי, אני רוצה להיות שם ולהינות מהחוויה של מדידת הבגדים, כשהוא מתאר איך שארל אסף את האומנות שלו ואת החנויות אליהן הלך, אני גם רוצה להיות שם ולהסתובב בחנויות האלו.
ספר מומלץ מאוד!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דנה קינן
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

אדמונד דה ואל הוא אמן רב תחומי, שמתרכז בעיקר בפיסול ובקדרות של חרסינה וקרמיקה.
אך הוא גם מתכנן תפאורות והוא בעיקר אושיית תרבות בעלת קרדיטים רבים. הוא מארגן ואוצר למשל תערוכות גם שלו וגם של אחרים וגם כתב מספר ספרים... את העובדות הנ"ל הוא כמעט ואיננו מזכיר או שהוא עובר עליהן בחטף. כי בספר הוא עושה קישור מרתק בין מוצאו ממשפחה יהודית ובין פסלוני אמנות מיניאטוריים יפאניים שנקראים "נֵצקֵה".
כולנו שמענו כמובן על משפחת רוטשילד שהפכה להיות סמל של עושר אירופאי. אבל מסתבר שהחל מסוף המאה התשע עשרה היו עוד משפחות יהודיות עשירות ביותר, שהיו דומות מהרבה בחינות למשפחת רוטשילד. משפחת אפרוסי מאודסה הייתה משפחה כזאת. שארל ואיגנץ אפרוסי, היו שני אחים שעשו את הונם העצום בשיווק של דגן מאוקראינה, שנחשבה בסוף המאה התשע-עשרה ל"אסם התבואה של אירופה". מהר מאוד הם הבינו ש"הכסף הגדול" נמצא במרכז ובמערב אירופה וכך שארל ובני משפחתו
היגרו לפריז ואיגנאץ אחיו לווינה. שתיהן היו אז ערי בירה חשובות של אימפריות ענקיות. בדומה לרוטשילד הם הקימו בנק עם שלוחות בכרכי אירופה הגדולים כמו למשל גם לונדון. העושר שלהם היה עצום כמו שמעיד הבניין העצום שבו גרו בווינה (קיים עד היום) ונראה כמו ארמון ששירתו בו אז עשרות משרתים.
שארל שחי בפריז ובנוסף לענייני הבנקאות שלו הוא היה חובב אמנות. הוא קנה אז עשרות תמונות מאמני התקופה כמו מאנה, דגה, רנואר ואחרים... אבל בנוסף לכך באותה תקופה הייתה אז אופנה של אמנות יפאנית ש"נתגלתה" ע"י הסוחרים האירופאים ויובאה לאירופה - חלק נכבד ממנה היוו אותם פיסלוני הנֵצקֵה. שארל הקים ארון עם ויטרינה ובו אכסן את פסלוני הנצקה על מצע של קטיפה.
את אותו ארון ויטרינה עם פסלוני הנצקה העניק שארל למשפחה בווינה כמתנת חתונה, באחת מהחתונות. וכך התגלגל לו אותו אוסף יפאני לווינה. אותם חיי אושר וזוהר נקטעו באחת כשפרצה מלחמת העולם הראשונה בחיים שהפכו להיות קשים יותר ואף יותר מכך אחרי המלחמה כשההון הגדול של המשפחה הושקע רובו ככולו במלוות-איגרות של האימפריה האוסטרו הונגרית, שאחרי המלחמה לא היו שוות מאומה... וכך הפסידה המשפחה מיליונים רבים. הדברים הלכו והידרדרו עם עלית הפאשיזם בכל אירופה, עליית הנאציזם בגרמניה ובסיפוח אוסטריה לגרמניה.
מאותו רגע הוחרם כמעט מידית כל הרכוש. המשפחה נאלצה למכור את חלקה בבנק בפרוטות ללא-יהודי ובני המשפחה נאלצו לברוח מאוסטריה חלקם עזבו אותה עוד לפני ה"אנשלוס". הם נפוצו ברחבי העולם. האח הצעיר ביותר חי בארה"ב שם הוא חי עד היום, אחת מהאחיות התחתנה עם הולנדי לא-יהודי שבנו הפך להיות כומר באנגליה ודה-ואל הכותב הוא בנו. ולמרות זאת אומר דה ואל (בן הכומר...)על עצמו שהוא מרגיש יהודי. (אותו הכומר אמר "קדיש" יהודי על אמו...). לאחר המלחמה הסתבר שמכל התמונות והרכוש היקר שנבזזו הדבר היחיד ששרד בזכות אחת המשרתות הנאמנות שהסתירה אותו, היה אוסף פסלוני הנצקה היפאניים...
צחוק הגורל הוא שאחד מהאחים לאחר גלגולים שונים הגיעי ליפאן, השתקע בה והצליח מאוד בעסקיו. ואוסף הפסלונים היפאני היקר הוחזר בסופו של דבר אליו ולמקור שממנו הגיע וכך בצורה מוזרה נסגר מעגל...
אולי אינני אובייקטיבי כי סיפרתי פה פעמים רבות שאני אוהב ממוארים וביוגרפיות וגם כאן די אהבתי את הספר הזה שכתוב כמו סיפור אישי.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סדן
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

דה ואל מתאר את קורות משפחתו המורחבת בצורה מרתקת.
קורות המשפחה לאורך שתי מאות, בעבודתם, אוספיהם, הסתעפויות משפחתיות וכו'.
הנקודה אולי המרתקת ביותר שתופסת חלק די מרכזי בסיפורו של דה ואל הוא אוסף של מיניאטורות יפניות, נצקה, מניאטורות שנהב שובות.
גודל האלמנטים באוסף איפשר את הגיעו לארונו של דה ואל, היכולות להסתירו בתקופות הקשות, למרות כמות לא מבוטלת של פרטיו.
הספר עורר בי חשק אישי להגיע למוזיאון ויקטוריה ואלברט ולראות במו עיניי את הנצקה המדוברים.

לפני 14 שנים•scoe
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

ספורה וגלגולה של משפחת אפרוסי היהודית מאודסה וברדיצ'ב שהשכילה לסחור ולהתעשר עושר מופלג תוך שהיא שולחת זרועות לערי בירה אירופאיות. בני המשפחה מתמקמים בפאריס, בוינה, עושים חיל ומתערים בחברה. על אף העושר והניסיון להתבולל הגורל היהודי לא פוסח עליהם. הספר מספר את סיפורם של בני המשפחה כשברקע אירועים היסטוריים חשובים. לא קל לקריאה אבל מהנה ומסופר בצורה מרתקת.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נאלה
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

ספר עטור פרסים, אך בעצם מדובר ב"עבודת שורשים" טרחנית ומשעממת. מדובר בפירוט יתר של פרטים חסרי חשיבות שחוזרים על עצמם שוב ושוב. הכותב אוהב לנסח משפטים מתחכמים ועתירי מונחים ושמות שמכבידים על הקריאה, שמטרתם להציג עצמו כאדם משכיל ולהחניף לקורא שרוצה להצטייר ככזה. לפחות כשמגיעים לפרקים שבהם הנאצים פולשים לוינה ומנשלים המשפחה מנכסיה, אפשר למצוא גם "עלילה", אפילו מעניינת. אבל בזה זה נגמר. אפשר היה לקצר ולהשמיט לגמרי את הפרקים האחרונים מבלי לפגוע בסיפור.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יוסי נגר
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

אני אוהבת ספרים. אוהבת לקרוא. ספרים מלווים אותי מאז ילדותי. שעות על גבי שעות של קריאה מפי אבי. שעות על גבי שעות של סיפורי ספרים, שהיא קראה, מפי אמי. ספרים שמונחים על מדפי ספרים, ובכל פינה בבית. אנשים שקוראים ספרים. הספר הראשון ששאלתי בספריה העירונית – 'קוזט' והספרים שהחלפתי בספריית 'דפים' ספרייה פרטית במרכז חולון.

בכל השנים האלה פיתחתי יחס אמביוולנטי לספרים. מחד גיסא מאוהבת באלה, שסחפו אותי, אלה שריגשו אותי, אלה שטלטלו אותי ומאידך גיסא אף פעם לא חוזרת לקרוא בהם שנית. אלה וגם אלה מצטברים שנים על גבי שנים על מדפי הספרים בביתי, ומתמלאים אבק. קשורה אני במיוחד לספרים, שהקדשה מאדם אהוב כתובה בשערם. ואני שכבר יודעת מה הם מכילים מבינה, שאני צריכה לשחרר אותם. להשאיל לאנשים אחרים כדי שיקראו בהם. כדי שההנאה שאני הפקתי מהם תעבור גם לאחרים. ספרים העומדים על מדף, כאבן שאין לה הופכין משולים בעיני לספרים מתים. כדי שספרים יחיו הם צריכים לצאת, לתור את הארץ ואפילו את העולם. דפיהם אמורים להיפתח ולהסגר. הם זקוקים לנשימה אנושית על דפיהם, הם זקוקים לדמעות הנספגות בעמודיהם, הם זקוקים לרגשות שפורצים מהלב וחודרים עמוק, עמוק לתוך כריכתם.

ספרים הם חפצים. כאלה שעוברים מיד ליד. זה הבסיס לספר הזה. חפצים קטנטנים שניתן לאחוז אותם בכף יד אחת ולהטמין אותם בכיס, כך שאיש לא יראה שהם מצויים שם. חפצים גדולים כמו ספריות ענק, שקשה להזיז ממקומם וחפצים ענקיים כמו ארמונות, שישארו לעולם נטויים במקומם גם בחלוף העיתים.

הכותב יוצא למסע אחרי חפצים: קטנטנים, גדולים וענקיים ומוצא תולדות משפחה אחת. הוא חוקר ומעמיק, עובר ארצות, ששינו גבולות ושם, חופר בארכיונים מעלי אבק ובספריות עתיקות. מוצא מכתבים בהרבה שפות ומהם לומד. ולאט לאט הוא לומד להכיר דמויות מעברו, מעבר משפחתו שקורמות עור וגידים, מתמלאות חיות, והופכות היסטוריה לספור מרתק.

ואני משאילה ספרים. לפני כן, את הברכות המיועדות אלי, שכתובות בספרים אני גוזרת בעדינות (למדתי זאת מחברה אהובה) וטומנת בקופסת נעליים בה אני שומרת את כל הברכות שכתבו לי לאורך השנים אנשים אהובים ואוהבים.

ומקווה...

...שהספרים לא יוחזרו. אלא יעברו הלאה והלאה מיד ליד, מנשמה לנשימה. מדמעות להתרגשות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•כלנית
דירוג
2.0
לפני 9 שנים

“לצערי, לא הצלחתי להתחבר לספר. ניסיתי ככל יכולתי אך ויתרתי לאחר כ-60 עמודים. על הכריכה מופיע ציטוט :”